נאם דוד (רמב"ם) מה

בדוקא דאמר מר"ה הוא דחייל ע"כ משמע שהברייתא דקתני אחד יובל ואחד שביעית משמטין כאחד אלא שהיובל בתחילתו והשמיטה בסופה הוא רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא. ומשמע שביום א' משמטין שהוא ערב ר"ה. וכמו שכתב שם רש"י אחד יובל ואחד שביעית באחד ביום אחד שביעית משמטת הלואת כספים ויובל מכר קרקעות וכו'. דהשתא אשתכח דבין השמשות של ערב שנת היובל נפקא שביעית וההיא שעתא תרוייהו משמטן ע"כ: והנה במס' ר"ה דף ח' על מה דקתני מתניתין בא' בתשרי ראש השנה ליובלות קא פריך תלמודא יובלות באחד בתשרי הוא יובלות בעשרה בתשרי הוא וכו' הא מני ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא היא וכו' מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה מכאן אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא מראש השנה ער יום הכפורים לא היו עבדים נפטרים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן ע"כ. הרי מכאן להדיא שאע"פ שרבי ישמעאל ס"ל שביו"הכ הוא שחוזרות השדות לבעליהן. אפ"ה מערב ראש השנה חייל יובל דמקרי משמע קרקעות כמו דשביעית דביום ההוא משמט כספים. והנה רבינו בפ"ד מהל' שמטה ויובל פסק כסתם מתניתין דבאחר בתשרי ראש השנה לשמיטה וליובלות. ובפרק י' פסק כר' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקא מראש השנה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרים לבתיהם ולא משתעבדין לאדוניהן ולא השדות חוזרות לבעליהן וכו' כיון שהגיע יום הכפורים תקעו ב"ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן וחזרו שדות לבעליהן ע"כ. ולפי סוגיא דערכין הנזכרת דאוקמו להברייתא דקתני אחד יובל משמטין כאחד כר"יש? בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אם כן אתי שפיר מה שכתב כאן ואם היה ראש השנה של יובל בשבת שהרי משמר יוצא ומשמר נכנס תנתן למשמר היוצא ע"כ דאף על גב דאין השדות חוזרות לבעליהן אלא עד יום הכפורים מ"מ מקרי מיום ראש השנה שמטת קרקעות. וזכו בה הכהנים שבמשמר שפגע בו היובל: ואח"כ ראיתי להרב מש"ל ז"ל שהאריך בזה הרבה יעו"ש

פרק ה' המקדש שרה אחוזתו וכו'. הנה פשט דבריו כך הוא שמצוה לפדותה שהאדון קרם הוא בכל זמן בין שהיובל נוהג או אין היובל נוהג. אלא שבזמן שהיובל נוהג אין כופין אותו לפדותה. ובזמן שאין היובל נוהג כופין אותו לפדותה וזה מבואר בש"ס שאמרו מצות גאולה באדון דמשמע בכל זמן. וכמ"ש בפ"ק דבכורות דף י"ד. אבל הכפיה אין כופין אותו אלא בזמן שאין היובל נוהג. שהרי המשנה קתני אומרים לו פתח אתה ראשון בשעה שאין היובל נוהג. ואמרו בש"ס מאי אומרים נמי כופין. ואמר רבינו טעם הכפיה משום שאינה יוצאה לכהנים אלא סופה להפדות. לכן כופין האדון ולא אמר טעמא דלמה פותח ראשון דאה"נ דאחרים פותחין. ואם לא נתנו שוויה אנו מכריחים לאדון לפדותה. שזה מבואר מעצמו שאפי' בזמן שהיובל נוהג האדון קודם כמ"ש רבינו בתחילה שהאדון קודם. ואמר לפתוח בה תחלה והיא נפדת בשוייה וכו' אם נמצא מי שמוסיף עליו. דמשמע דהוא פודה אותה בשוייה בפתיחתו ראשון. ואמר ואיני פותח בפחות מד' פרוטות בדי שיהא החומש שמוסיף שוה פרוטה. הרי מבואר דקפדינן כדי שיהא החומש דמה דקתני במתני' שהבעלים נותנים חומש וכל אדם אין נותנין חומש. וקאמרי בש"ס עלה מאי איריא שהבעלים נותנין חומש. תיפוק ליה דאיירי דחביבה עליה טפי ופריק לה וכו' חדא ועוד קאמר וכו'. הם טעמים למה שיהא הוא פותח ראשון ולא למה שכופין אותו. ומעתה אין מקום להשגת הראב"ד ז"ל ולא למה שכתב הרל"מ ז"ל ודוק

דין ה' המקדיש בהמה טהורה תמימה לברק הבית וכו' עיין במש"ל ד"ה המקדיש וכו' דהקשה להתוס' דס"ל דדין זה שכל דבר הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם הוא מדרבנן. והא אנהו בפ' פרת חטאת הקשו לרש"י דרצה לומר דכי ממעטינן קדשי בדק הבית אפי' בתמימי' והביא ראיה מפרת חטאת שהיא תמימה ונתמעטה לפי שאינה ראויה לבא אל פתח אהל מועד. דזאת אינה ראייה דשאני מתפיס תמימים דאמרינן בסוף תמורה דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם. דלפי מה שכתבו דדין זה אינו אלא מדרבנן מאי קא מקשו לרש"י דס"ל דקרא מיעט אף התמימים דומיא דפרת חטאת. ולדידי נלע"ד דהכוונה דפרת חטאת לא קיימא למזבח אינה ראויה לבא אל פתח אהל מועד אבל מתפיס תמימים לבדק הבית ראוים לבוא אל אהל מועד. דהא אמרו דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם. דאמרו רבנן כך דאינו יוצא מידי מזבח משום דמדאורייתא נפדים הם ויכול הקונה לעשות אותם כמו שירצה גם שלא להקריבם. עד שתקנו רבנן שאינם יוצאים מידי מזבח. אלמא שהיו ראוים לבא ל אהל מועד בלא הך תקנה היכא דפדה כדי להקריבה למזבח ואיך אמר דאינו ראוי לבא אל אהל מועד דלא הועתד לבא אל אהל מועד. והרי אפשר בה לבא אל אהל מועד משא"כ בפרת חטאת כך כוונת דבריהם בקושייתם על רש"י ז"ל. ומוכרח לומר שכך כוונתם שהרי מתחילה אמרו דאין זו ראיה דפרת חטאת לא קיימא למזבח. וא"כ למה אצטריכו להביא הא דאמרו דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח. היה להם לומר שאין זו ראיה שפדת חטאת נשרפת. ולא אפשר לה לבא אל פתח אהל מועד. אבל מתפיס תמימים לבדק הבית אפשר להם לבא אל פתח אהל מועד שיפדו ויקרבו קרבן. אלא מוכרח לומר דכדי שלא תאמר דתמימים דקדשי בדק הבית נמי לא קיימי למזבח דלא יפדו כדי להביאם קרבן להכי הביאו מה שאמרו דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח דאלמלא שבלאו הכי היה יכול לפדותם ולהביאם קרבן שלהכי הביאו זה וכן נראה מדברי רש"י שאמר ואפי' תמים נמי קרי אינו ראוי דלא הועתד לבא אל אהל מועד משמע שאינו עתיד כלל. וכן ממה שאמר אח"כ דהא פרת חטאת תמימה היא. וקרי לה אינה ראויה אלמא דדעתו שהוא כמו פרת חטאת שאינה עתידה לבא אל אהל מועד בשום אופן. גם כן תמים נמי דבדק הבית אי אפשר לבא אל אהל מועד בשום אופן. ועל זה אמרו שאין זה ראיה דהא אמרו כל הראוי למזבח אינו יוצא מירי מזבח. אלמא שהוא ראוי לבא אל אהל מועד היכא שנפדה והביאו ליקרב קרבן. אלא שתקנו רבנן שאין יכול לפדותם לחולין אלא כדי שיקרבו על גבי המזבח ואינו דומה לפרת חטאת דלא קיימא למזבח

דין י"ד המקדש בהמה תמימה לדמיה וכו' הקדיש אחד מאיבריה לדמיו וכו' הרי זה