נאם דוד (רמב"ם) נו

פני משה מי דמי להא דהתם לא אמר רבי יוסי אלא בדבר שבעין הוא ושייך שפיר דעשו את שאינו זוכה כזוכה אבל הכא שעדיין בעי למזרע התבואה והיך זכה הכהן בדבר שלא בא לעולם שיזכה לזה שיקבלנו בחובו לצאת בו ידי נתינה ע"כ. שלזה אמרו כיחידאה לא מוקמינן הך שלא ניחא להם בתירוץ דעולא משום דיש לחלק כנזכר בירושלמי

הלכות מעשר שני ונטע רבעי

פ"ו דין א' זה הכלל המתלקטין למעשר שני והנבללין לפי חשבון מתנה ואומר אם אלו שבידי הם המעשר השאר חולין ואם הן חולין הרי מעות המעשר בכל מקום שהן מחוללין עליהם ע"כ. קשה והא רבינו כתב בפ"ד דין ה' אין מעות מ"ש על מעות אחרות בין שהיו אלו ואלו כסף או אלו ואלו נחשת: וי"ל הרי כתב שם רבינו דין ז' בשעת הדחק מותר לחלל מעות הכסף על של נחשת וכו' ואין לך שעת הדחק כזה ודוק

הלכות בכורים

דין י"א נתן לו חבירו וכו' שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ ע"כ. עיין במש"ל שהקשה דמאן דקאמר עשרה תנאים התנה יהושע פליג אהך ולית ליה תקנה זו וכו' וזה סותר למה שפסק כאן ע"כ. ולי נראה דלא קשה דלרבינו כיון שראה דבסוף פרק לא יחפור הביאו להאי מימרא דרבי יוחנן אלמא דהיא הילכתא ודלא כהך ברייתא דפרק מרובה דאוקמו לה כריב"ל דלא מנה אלא עשרה תנאיים דוקא אלא דגם זה נמי התקין יהושע: ץ

דין י"ג הקונה אילן וכו' שלשה יש לו קרקע ואף ע"פ שאין לו אלא אילנות בלבד הרי הוא כמי שקנה קרקע ע"כ. עיין במ"ש מרן בכ"מ דמפרש דברי רבינו מ"ש ואע"פ שאין לו אלא אילנות בלבד הוא שאע"פ שקניית הג' אילנות הוא בענין שלא קנה קרקע על הדרכים שנתבארו בפ' כ"ד מהל' מכירה וכו'. וקשה לי פירוש זה דמדקאמר שלשה יש לו קרקע. משמע דמשום דיש לו קרקע הוא שמביא. וכן נראה מדברי רבינו בפירוש המשנה דמשום שקנה קרקע הוא שמביא ואכתי סותר מ"ש תחלה וגם פירוש מהר"י קרקוס קשה לי דמדקאמר רבינו ואע"פ שאין לו אלא אילנות בלבד משמע דהכי הוא שאין לו אלא אילנות בלבד וגם מדאמר הרי הוא כמי שקנה קרקע. משמע דהכי הוא שאין לו קרקע אלא חשיב כאילו קנה קרקע

פ"ט דין ו' השוחט לעכ"ום ולכהן פטור מן המתנות והמשתתף עם הכהן צריך שירשום חלקו כדי שיניח המתנות בחלק הכהן שאם לא ציין חלקו חייב במתנות מפני שהן הכל יודעין שהכהן שותף לי ע"כ. פירוש דבריו שאע"פ שהוא פטור מן המתנות צריך שיניח כל המתנות בחלקו של כהן ויקח הוא כנגדן בשאר בשר שאם לא ציין צריך שיתן מחלקו כל המתנות לפי שאין הכל יודעין שהכהן שותף לו ומרן הכ"מ. הביא פירוש רש"י ופירוש הר"ן באופן אחר ואף על פי כן הקושיא שהקשה הר"ן וז"ל ואיכא למידק וחלקו של ישראל אמאי פטור וכו' זאת הקושיא תקשה נמי על. דברי רבינו של דבריו הנז' חלקו של ישראל פטור ג"כ. שלהכי שלאחר שכתב והרמב"ם כתב וכו' כתב זאת הקושיא ואיכא למידק וכו' לומר שגם על דברי הרמב"ם תקשה נמי

פי"א דין ז' נתן לו כלי שאינו שוה בשוק חמשה ץ סלעים וקבלו הכהן בה' סלעים הרי בנו פדוי ע"כ עיין בכ"מ מה שתרץ על קושית הר"ן והוא דחוק דמה שכתב רבינו שאינו שוה בשוק ה' סלעים משמע דאינו שוה לשום אדם: ועוד שאם כן היה לו לרבינו לבאר בפירוש שאם אינו שוה לשום אדם לא מהני שזה מה שאצטריך רב אשי לומר

ואנכי איש צעיר נלע"ד שסובר רבינו דלא אמר רב אשי לא אמרן אלא כגון רב כהנא דגברא רבא וכו' אלא משום שאמר רב כהנא לדידי חזי לי ה' סלעים דהוא מבאר שלא קבלו בחמש סלעים אלא משום דחזי ליה א"כ דוקא גברא רבא כרב הונא דמבעי ליה סודרא ארישיה אבל כולי עלמא לא מהני מה שאומרים לדידי חזי ליה דהא ודאי קא משקר הוא דלא חזי לשום אדם שאינו גברא רבה בחמש סלעים. ומינה משמע דאם לא. אמר לדידי חזי ליה בחמש סלעים. אלא קבלו בחמש סלעים מהני דהוה ליה כמו הקונה חפץ ביוקר משומתו ומחל בהונאה שבו ולהכי כתב בהאי גוונא ומינה נשמע דאם אמר לדידי שוה לי חמש סלעים. דהוא מבואר דהוא דשוה לו חמש סלעים דהוא צריך לו. דאם קא משקר דלא שוה לו חמש סלעים לא מהני

דין י"ח מי שפדה את בנו בתוך שלשים יום וכו' ואע"פ שאין המעות קיימים לאחר ל' יום ע"כ. עיין בדברי הכ"מ שהביא דברי הרא"ש ומה שתרץ על מה שהקשה ואמר ומיהו תימא למה היה רב יהודה משבש האי תנא וכו' שהוא אמר הילכך נראה: לפרש דהאי תני סתמא וכו' וגם לרב מעכשיו אין בנו פדוי ואת תני סתמא בנו פדוי וכו'. וקשה לי דבריו אלו שבש"ס לא הזכיר רב כלל אלא על דשמואל אמר אין בנו פדוי וכו' דמשמע שלא קמשבש להאי ברייתא אלא משום דשמואל אמר אין בנו פדוי ועוד דאדרבה. היה צריך לומר בתחלה דבמעכשיו גם לכלהו אין בנו פדוי. ואת אמרת סתמא בנו פדוי שקושיא זאת אתיא שפיר כיון דלכ"ע לא אתיא. אבל שיקשה משמואל לבד לא קשיא אם אתיא כרב: ולעד"ן דהכי קא מקשה עליו דהיאך קא תני סתמא בנו פדוי דמשמע שזה מוסכם לכ"ע והא שמואל ס"ל שאין בנו פדוי. דהשתא לא נחית לפרש היכי עיקר פלוגתייהו דרב ושמואל. אלא כיון שפלוגתייהו מתנייא בסתמא הפודה את בנו בתוך שלשים יום רב אמר בנו פדוי. ושמואל. אמר אין בנו פדוי. א"כ היאך תני בסתמא דלא כשמואל דמשמע שזה מוסכם הוא. וזאת דעתו של רבינו שפסק כרב שרב יהודה אין כוונתו כדי לשבש הברייתא ולתני אין בנו פדוי אלא לומר לו שאין זה מוסכם ששמואל פליג אבל לענין הפסק ודאי דאזלינן כמו דקי"לן דהילכתא. כרב באיסורי שודאי לא היה גורס כגרסתינו בש"ס שפסקו הילכתא כשמואל: וב ן דעתו של הטור שפסק. בדברי רבי'. וראיתי למרן הב"י שם בסימן ש"ה. שכתב על דברי הטור הנז' וז"ל פלוגתא דרב ושמואל. ואיפסיקא בגמרא הלכתא כשמואל דאמר הכי ע"כ.