נאם דוד (רמב"ם) מג

רש"י ז"ל ערכך כמו ערך אבל לא ידע דכפל הכפי"ן מאיזה לשון הוא. דהיינו דאף בכלל הכפי"ן שעדיין מפרשין אותו לשון ערך לא ידע מאיזה לשון הוא. ודבריו ז"ל על ערכך קמא הם. אלא בתחילה פירש כוונת הדבר ואח"כ אמר שערכך כמו ערך ולא ידע כפל הכפי"ן מאיזה לשון הוא

דין ה' האומר משקלי עלי וכו' כתב מרן בכ"מ ורבי' כתב לקמן בסמוך מקצת זה והשמיט קצתו ולא ידעתי למה ע"כ. ולעד"ן שרבינו באר דבריו כמ"ש לבסוף הכל לפי ממונו ודעתו ע"כ. דמשמע שיאמר כך הוא דעתו ובודאי כיון שיאמר כך הוא דעתו הוא בכל גוונא שיהא. דמהיכא תיתי לחיוביה יותר ממה שהיא דעתו. ולא אצטריכו בש"ס לומר לא צריכא דאיכא דתקיל ואיכא דכייל. מהו דתימא כיון דכולהו לא תקלי לא קא משמע לן אלא כמי שלא אמר שכך היתה דעתו אלא הוא רוצה לשקול. וכמו שפירש רש"י שם על מה שאמרו הא לא פירש פטר נפשיה בכל דהו. וז"ל כל מה שהוא רוצה לשקול ישקל ע"כ. דמשמע בדלא אמד שכך היתה כוונתו אלא הוא רוצה לשקול. ועל זה אה"נ אתי שפיר מה שאמרו מהו דתימא וכו'. אבל היכא דאמר שכך היתה כוונתו לא שייך לומר מהו דתימא דודאי זה מה שיתן ולהכי כיון שאמר רבינו בדאמר שהיתה כך. כוונתו לא צריך לומר להך גוונא דקאמר בש"ס דאיכא דתקיל ואיכא דכייל וכו'. וכן להן שאמרו לא צריכא דסקלי שרו תרי תלתא. ודלא כפירוש הלח"מ דבש"ס איירי שאומר בפירוש בהדיא לכופרא נתכוונתי. וז"ש מצי פטר נפשיה בכופרא כלומר שהוא אומר כך. ואף על פי כן אמרו בש"ס מהו דתימא וכו' מהו דתימא בטל. תורת משקל קמ"ל. דודאי כשאמר שכך היתה כוונתו לא ס"ד מהו דתימא דכלהו לא שקל וכו'. מהו דתימא בטל תורת משקל ומה שהקשה הרב ז"ל מהא דסתם נדרים להחמיר וכו' עד שפירש שבש"ס איירי בהיכא דפירש בהדיא לכופרא נתכוונתי לעד"ן דלא קשה שאינו דומה להאומר פירות אלו כתרומה. דאפשר לומר כתרומת הגורן או תרומת הלשכה דקי"ל להחמיר והויא לה תרומת הלשכה. דהתם כיון שאמר תרומה סתם ויחול על תרומת הגורן ועל תרומת הלשכה. ודאי דאיכא ספיקא דעל איזה תרומה אמר כיון דהצדדין שקולין לכן אזלינן לחומרא דספק נדרים להחמיר. אבל כאן אין הספק הוא אם אמר על זה או על דבר אחר שהוא משקלו ביוקר. דלהאי לא חיישי שהרי אמרו מביא משקל מן הפחות. וליכא למיחש אלא שמא זה לא נכנס בכלל משקל כיון דאיכא דעיילי ועל חששא זו נמי אמרו דלא חיישינן כיון שהוא נכנס בכלל דבר הנשקל אע"ג דאיכא דכיילי ליה:

ובי תימא דתקשי אמאי אמרו שמביא מן הפחות שבמשקל שירצה והא ספק נדרים להחמיר הא לא קשיא כיון דזה איירי בשאינו מופלג בעשירות אי אפשר לומר שיתן משקל המין היקר משום חומרא. דאמרינן דלא נתכוון להאי כיון שאינו מופלג בעשירות וכיון דליכא לאוקים במשקל היקר ולא אתברר כהיכן נוקים ליה אמרינן דבר שדרכו להשקל די. ולא דמי להאומר פירות אלו כתרומה דהתם תרי גווני הוא דאיכא ומשום ספק מוקמינן ליה כתרומת הלשכה משום ספק נדרים להחמיר. אבל הכא הרבה גווני משקל איכא ולא הוברר על זה אמר ודאי אמרינן שיכול להביא מן הפחות של דבר הנשקל. שודאי כיון שלא פירש כוונתו על מין שדרכו להשקל קאמר וכיון שאמרינן כך גם כן אמרינן כיון שדרכו להשקל אע"ג דאיכא דכיילי ובשמכי אע"ג דשקלי שדו תרי תלתא:

והא דלא כתב רבינו דגם בשלא באר דעתו שיכול להביא משקל מן הפחות ואף ע"ג דאיכא דכיילי ליה וכן בגוונא דשמכי אף על גב דאיכא השדו תרי תלת וכמו שאמרו בש"ס

אפשר שסובר רבינו שלא אמרו בש"ס לא צריכה דאיכא דתקל ואיכא דכייל וכו'. ובשמכי לא צריכא דבתר דשקלי שדו תרי תלת וכו'. אלא קודם מה שאמר הש"ס אח"כ חסורי מחסרא והכי קתני ואם אדם חשוב הוא אע"ג דלא פריש לפי כבודו אמרינן. דמשמע דדוקא באדם חשוב הוא דאמרינן דאע"ג דלא פריש לפי כבודו אמרינן. אבל באדם אחר דלא פריש בעי שיאמר מה היתה כוונתו. וכיון שצריך לומר מה היתה כוונתו לא יש לומר עוד מהו דתימא וכו' וכמו שכתבתי לעיל בדעת רבינו: אבל בפירוש המשנה נראה מדבריו בשלא אמר כך היא דעתו איירי ונוטלין משקלו ממה שנהגו אנשי אותו מקום לשקול ולא הזכיר מהאי שהזכירו בש"ס לא צריכא וכו' אלא דבריו כמו דבריו הכא נראה דמפרשינן דעתו דאם דאיכא דתקיל ואיכא דכייל אינו מביא ממנו

פ"ג דין ו' עשיר שאמר ערכי עלי וכו' עיין למרן בכ"מ מה שתרץ על השגת הראב"ד והניח בצ"ע. ואנכי איש צעיר נלע"ד כיון דרבינו כתב בפירוש המשנה דרבי וחכמים אינם חולקים. מוכרח לומר דרבינו סובר כיון דמה דקתני במתניתין אבל בקרבנות אינו כן. דהוא על אופן על עני שהעריך את העשיר שנותן ערך עני דבקרבנות אינו כן. דהעני שאמר על עשיר מצורע קרבנו עלי מביא קרבן עשיר אם כן מה שאמר רבי אומר אני אף בערכין כן שהוא אופן אחר שלא דברו בו חכמים. אלא רבי אמר אם אתרימו בערכין דומיא דקרבנות הוי כקרבנות. דהוא אופן שעשיר אמר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי שנותן ערך עשיר. דאה"נ דגם חכמים מודים בדין זה שנותן ערך עשיר כדברי רבי וזה נראה מפשטא דמתניתין. אבל ממה שאצטריכו חכמים לומר אבל בקרבנות אינו כן דמשמע שחידוש קאמרי קא מוקמי לה בש"ס לאשמועינן דהיכא דמצורע עשיר ומדירו עני מביא קרבן עשיר דסד"א הואיל ואתרבי נודר מואין ידו משגת דחס רחמנא עליה כי הוי איהו עני ומצורע עני אתרבי נמי אפי' היכא דמצורע עשיר הואיל והוא עני. קמ"ל דלא חס רחמנא אלא עליה ולא על מדירו דהכי כתיב ואם דל הוא. וע"ז קאמר בש"ס ולרבי דאמר אומר אני אף בערכין אלמא בתר חיובא דגברא אזלינן והא לא צריכא קרא למעוטי הוא למעוטי מאי. דהיינו דלרבנן דאמרי אבל בקרבנות אינו כן. דאצטריכו לאשמועינן דין זה ומפקי לה מואם דל הוא אתי שפיר. אבל לרבי שאמר אומר אני אף בערכין כן. דהוא מסברא דבתר חיובא דגברא אזלינן. אם כן במצורע לא צריכא קרא למעוטי וכיון שכן מיעוטא דהוא דמצורע דכתיב ואם דל הוא. למעוטי מאי. למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר. סד"א הואיל ואמר רבי בתר חיובא דגברא אזלינן קמ"ל. דהשתא בין רבנן בין רבי כולהו ס"ל דבערכין נמי באופן דהוא חיובא דגברא כגון שאמר עשיר ערכי