נאם דוד (רמב"ם) מא

ששים מה שנה האמורה משנת ששים כלמטה ממנה אף שנה האמורה משנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה. אבל כבן חרש דלא כתיב שנה למילף משנת ששים לא קתני מהיכן נילף לה. ולכן על מה שכתב רבינו היה מבן ל"א יום וכו'. כתב דרבנן דלא גמרי ג"ש דר"א שהיא מבן חרש. הא דסברי דגם בבן חרש צריך שיהא בן חדש ויום אחד. הוא משום מדאשכחן בחר דוכתא מבן חדש ומעלה. דהיינו דכתיב גבי לויים מבן חדש ומעלה תפקדם הוא גילוי מלתא לכל היכא דכתיב מבן חדש הוא בן חדש ויום אחד. וכתב אי נמי מדכתיב בערכין בפרשת אם בחקותי ואם מבן חדש. דמשמע שיהיה מבן חדש שלם דהיינו שיהא בן חדש ויום אחד ע"כ. הרי דבריו להדיא שהוא בא ליתן טעמם של רבנן דאמרי דגם בבן חדש. בעינן יום אחד נמי. אבל בבן חמש ובן עשרים דבעינן יום אחד הוא מבואר במתניתין דגמרי ג"ש שנה שנה מבן ששים שכתוב בו ששים ומעלה

והשתא אין מקום למ"ש הרל"מ ז"ל על דברי מרן הנזכר דטרח עצמו בזה ואין צורך דרבינו פסק כסתם מתניתין וכו' ואין אנו צריכין לה דכיון ראית לן ג"ש דשנה שנה ידענו שבכולם הוי יום אחר אחרי כן ע"כ דמרן לא בא אלא ליתן טעם לבן חדש דלא כתיב בו שנה כמ"ש: ואפשר דגם הלח"מ ידע דמרן לא נתן טעם אלא לבן חדש דלא כתי' ביה שנה ואעפ"כ השיג על מרן הכ"מ דגם על בן חדש לא צריך למוד אחר בפני עצמו. אלא נלע"ד מג"ש דשנה שנה. דמתניתין. וכן משמע בהדיא בבכורות דף מ"ט וז"ל רש"י שם וגמר. במסכת ערכין שנה שנה לג"ש וכו' וכן הדין לענין בן חדש דיום שלשים כלמטה אע"ג דלהקל ולא גמר חדש חדש ממדבר דלא יהיה ערך עד אחר שלשים ע"כ

דין ו' העכ"ום נערך אבל אינו מעריך וכו' לא אמר כלום הנה כאן אמר לא אמר כלום ולקמן דין י"א אמר עכ"ום שאמר דמי עלי או דמי פלוני עלי נותן כפי נדרו ואינו נופל ללשכה שאין מקבלין מן העכ"ום נדבה או נדר לחזק את בדק הבית וכו' ומה יעשה בהן יבדוק העכ"ום וכו' ואם אמר לשמים נדרתי יגנזו ע"כ. דבריו אלו מורים להדיא דבמעריך לא אמר כלום דלא קדשי כלל. ובנדרים קדשי ואין נופלים ללשכה משום שאין מקבלין מן העכ"ום לחזק את בדק הבית. ובפ"ח מהל' מתנות עניים דין ח' כתב עכ"ום שהתנדב לבדק הבית אין מקבלין ממנו לכתחלה הוא משום שהתנדב לבדק הבית בפי' אבל בנדרים סתם מקבלים אלא שאין נופלים ללשכה ובדבר מסויים כגון קורה או אבן אפילו בדיעבד אין מקבלין אם אמר לבדק הבית משום לא לכם ולנו וכו'. ונראה מדאמר אין מקבלין ולא אמר דלא קדשי. משמע דקדשי אלא שאין מקבלין מהן. ולהכי כתב רבינו בפ"ה מהלכות מעילה דקדשי עכ"ום אם הם לבדק הבית מועלין בהן. דסתמא קדשי עכ"ום קאמר כיון דקדשי להכי מועלין בהם: והשתא כיון דבערכין לא קדשי כלל ובנדרים קדשי א"כ מה שאמר רבא הלכתיה דרבי מאיר מסתברא דכתב לא לכם ולא לנו לבנות את בית ה' אלהינו. הכוונה דמסתבר דמוקמינן הריבוי לעורך ולא למעריך כיון דמצינו דמרחקינן להו מנדבת בדק הבית ודאי המיעוט הוא שלא להעריך כיון דאזלי לבדק הבית: והא דמקשו בש"ס שם על מה שאמר אבימי וערכו נגנז אלא מעתה לא ימעלו בו וכו'. היינו כיון דהוא נגנז ולאיבוד אזיל לא ימעלו בו. אבל פשטא דמתניתין לבד לא קשה דאפי' דאין מקבליןמהם אם נהנה בהם מעל

דין י"ד זה היוצא ליהרג שהעריך אחרים וכו' ז לע"ד מדלא כתב רבינו אלא ביוצא ליהרג דוקא. משמע בגוסס שהעריך אחרים אינו חייב ודלא כדברי התוס' דגוסס נמי נודר ומעריך כדתנן בשמחות. והטעם הוא משום דבש"ס נראה דלא קאי רבי יוסי במתניתין דאמר נודר ומעריך אלא על היוצא ליהרג דוקא דהא אמרו שם ואיכא דמתני לה אהא היוצא ליהרג וכו'. הרי בברייתא לא הוזכר אלא ביוצא ליהרג לענין אם חבל באחרים שחייב וא"כ מתניתין נמי דקתני ואם הזיק חייב. הוא איירי ביוצא ליהרג ועלה דקתני בתחלה נודר ומעריך ומקדיש. וכן מדברי רש"י שם שאמר דודאי נדרו והקדישו הקדש ושעריך את אחרים והא בר דעה הוא ע"כ. משמע דקאי על היוצא ליהרג דהוא בר דעה אבל הגוסס ודאי שדעתו משובשת: וכיון דבש"ס נראה דלא קאי מתניתין דנודר ומעריך ומקדיש אלא איוצא ליהרג ולא אגוסס להכי פסק כתנא דמתני' ולא כתנא דמסכת שמחות ומכ"ש דבמסכת שמחות לא קתני דנודר ומעריך אלא הכי קתני הגוסס הרי הוא כחי כל דבר לעולם זוקק ליבום ופוטר וכו'. ומה שאמרו בתוספות דבמסכת שמחות קתני נודר ומעריך. אפשר דדייקי הכי מדקתני לעולם דהוא לאתויי נודר ומעריך

וראיתי להרל"מ ז"ל שכתב ואפשר דרבינו ז"ל סובר דנודר ומעריך כיון דמתניתין היא במסכת שמחות כדכתבו התוס' ז"ל ולא כתב גבי היוצא ליהרג אלא משום מ"ש אם הזיק ע"כ משמע מדבריו אלו דלא שייך אם הזיק חייב אלא ביוצא ליהרג ולא בגוסס. ולא ידעתי דלמה לא שייך בגוסס אם הזיק. דהא אפשר אף ע"פ שהוא גוסס נשא את ידו ושבר כלי השוה סך גדול. או חבל בגוף חברו היושב לפניו ושייך בו הך טעמא דאמרי בש"ס משום מלוה על פה וכו' דהא בגוסס נמי שייכי הנך דהיוצא ליהרג

דין כ"א שנאמר והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן וכו' עיין בהשגת הראב"ד. הן ריהטא דש"ס הכי הוא שלא הזכירו העמדה בדין אלא כדי שלא לדייק ממתניתין דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא. ומה שתרץ מרן בכ"מ דמ"מ כיון דחזינן דבמתניתין דלקמן מוקי נמי בשעמד בדין משמע ליה לרבינו דבלאו הכי קים ליה לגמרא דאם לא עמד בדין פטורים ועל כן מדכתיב והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן ע"כ משמע מדבריו אלו דמה שאמר הש"ס על מתניתין דלקמן מאי ניהו שעמד בדין הוא משום והעמידו לפני הכהן וכו' וזה אי אפשר שהרי כיון שמקשה היינו הך. הוא על מה שמוקי הש"ס לעיל כשעמד בדין דהוא קאמר הכי משום דלא לדייק ממתני' דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא ולא משום דכתיב והעמידו לפני הכהן: ועוד קשה לי דברי רבי' שכתב מת הנערך קודם שעמד בדין וכו' שאין ערך למת. והנערך צריך עמידה בדין שאם אין ערך למת. א"כ למה צריך לטעם שהנערך צריך עמידה בדין. ועוד קשה לי על דברי רבינו כיון דאית ליה האי