נאם דוד (רמב"ם) מב

דהנערך צריך העמדה והערכה. אמאי בגוסס לא כתב האי טעמא. אלא אמר משום דכיון דרוב גוססין למיתה הרי הוא כמת. ואדרבא בש"ס ד"ה ע"ב אמרו על מתני' דקתני הגוסס לא נידר ולא נערך. דלא נידר דלאו בר דמים הוא ולא נערך דלאו בר העמדה והערכה הוא

ועוד קשה לי כיון דנראה מדברי רבינו דגם בנודר צריך העמדה בדין. וכמ"ש בבבי שאחר זה אמאי חילקו ואמרו דלא נודר דלאו בר דמים הוא. והלא גם הוא לאו בר העמדה בדין כרי לשום אותו:

ונ"ל דמשום זה כתב שאין ערך למת דהיינו דלא שייך לומר עליו לאו בר דמים כיון שדמיו קצובים אלא שאין ערך למת אע"פ שדמיו קצובים לפי שצריך העמדה והערכה וזה לאו בר העמדה והערכה. ובנדר לאו בר דמים משום דצריך שומה בב"ד כמה הוא שוה ואפי' היה בה העמדה לאו בר דמים. דהשתא רבינו דבר כל מלתא בטעמא:

וג"כ נלע"ד לתרץ דברי הכ"מ הנז' לעיל דכוונתו כיון דבמתניתין דלקמן מוקי נמי בשעמד בדין ולמה ליה לומר כך. ובלאו הכי הקושיא היא דהיינו הך דאמאי הדר קתני לה זאת היה לו להקשות ולמה לו לומר מאי ניהו שעמד בדין אלא וראי קים ליה לש"ס דאם לא עמד פטורים והכי קא מקשה ודאי בשעמד בדין דהא בעי העמדה והערכה. וא"כ היינו רישא דאע"ג דרישא אוקמו לה משום דלא נשמע מנה מלוה על פה וכו'. מ"מ אחת היא בשעמד בדין ולמה הדר קתני לה ואם כן הרי שמעינן מזה דבעי העמדה והערכה:

ומ"מ נלע"ד דמה שכתב רבינו הכי לאו משום זה שכתב הכ"מ דאין זה ריהטא דש"ס דהוא משמע בשעמד בדין דקאמר הוא כמו דאוקים לה הש"ס. אלא דטעמא הוא משום דקאמרי בש"ס על מתני' דהגוסס דלא נערך משום דבעי העמדה והערכה וכמו שיתבאר למטה דבעי העמדה בדין קאמר. ומה שאמרו בדף כ' הכא במאי עסקינן בשעמד בדין משום דיוקא דקא דייק לה מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא. דמשמע הא לאו האי דיוקא לא מוקמינן לה בשעמד בדין ולפי שקשה והלא בעי העמדה והערכה לזה מפרש רבינו דהאי הוא משום דאמר ערכי עלי שהוא מעריך ומת. קא מדייק הש"ס ש"מ מלוה על פה וכו'. דהיינו אע"פ שבעי העמדה והערכה לפני הכהן מצד שהוא נערך ע"מ לגבי חייבו כמלוה זאת שהוא מעריך נמי ש"מ וכו' ככתובה בשטר דמייא. ותרץ לו דהכא במאי עסקינן בשעמד בדין. דהיינו שעמד ברין וחייבוהו לשלם דלא מקרי מלוה על פה אלא ככתובה בשטר דמיא. והכוונה שהוא נערך ג"כ ומשום שהוא נערך בעי העמדה והערכה. ומה שמעריכו הכהן ומעמידו לפני הכהן היא העמדה בדין שיאמרו לו ב"ד למעריך שחייב ליתן כמו שהעריך אותו הכהן בפניהם וזהו שכתב רבינו שנאמר והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן. דהיינו שהיא העמדה בדין מקריא כיון שעומד הנערך להערך בשביל שיאמרו למעריך חייב אתה ליתן כך וכך הרי זה ב"ד מקרי:

ועוד נראה לי עיקר דסובר רבינו אע"ג דהאי סוגיא היא שלא מטעם דבעי העמדה והערכה דמה שאמרו הכא במאי עסקינן בשעמד ברין. הוא משום דלא נדייק ש"מ מלוה וכו'. דסוגיא כולה הכי ריהטא מ"מ כיון שעל מתניתין דהגוסס קאמרי בש"ס שהוא משום דלאו בר העמדה והערכה והוא מפורש להדיא בברייתא דף ד' ע"א ת"ר בערכך וכו' הוציא את המת ולא הוציא את הגוסס. ת"ל והעמיד והעריך כל שישנו בהעמדה ישנו בהערכה וכל שאינו בהעמדה אינו בהערכה ע"כ משמע להדיא דבעי העמדה והערכה. ולהכי רבינו פסק הכי ודלא כהך סוגיא. דרבינו סובר דמה דקתני בברייתא כל שישנו בהעמדה. דהיינו אם עמד בדין אזי ישנו בהערכה דכן פשטא דברייתא דלא כמו שמפרש לה הראב"ד דכל שהוא ראוי להעמדה בשעת הנדר. דהא קתני כל שישנו בהעמדה דלישנא דישנו בהעמדה משמע שהוא בהעמדה דוקא:

פ"ב דין ג' כיצד אם נמכר הוא כולו וכו' עיין להלח"מ שהוקשה לו על רבינו שכיון שלדעתו ז"ל דכל את"ל הוי פשיטותא א"כ כל הנך בעיי דבעי בש"ס איפשוטו לבד מבעיא בתרא דאסיק בתיקו. ולמה לא הזכיר מזה כלל רבינו: ואנכי איש צעיר נלע"ד כיון שלבעיא ראשונה באמדוהו אומד של נזיקין איירי שהוא אזיל לפי שיטתו דאמר אמתניתין דאומדין אותו אומד של נזיקין וכיון דאנן קיימא לן כאביי דאמר דלא אמרינן ליה אומר של נזיקין. א"כ הרי משונות האומדנא ודאי שצריך אומדנא אחרת. וליכא בהאי בעיא וג"כ הבעיא השנית דאמר דמי עלי ואמדוהו וחזר ואמר דמי עלי וכו'. כיון דקא בעי אח"כ דמי עלי ולא אמדוהו וחזר ואמר דמי על וכו'. ואמר. עלה אם תמצי לומר כיון דבזה אחר זה נדר תרי זמני אמרינן ליה. א"כ הבעיא השנית שהוא שלאחר שאמדוהו חור ואמר דמי עלי מכ"ש אתיא שצריך תרי אומדני. וזה מבואר בדברי רבינו בפ"ג דין י"ב האומר שני ערכי עלי וכו' הרי הדבר ספק אם נתפס לשניהן. דהיינו כיון דאמר בבת אחת ומעריכין בבת אחת. משמע דאם זה אחר זה נדר דבעי תרי אומדני. וג"כ בעיא דאמר שני דמי עלי בבת אחת. הרי רבינו גילה דעתו כאן בהאי דאמר שני ערכי עלי דבבת אתת אמדינן ליה דסבר כרב אדא בר אהבה דכשאמר שני הוי בבת אחת. ועל הבעיא אמרוהו מאליו דבעי מהו ולא אפשיטא הרי בדברי רבינו בפרק ראשון נראה שצריך העמדה בדין וכמו שכתבתי בדיבור שקודם זה. אם כן צריך לאומדנות על ידי ב"ד שיאמרו לו צריך אתה לשלם כך וכך דלא מהני אם אמדוהו מאליו

דין ד' האומר דמי ראשי וכו' עיין למ"ש המשנה למלך ואני אומר דודאי דמאי דדרשו בש"ס בערכך ערך כולו הוא נותן. ואינו נותן ערך דמי איברים לאו משום כ"ף הכינוי קא דרשי הכי. דאם כן מאי קא מקשה שם בש"ס והא אפיקתיה לערך סתם. דמאי קושיא זו דהוא דריש מכ"ף הכינוי דהוא משמע ערך כל גופו ומשמעות קא דריש. ועוד מדקא מתרץ לו על קושיא זו קרי ביה ערך בערכך. משמע דלאו מכ"ף הכינוי קא דריש אלא מיתורא דקרא וכן מוכרח לשון רש"י שם וז"ל ערך הוה מצי למכתב והוה מייתי ערך סתם. ומדכתב ערכך למדרש נמי הא ע"כ. הרי להדיא דמשום יתורא קא דריש ולא משום הכינוי. וכן כתבו התוספות שם להדיא דמיתורא דריש וכיון שכן אע"פ שמיתורא קא דריש. מ"מ צריך שיהא משמעות המלה במקומה עומד. אלא דאיכא יתורא דהוה סגי בלא האי יתורא. דהוא עדיין משמעות ערכך לשון ערך. ועל זה אמר