נאם דוד (רמב"ם) נז

נראה שרצה לומר שרבינו הטור הכי גריס בש"ס

ולפי זה גם בתנא דתני קמיה דרב יהודה הכי הגירסא דאין בנו פדוי. ואמר ליה יהודה שמואל אמר בנו פדוי ואת אמרת אין בנו פדוי. וכיון שכן לכאורה תימא למה רב יהודה משבש הברייתא משום דלא כרב דבשלמא לפי גירסתנו מפרשים לה כמו שכתב הרא"ש אבל לפי גירסת הב"י כנז' תקשה דלמה לו לשבש הברייתא משום דהיה שונה כרב. דאז לא שייך תירוץ כמו שתרץ הרא"ש שהרי הוא גורס אין בנו פדוי. אבל כד דייקת ליכא תימא כיון שלדברי הב"י גריס הטור בש"ס דאיפסקא הלכתא כשמואל זהו מה שאמר לו שמואל אמר בנו פדוי ואת אמרת אין בנו פדוי וגמר דבריו ואמר ואף ע"ג דקיימא לן כרב באיסור וכשמואל בדיני הכא הילכתא כוותיה דשמואל. דהיינו דמשום זה תמיה עליך היאך שונה הברייתא כרב דלית הילכתא כוותיה בהאי ועיין בספרי הקטן ספר קדשי דוד שם שהקשיתי קושיא ץ זו ולא תירצתי שלא דייקתי היטב

פי"ב דין א' מצות עשה לפרות כל אדם מישראל וכו'. כתב הראב"ד אע"פ שאמרו מצות פדייה קודמת למצות עריפה לא שתחשוב מצוה אבל היא עבירה ומזיק נקרא ומפסיד ממונו של כהן ומפני שאמר מצות פדייה אמר מצות עריפה ע"כ. ואנכי איש צעיר נלע"ד דאי אפשר לומר כך דמדאצטריך תנא לומר מצות פדייה קודמת למצות עריפה משמע דעריפה מצוה מקרייא ודאי דאם הוא מזיק נקרא ומפסיד ממונו של כהן ודאי הוא דמצות פדייה קודמת. אלא ודאי דמשום שהיא מצוה ודאי מקריא והוה אמינא דמה שירצה יעשה להכי אצטריך תנא לומר דמצות פדייה קודמת למצות עריפה והשתא מה דתני מצות עריפה מצוה ממש קאמר תנא

הלכות שמיטה ויובל

פ"ט דין ט"ז כשראה הלל הזקן וכו' אבל שמיטה של תורה אין הפרוזבול מועיל בה ע"כ. כתב מרן בכ"מ אבל רבינו מפרש כפי' התוספות דלא קאי אלא למי איכא מדי. דמדאורייתא לא משמטא ורבנן תקינו דלישמוט. וטעמא דכיון שאין הממון בידו הפקירוהו בית דין. אבל להוציא מידי שלא כדין תורה כלומר אלו היתה שמיטת כספים דאורייתא לא הוו מתקני להוציא מידו ע"י הפקר ע"כ. וקשה לי על זה דכיון שלא אמר רבא אלא על דמדאורייתא לא משמטא. ורבנן תקינו דלישמוט שכיון שאין הממון בידו הפקירוהו אבל להוציא לא מהני הפקר ב"ד. וא"כ בפרוזבול אמאי צריך שאין כותבין אותו אלא חכמים ביותר כבית דינו של רבי אמי ורבי אסי שהוא משום שהן ראויין להפקיע ממון בני אדם. והרי בזה אע"פ שהם מוציאין מידו מ"מ הוא כפי הדין דלא לישמוט בזמן הזה. וא"כ אינו צריך שיהיו גדולים שראוים להפקיע ממון בני אדם. וי"ל כיון שתקנו רבנן דלישמוט והפקיעו ממונו הרי הוא כדברי תורה. וצריך גדולים להפקיע ממון זה שלפי התקנה אינו פורע חוב זה. ועל ידי פרוזבול הוא פורע וכיון שמ"מ תקנתא דרבנן ולא מדאורייתא. מהני גם להוציא כשיהיו ראויים להפקיע ממון בני אדם שלא אמרו דלא מהני הפקר ב"ד להוציא אלא בדאורייתא

הלכות בית הבחירה

פ"א דין ח' ואין מפצלין את אבני הבנין בתר הבית וכו'. כתב מרן בכ"מ יש לתמוה על רבינו למה הניח דברי ר' יהודה ופסק כרבי נחמיה ואפשר משום וכו'. ועוד דפשטא דקרא מסייע ליה מה' פסק כוותיה ע"כ. אע"ג דזה הפסוק מיירי בספור בנין ביתו מ"מ כיון שאמר קרא כל אלה אבנים יקרות במדות גזית מגוררות במגרה וגו' משמעות כל אלה אבנים וגו' איירי על כל האבנים הנזכרים שהוא גם על אבני מקדש הנזכרים וגם משמעות קרא והבית בהבנותו וגו' כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו דהוא משמע דלא נשמע בבית אבל בחוץ נשמע

עוד כתב והכרעת רבי אינה הכרעה מפני שהיא הכרעה שלישית דלאו הכרעה היא ע"כ. פירוש דמשמעות דברי רבי שאמר נראין דברי ר' יהודה באבני מקדש הוא משמע דדברי רבי יהודה איירי גם באבני ביתו. והוא נראה לו דבריו דוקא באבני מקדש וכן מה שאמר ודברי ר' נחמיה באבני ביתו דהוא משמע דרבי נחמיה אמר גם על אבני מקדש ורבי לא נראה לו דברי רבי נחמיה אלא באבני ביתו. וכן משמע להדיא ממה שאמר לו ר' נחמיה וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר כל אלה אבנים יקרות וגו'. אם כן מה ח"ל לא נשמע בבית בהבנותו שהיה מתקין מבחוץ ומכניס מבפנים דגם על מה דכתיב כל אלא אבנים יקרות שהם איירי באבני ביתו. אלא ממה שאמר כל אלה משמע גם על אבני מקדש הנזכרים למעלה: וגם ממה שאמר אח"כ הש"ס ור' נחמיה שמיר למאי אתא משמע דהוא ס"ל דגם אבני מקדש היה מתקן מבחוץ ומכניס מבפנים ולא צריך שמיר כלל בכל מקום. וא"כ מה שאמר נראין לו דברי רבי נחמיה באבני ביתו שלא היה צריך שמיר. אבל הוא בדבריו דבאבני ביתו היה מתקן מבחוץ ומכניס מבפנים דזאת הכרעה שלישית דלאו הכרעה

דין ט' ואין בונין בו עץ בולט כלל וכו' משמע שאף שהוא בולט מן הכותל ואינו נטוע בארץ אסור: וקשה לי דהא בספ"ק דתמיד קאמר תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שאין עושין אכסדראות בעזרה תלמוד לומר לא תטע לך אשרה כל עץ וכו' הכי קאמר לא תטע לך אשרה לא תטע לך כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך ע"כ. אלמא האיסור משום נטיעה שהם עומדים בארץ ולא היוצאים מן הכותלים: ואפשר שמה שכתב רבינו בפ"ו מהל' עכ"ום וז"ל אף על פי שהוא אינו עץ נטוע הרחקה יתירה הוא שנאמר כל עץ וכו' דהוא בא לומר אף על פי שאינו עץ עומד בארץ אלא בבנין כגון שהוא בכותלים וכיוצא דליכא בהם שם נטיעה אסרו אותם משום דכתיב כל עץ וגו' דמשמע אף דאין בו נטיעה בארץ

פ"ג דין ב' ובכל קנה וקנה מהן שלשה גביעים וכפתור ופרח והכל משוקדים כמו שקדים בעשייתן ע"כ. עיין בכ"מ מה שכתב בשם מהר"י קורקוס ומה שהקשה על זה הרב מש"ל והניח בצ"ע

ולעד"ן דאף על גב דלא מספקא ליה אלא בקרא דבמנורה ארבעה גביעים וגו' דמיירי בגופה של מנורה. מ"מ אם אנו אומרים דמשוקדים קאי