נאם דוד (רמב"ם) לה

דין ט"ו האומר הריני כשמשון כבן מנוח וכו' הנה בלמדי לפי גירסא זו שכתב כבן מנוח בכף משמע דזה או זה קתני. ועוד ראיתי שפירש רבינו בסוף הפירוש למסכתא זו וז"ל תועלת ידיעתנו כשמואל אם הוא נזיר או לא. למי שאמר הריני כשמואל או שיספר ספור מספוריו כמו שאמרנו בשמשון ע"כ. הרי לדעתו שמשון באחד מספוריו סגי. ואח"כ ראיתי שמרן בכ"מ הביא דברי רבינו אלו בסמוך להוכיח כדבריו שבחד סגי. ומה שנ"ל לפרש דברי הש"ס מה שאמרו למה ליה למתני כל הלין וכו'. הוא כך דהא ודאי פשיטא הוא דכיון דהוא כוונתו לנזירות בחד מהאי לשונות נתפס הוא. ומשני צריכי דאי לאו דתנא להו מתניתין הוה אמינא דלא הוי מיר. דאי לא תנא כשמשון הוה אמינא דשמשון אחרינא איכא. ואין כוונתו לנזירות קמ"ל דעל שמשון הנזיר הוא קאמר דגורס קמ"ל דוקא וגורס אח"כ ואי לא תנא בן מנוח. הוה אמינא איכא אחרינא דמתקרי הכי דהיינו דאין כוונתו לנזירות. משום דאם כוונתו לנזירות היה אומר כשמשון שהוא שמו דלמה לו להזכירו על שם אביו קמ"ל. דהיינו דגם על כבן מנוח כוונתו לנזירות קאמר. אכתי הוה אמינא דוקא אלו דבתרוייהו נודע שמשון. אבל כבעל דלילה שהוא על המאורעות שלו כמו שארז"ל. למה נקראת דלילה וכו' דאימא שהוא אומר שאירע לו כזה. ואי לא תנא לה לא הוה אמינא דליתפס בנזירות. קמ"ל תנא דגם בבעל דלילה וכן בכמי שעקר דלתות עזה. וכמי שנקרו פלשתים את עיניו דבכל אחד מהלשונות אלו נעשה נזיר שמשון דלהכי אצטריך תנא למתני כל הלין

דין י"ז ואם אמר סתם נדרתי וכו' ויהא נזיר כל ימיו ויש לו לגלח מי"ב חדש לי"ב חדש ע"כ. כמו שכתב רבינו לעיל דנזיר עולם מגלח משנים עשר חדש לשנים עשר חדש וכרבי דאמר בברייתא דאבשלום נזיר עולם היה ומגלח משנים עשר חדש לשנים עשר חדש ומה דקתני במתניתין הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום. אין הכוונה דנזיר עולם מגלח אחת לשלשים יום. אלא בזה משום דהם נזיריות חלוקות לפי ששער הראש והחול חלקים נפרדים. והנה הוא כאילו נדר בכך וכך אלף נזיריות. אשר לא ישלים זמנו בהם אבל הם נחלקים לפיכך הוא חייב שיגלח כל שלשים יום. אבל רבי סובר דאין הדבר כן אלא הוא נזיר עולם ממש. דאינו מגלח אלא משנים עשר חדש לשנים עשר חדש. ורבינו פסק כתנא קמא דאין זה כמו נזיר עולם דעלמא. וראיתי להג"ה כאן שהקשה על פסק רבינו דהוי כמזכה שטרא לבי תרי יעו"ש. ולא ראיתי שום קושיא על רבינו דהאי לא הוי כמזכה שטרא לבי תרי דאע"ג דאית ליה כרבי דנזיר עולם מגלח לשנים עשר חדש וגם ת"ק ס"ל הכי. בהאי דהריני נזיר כשער ראשי וכו' לא עברינן דינו כמו נזיר עולם. כיון דהם חלוקים נפרדים כמש"ל דת"ק הכי ס"ל אבל רבי ס"ל דשוים הם. ובהאי לית הלכתא כרבי אלא כת"ק דשאני זה דחלוקים נפרדים

פ"ד דין י"א האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו וכו' שהדבר ספק אם יבא בשבת או בי"ט או לא יבא והואיל והוא ספק ביום שנדר לא חלה עליו הנזירות שספק נזירות להקל ע"כ. והא שמכאן ואילך חלה עליו נזירות אע"פ שהוא ספק אם יבא היום וספק נזירות להקל הוא. משום דלא מקרי ספק בכי האי גוונא דטעם האיסור שמא יבא היום כיון שאפשר לבא. אבל בשבתות וי"ט ספק הוא אם שייך בו נזירות דספק אם יכול לבא או לא יכול לבא. וא"כ אי אפשר להיות בו נזירות דודאי בכי האי גוונא ספק נזירות להקל ולפי שרבינו ס"ל שספק נזירות להקל להכי מפרש דהאי סוגיא נמי הכי ס"ל דספק נזירות להקל.. וזהו מה שאמרו לבסוף אלא דקאי שבתא וקא נדר וביום טוב וקא נדר וההוא יומא דשרי ליה הכוונה לפי מה שאמר דתנא ספוקי מספקא ליה אם יש תחומין אם כן מותר ביום שבת שנדר וביום טוב שנדר דספק נזירות להקל. דשמא יש תחומין ולא אתי דלאו בדאמר מעיקרא משום דלא אתא אליהו מאתמול דמעיקרא דרצה לצדד דיש תחומין מדמותר בשבתות ובימים טובים. השיב לו לדמות דבריו דאימא דאין תחומין ומה שמותר בשבתות ובימים טובים משום דאמר קרא הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא תו' והא לא אתא אליהו מאתמול דהכי. עדיף ליה להשיב לו שאפילו אין תחומין. מה שמותר בשבתות ובימים טובים הוא משום דלא אתי משיח עד שיבוא אליהו מקודם יום אחד והא לא אתא מאתמול. והקשה לו אי הכי בחול וכו' הכא נמי לבית הדין הגדול אתא. והשיב לו כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא. לא בערבי שבתות וכו'. ועוד הקשה לו ותרץ לו ואח"כ הקשה לו בחד בשבא לשתרי לפשוט מנה דאין תחומין דאי יש תחומין בחד בשבא לשתרי דלא אתא אליהו בשבת ודחי ליה דלא ליפשוט מהאי. דהאי תנא ספוקי מספקא ליה אם יש תחומין או אין תחומין ולחומרא דלא תפשוט מהאי דאין תחומין כדי שתילף לעלמא אלא ספוקי מספקא ליה. ולהכי אסור בחד בשבת דדילמא אתמול אתא לב"ד הגדול והיום אתי משיח וסובר רבינו דעכשיו לא אמרינן כדמעיקרא דקודם יום אחד דוקא הוא שיבוא דאם כן כשאנו אומרין צד שני או יש תחומין הרי ספק נזירות הוא בחר בשבת ואית לן הלכתא דספק נזירות להקל. אלא ודאי דכוונתו כך היא דאף לצד שני דיש תחומין אפ"ה בחד בשבת אסור דאימא שבא אליהו מקודם שלשה ימים. דלא יש הכרח דאליהו לא יבא כי אם יום אחד קודם. וא"כ בכי האי גוונא לא מקרי ספק נזירות עד שאנו אומרים ספק נזירות להקל. דלא אמרינן ספק נזירות אלא דהספק אם שייך נזירות או לא שייך. כמו אם אנו אומרים אם יש תחומין או אין תחומין הוא באופן דאם אנו אומרים יש תחומין דלא שייך נזירות בזה אמרינן ספק נזירות אבל עכשיו אפי' כשאנו אומרים יש תחומין שייך נזירות דאימא דאליהו בא קודם בשלשה ימים וא"כ בחד בשבת יבא בן דוד. כן נ"ל דרבינו יפרש סוגיא הכי ואין אנו צריכין לומר דהאי סוגיא היא אליבא דר"ש דאמר ספק נזירות להחמיר. וכמ"ש מרן בכ"מ וכ"ש שתקשה עליו מה שהקשה הרל"מ ז"ל. וגם דלא כד כדברי הרל"מ שאמר דכל הך שקלא וטריא לא הוי אלא משום דהמקשה והמתרץ סבורים דספק נזירות להחמיר ודוק

דין י"ב נזיר ששלמו ולא גלח תגלחת טהרה וכו' כתב רבינו תגלחת טהרה. דהיינו שגלח אחר שהביא קרבנו שהרי הוא צריך לגלח על אחר מן הדמים כמו שכתב רבינו בפרק ח' וזה לא עשה כך ואף על פי שגלח לשם תגלחת טהרה כמאן דליתיה דמי וכאילו לא גלח: