נאם דוד (רמב"ם) לד

דכוי בריה בפני עצמה וכו' דמשמע דלא פליגי והוא פליגי כמ"ש ומכ"ש דבש"ס אמרו דפליגי דהא אמרו כתנאי וכו' כמש"ל

ונ"ל לתרץ דמה שכתב כנז"ל לאו למימרא דלא פליגי אלא לומר דיש מחלוקת בכוי דיש מי שאמר שהוא מורכב משני מינים. ויש מי שאמר שהוא בריה בפני עצמה. ואליבא דכולהו אתי האי דקתני. התם בבכורים אבל הוא ז"ל בחיבורו בפ"ט מהלכות בכורים פסק דכוי בריה וכו' ואינו מורכב

דין י"ג קטן שהגיע לעונת נדרים וכו' למ"ש הרל"מ ז"ל ואולי דרבי' ז"ל סובר דמעיקרא היה סבור דכ"ע דאורייתא מופלא הסמוך לאיש וכו' וכיון דקי"ל דמופלא הסמוך לאיש כסברא דמקשה דכולהו תנאי אית להו דאורייתא ופסק כרבי ודוחק דמן הראוי לפ' כמסקנא ודבריו עדיין צ"ע עכ"ל ואני אומר דאע"ג דבמסקנא לא קאי הכא מ"מ כיון דרבי ס"ל דיש שחיטה לעוף מן התורה וא"כ היאך מביא חטאת העוף בתגלחת טומאה. וא"כ מה שאמר במסקנא הוא דרך משא ומתן. שהרי אי אפשר לומר שיהיה רבי סובר דהדרת אף דרבנן דהא ס"ל דיש שחיטה לעוף מן התורה וכמ"ש. וא"כ הוא כדמעיקרא וכמ"ש

פ"ג דין ח' הריני נזיר שלשים יום ויום א' הרי זה נזיר נזירות אחת של שלשים ואחד יום ע"כ. הנה בגירסא של הכ"מ היא הריני נזיר שלשים ויום אחד וגם הרל"מ הכריח דט"ס מה שכתוב בדברי רבינו שלשים יום ויום אחד. אלא צריך להיות שלשים ואחד יום יעו"ש: אבל ראיתי להרב המאירי על מה שאמר בש"ס אבל אמר שלשים יום ויום אחד נזיר שתים. וז"ל ומ"מ אין הלכה כן אלא אף בזו נזיר ל"א יום לבד כמו שביארנו במשנה. ואע"פ שנאמר בה רב כר' עקיבא והלכה כרבי עקיבא. מ"מ אין הדמיון גמור בניהם כך נראה לפי מה שראיתי בלשון גדולי המחברים ושהסברא נותנת כן ע"כ

דין ט' מי שהיו שתי כתי עדים וכו' עיין להרל"מ שהקשה שרבינו היה לו לפסוק כר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן כן ברוקה וכו' דכי האי גוונא אשכחן בהלואה. אחד אומר מנה וא' אומר מאתים דיש בכלל מאתים מנה וכו' וכן פסק בהלכות עדות כהרשב"א וכו': ונלע"ד לתרץ דרבינו פסק כסתם מתניתין דלא כר"יש בן ברוקה ואף על פי שבדיני ממונות פסק כהרשב"א ס"ל לרבינו דאין הנדונים שוים ולהכי אצטריך רשב"א בפ' בורר להשמיענו בהלואה

דין י"ב ומה בין נזיר עולם וכו' עיין במש"ל שהקשה לדעת רש"י דמפרש דרבי ורבי נהוראי ור' יוסי דלא פליגי לענין דינא דכולהו ס"ל דסתם נזירות עולם מגלח אחת לשלשים יום ופלוגתייהו הוא דוקא באבשלום באיזה זמן היה מגלח דמלבד שפי' זה הוא תמוה מאד שיהא מחלוקת תנאים הללו בדבר דלא נפקא מינה מדי לענין דינא וכו' אך כפי' רש"י שקלא וטרייא זה למה וכו' ודברי רש"י צריכין תלמוד ע"כ. ולי נראה דרש"י דפירש כך משום דזה תלוי בכובד שער וכמו שקתני מקיל בתער. וא"כ היאך אפשר לפרש דרבי ס"ל דכ"ע ילפי מאבשלום. והא אבשלום גבור היה ולא היה לו כובד שער עד שנים עשר חדש. אבל סתם אינשי יש להם כובד שער בפחות מזה. להכי פירש דסתם אינשי יש להם כובד שער בשלשים יום דלהכי תנא לא קתני כמה זמן כובד שער. דמשמע דהוא זמן נזירות דעלמא דהוא שלשים יום דבהאי איכא כובד שער לסתם אינשי. ומחלוקתם בברייתא על אבשלום דכובד שערו כמה היה דרבי שאמר י"ב חרש יליף מג"ש דימים ימים ורבי נהוראי שאמר אחת לשלשים יום יליף מכהנים. דאיכא כובד בהכי ואבשלום דכתיב ביה כובד סתם הוא כמו כובד דכהנים. ורבי יוסי דס"ל דהוא מערב שבת לערב שבת דזה כובד של בני מלכים דרבי ור' יוסי אתו להורות לן דלא ילפו מאבשלום. דשאני אבשלום דאיכא כובד שער בזמן הנז'. אבל ר' נהוראי אומר דגם אבשלום הוא כשאר אינשי דהא כהנים טעמא דליגלחו אחת לשלשים יום הוא משום כובד שער. ובאבשלום כתב סתמא כובד שער. הוא ודאי כמו סתם כובד שער דכהנים. ומינה נילף לדינא דנזיר עולם מגלח אחת לשלשים יום דלהכי הביא הש"ס ברייתא זו

דין י"ג שמשון לא היה נזיר גמור וכו' ודבר זה הלכה מפי הקבלה ע"כ. עיין למ"ש מרן בכ"מ תירוץ מהר"י בן ליב ולי קשה תירוצו דרבינו אמר ששמשון לא היה נזיר גמור. שהרי לא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישו מן הטומאה דמשמע שאין זה נזיר גמור מקרי וכיצד שייך לומר שבא הריבוי להזיר לה' אף ע"פ שלא היה נדור. והלא משמעות להזיר נזיר גמור משמע ולא דבר זה שהלכה מפי הקבלה הוא כמ"ש רבינו. וגם על תירוץ מרן הכ"מ ג"כ קשה דהא רבינו אמר דהמלאך הוא דהפרישו מן הטומאה. ועוד קשה דלפי ריהטא דש"ס דרבי יהודה לא בעי דבר הנידר: ולפי עד"ן דמה שאמר רבינו דשמשון לא היה נזיר גמור שהרי לא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישו מן הטומאה. הוא בא לומר שאין זה נזיר גמור דשלא נדר בנזיר הוא עד שיתפס לכל הדברים. וכיון שכן לא תקשה היאך מתפיסין בו נזירות דאם היה נזיר גמור. ודאי לא מהני כיון שאינו נדור אלא כיון שאינו נזיר גמור דדינו הוא שמותר ליטמא למתים דזה הלכה מפי הקבלה לפיכך וגו' דהלכה לדורות היא באה דזה טעמו של ר' יהודה דאי אפשר לומר כפשטא דש"ס דטעמא דר' יהודה משום דלא בעי דבר הנדור. דמצינו לר' יהודה דבעי מתפיס בדבר הנודר דהכי אמר בפרקא קמא דנדרים אמר ירושלם לא אמר כלום עד שידיר בדבר הקרב בירושלם

ועוד דכמה סתמי סתם לן תנא דבעי שיתפיס בדבר הנדור והכא סתם לן דנתפס בנזירות שמשון. דמוכרח הוא דטעמא הוא דאין זה נזירות גמורה. ובאה הלכה מפי הקבלה כמ"ש רבינו וסובר רבינו דמה שאמר הש"ס לא דכולי עלמא בעינן דבר הנידר וכו'. דהיינו כל הני תנאי בעי דבר הנידר ושאני בכור דכתיב לה'. וכן ר' יהודה נמי בעי דבר הנידר. ולא חש לפרש היאך אמר כאן דחייל נזירות בהאי דהתפיס בנזירות שמשון עד שלמסקנא דאמר התם מלאך הוא דקאמר וכו' אלא גמרא גמירי לה. ומעיקרא כי אמר לה לימא כתנאי ומוקי רבי יהודה כר' יעקב. הוה מצי לאקשויי עליה דהא מצינו דר' יהודה בעי שיתפיס בדבר הנידר כמש"ל אלא דלא חש להאריך. ועיין בספרי הקטן ספר ידי דוד דמה שכתבתי בדעת רבינו הוא כשגגה היוצאה דבש"ס אפשר זה שכתבו אבל אי אפשר זה בדעת רבינו שכתב אלא המלאך הפרישו מן הטומאה ודוק: