נאם דוד (רמב"ם) נד

מתשלומין דלא כרב חסדא כנזכר: ועוד דבירושלמי אמר ר' יוחנן על הך מתני' דברפ"ו דתרומות דקתני האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את ה החומש דאיירי בשלו התרו בו. אבל אם התרו בו לוקה ואינו משלם. דמשמע דאיירי בשאכל הוא ולא כשתחב לו חבירו וכו'. דהא סתמא קתני האוכל בכל גוונא ודלא כרב חסדא שאמר לדעת ר' נחוניא בן הקנה עד שאצטריכו בש"ס לאוקומי דברי אביי שפטר הוא ץ דוקא כשתחב לו חבירו וכו'

דין י"ב ישראלית שיש לה זרע וכו' ואפילו זרע הזרע עד סוף כל העולם שנאמר וזרע אין לה ע"כ. בפרק אלמנה לכהן גדול דף ע' מייתי להך ברייתא דקתני וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין ת"ל וזרע אין לה עיין עלה ע"כ דמהאי הא נפקא ליה דזרע זרעה פוסלה לאכול בתרומה. וקא מייתי ליה הכא רבינו לענין ישראלית לכהן שכל זמן שיש לה זרע ממנו עד סוף כל הדורות תאכל בתרומה דמן הפיסול נלמוד להכשיר. וכן כתב רבינו בפירוש המשנה שם וז"ל ולשון ספרא ובן אין לה אין לי אלא בנה בתה ובת בנה ובת בתה ובן בתה ובן בת בתה מנין תלמוד לומר וזרע אין לה עיין עליה. רוצה לומר תדין על הזרע וזרע זרעה עד שיכלה. ועל זה הדמיון בעצמו אם היתה ישראלית לכהן כל זמן שיהיה לה ממנו זרע או זרע הזרע עד סוף כל הדורות תאכל בתרומה עכ"ל

פ"ט דין ג' הניחה בעלה גוסס וכו' לא תאכל שרוב גוססין למיתה ע"כ. פירוש והרי ספק שמת כיון שרוב גוססין למיתה. כתב מרן הכ"מ ואע"ג דרבה חילק בין זקן שהגיע לגבורות וכ"ן פירוש דבריו שהוקשה לו למה לא חילק רבינו בזקן בין הגיע לגבורות או לא הגיע שלא הזכיר הזקן דמשמע שאפי' שהגיע לגבורות אשתו אוכלת בתרומה ותרץ דהא אסיקו בתיובתא וכו'

דין ה' וכל עבד שיצא לחירות ועדיין הוא מעוכב גט שחרור וכו'. כתב מרן בכ"מ בעיא היא בפרק השולח ולא איפשיטא ועוד יתבאר בסמוך ע"כ. מה שאמר עוד יתבאר בסמוך הוא מ"ש בדין ו' ובס"פ השוחט פלוגתא דתנא קמא ורשב"ג וכו' ומשמע דמספקא לן הלכתא כמאן דאמרינן התם דתנא קמא סבר מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה. והנה בדבריו אלו חסר וצריך להיות. ובפרק המביא אשם תלוי ע"כ דכך אמרו שם בדף כ"ד קסבר המפקיד עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו וקסבר מעוכב לגט שחרור אוכל בתרומה ע"כ. ועל זה קאמר ויש מקום לומר דרבי שמעון בן גמליאל פליג עליה. דהיינו שלא אמרו בש"ס אלא על ת"ק להכי אמר ויש מקום לומר דרשב"ג פליג עליה. והתוספות בס"פ השוחט בד"ה אם היה רבו שני כהן. כתבו לזה דפרק המביא אשם תלוי מפרש דקסברי רבנן המפקיר עברו יצא לחירות. וצריך גט שחרור ומעוכב גט שחרור אוכל בתרומה ע"כ. ואתי תשלום דברי מרן היטב שכתב וכיון דמספקא לן כמאן הלכתא פסק לעיל בסמוך לחומרא עכ"ל. דהיינו שכתב רבינו בדין ה' הנזכר שמעוכב גט שחרור אסור לאכול בתרומה. דשם כתב מרן משום דהיא בעיא ולא אפשיטא. וכאן כתב טעם אחר משום דמספקא לן כמאן הלכתא פסק לחומרא ועל זה הוא מ"ש ועוד. יתבאר בסמוך: ומעתה לא קשה מה שהקשה הרב משנה למלך על דברי מר"ן הכ"מ ודוק

הלכות מעשר

פ"ב דין ה' הזיתים משיעשו שמן אחד מתשעה. ממה שהן ראוין לעשות כשיגמרו וזה שליש שלהן ע"כ: הנה רבינו מה שכתב כך הוא ממה שאמרו בירושל' מהו שליש לוג וכמו שגורס הראב"ד אלא שרבינו מפרש דברי הירושלמי כך. שבא לומר שפירוש שליש דמתני' הוא שליש הלוג וכפשט דברי המתניתין שהוא שליש הלוג כותש וסך בשרה. וכיצד יהיה בשליש הלוג כותש בשדה וכונס לתוך ביתו.. להכי אמר שאיירי שהן עושין ג' לוגין לסאה שאז יהיה. שליש הלוג תשיעית ממה שיוציאו כשיהיה נגמר בשולו. שכיון שיוציאו תשיעית הרי מותר לדרוך אותו חוץ למדינה. ולהכניס השמן לביתו ויאכל אותו וא"כ לפי זה שיעורא דרביעית וחצי לוג דתנן במתני' בזתים שעושין הרבה שמן שזה הוא פחות מתשיעית שעושין כשיגמרו בבשול וודאי שלפי זה דשליש דקתני במתניתין דקאי על הלוג שהוא שליש הלוג כמו רביעית. וחצי לוג דקתני מקודם שהוא איירי על הלוג ואע"פ שאינו באופן הקודם מ"מ הוא שליש הלוג גירסא זו היא מחוורת. דלגירסת הראב"ד קשה היאך מתניתין קתני שליש ואנהו מפרשי לה לוג. ואי משום דנקט לה לפי מקומות הרעים כמו שכתב הראב"ד. מנא להו לומר כך כיון דמתניתין קתני שליש משמע דבכל מקום איירי דבעי שליש ולא שיעור לוג בכל מקום כמו שכתב הראב"ד. ומה שהקשה מרן בכ"מ לפי גירסת הראב"ד ודאי שלא היה גורס בדברי הראב"ד כמו הגירסא שלפנינו. שהיא והשיעור לוג בכל מקום שלהכי הקשה עליו מה שהקשה. שלפי הגירסא שלפנינו כנזכר אין מקום לקושייתו וכמו שכתב עליו הרב מש"ל דדבריו צריכין תלמוד יעו"ש. שודאי שלפי הגירסא שלפנינו שהיא שיעור לוג בכל מקום מאי מקשה דמה משמיענו הירושלמי לפי מקומות הרעים כיון דלמקומות היפים הוי טפי הוה ליה למישתק ושפיר הוה משתמע ממתניתין ע"כ. והלא שיעור הלוג הוא בכל מקום אפילו למקומות היפים דלהכי השמיענו הירושלמי זה

פ"ז דין ד' המניח פירות להיות מפריש עליהן. וכו' מצאן שנאבדו הרי זה חושש לכל שהפריש ואינו מעשר ודאי ע"כ. כתב מרן בנ"מ ומ"ש. ואינו מעשר ודאי פשוט הוא ע"כ. נראה דכוונתו היא דפשטא דמשנה זו לפי מה שאמרו בש"ס חלוקים חביריו על ר' אליעזר ופירש"י חלוקים ואמרי דלעולם חוששין. משמע דלא חלוקין רבנן על ר"א אלא במה שהם סוברים דלעולם חוששין. ומשמעות חושש דקתני מתניתין הוא משום ספק וא"כ רבנן דס"ל דלעולם חוששין הוא משום ספק. וא"כ כיון דרבינו פסק כמותם הוא משום ספיקא וזהו מה שאמר פשוט הוא דהיינו שאינו ודאי טבל וכמו שאמר רבינו ואינו מעשר ודאי דמשמע אלא ספק: אלא שקשה לי דלפי זה הך מתניתין דמקוה שנמדד ונמצא חסר דעלה אמרו בש"ס שם חלוקין עליו חביריו על רבי אליעזר כנז' היא דגם לרבנן הוא ספק ולא ודאי: והא כנדה דף ב' קאמר בש"ס מאן תנא.