נאם דוד (רמב"ם) נח

אכפתוריה ופרחיה. דודאי דקאי נמי אכפתורים ופרחים של הקנים מדאמר הכתוב משוקדים כפתוריה ופרחיה. דמשמע על כל הכפתורים ופרחים שבכל המנורה כיון שלא אמר וכפתורים ופרחים קודם לאשמועינן שצריכה. כפתורים ופרחים ויאמר אחר כך שיהיו משוקדים. ומדאמר קרא הכי לאשמועינן דקאי גם על של הקנים נמי שיהיו ג"כ משוקדים. ומשמע דבמנורה נמי בעי כפתורים ופרחים ויהיו הכל משוקדים. דהכי משמעותא דקרא דמדכתיב ובמנורה וכו' כפתוריה ופרחיה משמע דבעי במנורה כפתורים ופרחים ומדכתיב משוקדים קודם משמע כפתוריה ופרחיה קאי גם על של הקנים נמי כמ"ש כן נ"ל ודוק

פ"ח דין א' שמירת המקדש וכו' ושמירה זו מצותה כל הלילה ע"כ. קשה לי כיון שכבר כתב רבינו שאין שמירה אלא כבוד לו וכו' א"כ הוה צריך ששומרין בין ביום ובין בלילה כמו פלטרין של מלך ששומרין עומדין עליו בין ביום ובין בלילה ועוד מהפסוקים של השמירה משמע דבין ביום ובין בלילה דהא קרא דוהחונים לפני המשכן קדמה וכו' הוא מיירי בין ביום ובין בלילה דהחונים כתיב דהוא בין ביום ובין בלילה. והרב מש"ל כתב על דברי המפרש שפירש דהשמידה היתה ביום ובלילה שדבריו הם תמוהים בעיניו ולא ידעתי שאמאי הם תמוהים בעיניו שאדרבא כך משמע כמ"ש

דין ג' ואם בטלו שמירה עברו בלא תעשה שנא' ושמרו את משמרת הקדש ולשון שמירה אזהרה היא הא למדת ששמירתו מצות עשה וביטול שמירתו מצות לא תעשה ע"כ. פי' דושמרו את משמרת הקדש היא מצות עשה. ומדאפקיה רחמנא בלשון שמירה שהוא לשון אזהרה משמע דאם בטל שמירתו עבר על לא תעשה. דהא הוה יכול לכתוב ועשו את משמרת הקדש וכתב ושמרו לומר שהוא לשון אזהרה. וכן מצינו שרבינו כתב בפ' ג' דתפלין שאם הניח תפלין בלילה לוקה שנאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה ע"כ. שאע"פ שהיא מנות עשה כיון דאפקיה רחמנא בלשון שמירה היא אזהרה

דין ו' לא היו הכהנים השומרים ישנים בבגדי כהונה אלא מקפלין אותן ומניחין אותן כנגד ראשיהן וכו'. כתב מרן בכ"מ דהוא כאוקמתא דרב פפא בר"פ בא לו דהכי מסיק גמרא דכנגד ראשיהם היו מניחים אותם לא תחת ראשיהם כי היכי דלא ליתהנו מבגדי כהונה. ואע"ג דבתר הכי משמע דבגדי כהונה נתנו ליהנות מהם איכא למימר דההיא דרך לבישה דוקא ע"כ. פירוש דאין הכוונה דסתר להאי דאמרי תני נגד ראשיהם אלא דקא מותיב למה דאמרו מעיקרא דאסור ליהנות מבגדי כהונה. דמהברייתא להדייא הוא דמותר ליהנות מבגדי כהונה. אבל לא סתר להאי דתני כנגד ראשיהם משום דסברא הוא דלא התירו אלא דרך לבישה שכן הותר בה בשעת עבודה אבל תשמיש אחר ודאי דאסור כמו שאר הקדש ומה שאמר הש"ס מקודם ואי בעית אימא באותם שאין בהם כלאים הכוונה דאי משום כלאים דמסתברא דתני כנגד ראשיהם יכולני לדחות זאת המסתברא דאימא דמתניתין איירי באותן שאין בהם כלאים אבל מטעם ראשון משום דאסור ליהנות מבגדי קדש מוכרח לומר תני כנגד וכן רב אשי דאמר בגדי כהונה קשים הם הוא אי משום כלאים יכולני לומר במתניתין תחת ראשיהם משום דבגדי כהונה קשים הם אבל מטעם ראשון משום דאסור ליהנות מבגדי כהונה. מוכרח לומר דתני נגד ראשיהם. וכר אמר ת"ש בגדי כהונה וכו' הוא לסתור טעם ראשון דבגדי כהונה אסור. ליהנות בהם אפילו בלבישה. כמו דהוה דייק מעיקרא שינה הוא דלא אבל הילוך מהלכין. וא"ל הוא הדין אפי' הילוך וכו' דהיינו דגם לבישה אסור. אבל אה"נ דלא סתר מה שאמר תני כנגד ראשיהן דאפי' הלבישה מותרת מכל מקום אבל תשמיש אחר אסור כמו שפירשתי

ומה שאמר מקודם שינה הוא דלא אבל הילוך מהלכין. שמעת מנה בגדי כהונה נתנו ליהנות בהם אין הכוונה דאי אמרינן נתנו ליהנות בהם אחי שפיר מה דקתני תחת ראשיהם דלא איירי בהאי. אלא דשמעינן שינה הוא דלא אבל הילוך מהלכין. ועל האי דיוקא קא. מהדר מעיקרא וכד אמר ליה אמרי הוא הדין אפילו הילוך נמי לא. והא דקתני לא היו ישנים משום דבעי למיתני סיפא אלא פושטין ומקפלין וכו' קתני רישא לא היו ישנים. אזי קא פריך ליה ש"מ בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם. דגם אי מחשבת תחת ראשיהם הוא כמו לבישה הרי משמע דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם. ואהדר ליה אלא אימא כנגד ראשיהם דאז לא מוכח מניה דבגדי כהונה ליהנות ניתנו כך כוונתו ז"ל. וקשה לי על דבריו ז"ל דמנא ליה לפרש בדברי רבינו דטעמא הוא דאסור ליהנות מבגדי כהונה עד שהוצרך לדחוק עצמו לפרש כנז"ל. והא רבינו בפירוש המשנה למשנתנו זאת דמסכת תמיד דטעמא דנגד ראשיהן דוקא ולא תחת. ראשיהן משום שבגדי כהונה יש בהן שעטנז ואינו מותר ליהנות בהם אלא בשעת עבודה בלבד ובגדי כהן הדיוט יש בהם שעטנז ר"ל האבנט. דלא קיימא האיך שאמר רב אשי בגדי כהונה קשים הם כדי לאוקים הגירסא דתחת ראשיהם דמשום הכלאים ליכא איסורא כשמניחין אותם תחת ראשיהם. דס"ל רבינו דעיקר מה שאמרו בערכין כהנים דאשתרי כלאים לגבייהו וכו' אלמא בגדי כהונה אית בהו משום כלאים. ודלא כרב אשי הנז' דאמר דלית בהו משום כלאים. וכן כתב בפירוש בסוף הל' כלאים דאית בהו כלאים. וז"ל הכהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפי' במקדש לוקין מפני האבנט ע"כ. וא"כ נימא דזהו הטעם של רבינו דהוא משום כלאים

וראיתי למרן הכ"מ שכתב שם וז"ל אבל אי קשיא הא קשיא דאמרי' בפרק בא לו דבגדי כהונה קשים הם אצל כלאים. וי"ל דלא אמרו כן אלא להצעה דלא מיתסרא אלא מדרבנן. אבל להעלאה דאסירא מדאורייתא אפי' בקשין אסור ע"כ. דהוא ז"ל עדיפא ליה לאוקומי דברי רב אשי גם אליבא דהך דריש ערכין ולהכי פירש הכא דטעמא דרבינו הוא משום דאסור ליהנות מבגדי כהונה שלא כדרך תשמישן. דאי משום כלאים הם קשים ומותרים בהצעה ותחת ראשיהם הוא הצעה. אבל אין זה עולה לפירושו של רבינו בפירוש המשנה הנז"ל דפירש דהוא משום שעטנז דגם בהצעה יש בו משום כלאים. הן אמת דקשה לומר שרבינו בחיבורו חזר ממה שאמר בפירוש המשנה הנז' דאיסור כלאים אסור גם בהצעה. לכן לדעתי אני ההדיוט אע"פ שבפרק ד' מהלכות כלאים דהותרו קשין בהצעה. שכך כתב בדין י"ג וז"ל אבל בקשין שאינן נכרכין כגון כרים