נאם דוד (רמב"ם) לג

התירוץ של הש"ס שתירץ אימא מי שנתקיימו דבריו. וביאר זה רבינו במה שבתחילה כאשר כתב אם נתקיימו דבריו הוא סמוך למה שאמר הריני נזיר שזה פלוני. וקודם שגמר והרי הוא פלוני. דמשמע דנתקיימו דבריו כמו שאמר הריני נזיר שזה פלוני שהרי הוא פלוני כמו שאמר. וכשכתב ואם אמר הריני נזיר שאין זה פלוני סמך לה ונמצא שלא היה אותו פלוני. ואח"כ כתב שלא נתקיימו דבריו כדי שינצל מן הנזירות. דכך משמע במה שנמצא שלא היה אותו פלוני הרי לא נתקיימו דבריו כדי לינצל מן הנזירות ובאו דבריו על נכון ודוק

דין ו' היו מהלכין בדרך וכו' וכל הדרכים האלו בעניני המצות ולא בטבעו ותולדתו וכן דרכי הכוי בעניני המצות לא בטבעו ותולדתו וכו' כתב כך רבינו לפי שרש"י פירש דמתניתין אליבא דב"ש דאמר הקדש בטעות דהרי הקדש וכו' וזה קשה דאיך סתם לן תנא כב"ש ועוד במסכת בכורים קא תני בסתם ג"כ אם אמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה וכו' ה"ז נזיר לכן פי' רבינו כך דהיינו שזה יש בו דרך חיה ודרך בהמה ולכן נזיר בוראי ולא כמו שפירש רע"ב. דלב"ה הוי נזירות מספק מפני שהכוי ספק חיה ספק בהמה ספק בריה בפני עצמה. דרבינו פסק דספק נזירות להקל ולכן מפרש דהך מתניתין אתיא גם לב"ה ולמאן דס"ל דספק. נזירות להקל. ולפי דלא משמע כן מסיפא אלא על גוף הכוי שהרי כל הנתלים בהם אחר כך קאמר שכלם נדרים דמשמעות דבריהם שעל שנחלקו בגוף הכוי. זה אמר שאחד מכם נזיר דודאי כדבריו כך הוא והשני שאמר שאין אחד מכם נזיר שודאי אינו בדבריו בענין. הכוי שאמר על ענין הדרכים דמאי שייך האי דקאמרי הלא ודאי כל הדרכים האלו בהם. לכן רבינו בפירוש המשנה פירש לה לסיפא דלא קאי ארישא אלא מתניתין קמ"ל ענין אחר הדומה לזה. וז"ל הביא מה שהוא דומה לזה וכו'. לפי שכבר אמר אמת במקצת כמו שאמר בכוי וכו' יעו"ש. והכא במקום זה הביא הך דאנדרוגינוס דפקחים וסומים: איברא רא דהרמב"ם בפירושו למס' בכורים פירש למתניתין דהוא משום ספק וג"כ משמע מדבריו דג' ספיקות בכוי ואם אמר שאין זה לא חיה ולא בהמה ה"ז נזיר מספק דהוא ספק אם הוא בריה בפני עצמה: ותימא נמי על רבינו שאמ' דגם בבריה בפני עצמה הוי ספק והלא בש"ס בחולין דף פ' משמע דבריה הוי אם מין בהמה אם מין חיה מדקאמר ולא הכריעו בו חכמים. ובפ"ה מכריתות דבריה בפני עצמה שאינה לא חיה ולא בהמה כמו שכתבו התוס' שם: ונראה דמה שרבינו מפרש בבכורים שהוא משום ספק הוא משום דהכי מוכחא מלתא שם דמשום ספקא קא תני לה התם דבתחילה קתני הכותב חייתו ובהמתו לבנו לא כתב לו את הכוי דהוא משום ספק דהמוציא מחבירו עליו הראיה וקתני בתרא אם אמר הריני נזיר וכו' דהוא משום דספיקא דאיסורא לחומרא וספיקא דממונא לקולא וכמ"ש הוא שם. אבל הכא דקתני הרי כולם נזירים להכי פירש דמשום דלא קאי על גופו אלא על הדרכים שבו. ופסק בהאי מתניתין דנזיר גמור הוא כיון דהיא מתניא במקומה בנזיר. ולא כהאיך דבכורים דמתניא אגב

ומה שסובר שם דג' ספיקות בכוי הוא משום דמתני' בחולין דף פ"ג קתני ונוהג בכוי שהוא ספק וקאמר בש"ס עלה בדף פ' אמר רב יהודה כוי בריה בפני עצמה ולא הכריעו בו חכמים אם מין בהמה אם מין חיה הוא רב נחמן וכו' תנאי וכו' ר' יוסי אמר כוי בריה בפני עצמה וכו' וברפ"ה דכריתות קאמר בש"ס דכל לאתויי דמו של כוי. ופריך אצטריך קרא למיסר ספיקא אלא קסבר כוי בריה בפני עצמה ע"כ. וס"ל לרבינו דאי אפשר לומר דקאי ברייתא דלא כהך מתניתין דחולין דקתני ספק דא"כ הו"ל לש"ס לבאר דפליגי וכן ביומא קאמר בש"ס דף ע"ד דכל חלב לרבות כוי וקאמר כוי בריה בפני עצמה ולא קאמר דלא כהך מתניתין. דחולין ולהכי מפרש דלא פליגי דמה שאמר רב יהודה כוי בריה בפני עצמה ולא הכריעו בו חכמים אי מין חיה או מין בהמה וההוא דמרבה מן כל דהוא בריה בפני עצמה הכל אחד הוא. והכוונה דאצטריך קרא לרבות דמו וחלבו משום דהוא בריה בפני עצמה דהוה אמינא דאינו לא ממין חיה ולא ממין בהמה ולא אסרינן דמו כדם חיה ובהמה ולא חלבו כבהמה להכי אתא קרא לאסור דמו וחלבו אבל לא ידעינן טעמא דאסרה דמו וחלבו הוא משום דאתא קרא לומר דהוא מין בהמה שהרי חלבו אסור דודאי אצטריך קרא לבאר לן דבר שהוא משונה מן בהמה וחיה לומר שזו בהמה הוא או שמא דאסר לן. הוא משום שאע"ג שאינו לא בהמה ולא חיה רצה הקב"ה לאסרו. או נאמר שהוא מין חיה ורצה קב"ה לאסרו חלבו כבהמה. אבל אין זה ודאי גמור. דאימא שהוא לא חיה ולא בהמה אלא בריה בפני עצמה ורצה הקב"ה לאסור דמו וחלבו. ומאי דקא פריך הש"ס אצטריך קרא לאסור ספיקא. הוא דקס"ד דלאו בריה בפני עצמה אלא דאנן קא מסתפק לן אם הוא מין חיה או מין בהמה. ועל זה קא פריך אצטריך קרא וכו'. וזה מה שאמר רב יהודה כוי בריה בפני עצמה דלהכי אצטריך קרא לאסור דמו וחלבו אבל לא הכריעו בו חכמים אם מין חיה ורצה הקב"ה לאסור חלבו. או מין בהמה ובשביל שהוא משונה מן הבהמה אצטריך לאסור חלבו ודמו ומשמע מדבריו דאף אם אינו לא זה ולא זה לא הכריעו והשתא אתי שפיר שהמשניות שנראה מהם שהוא ספק והברייתות הנז' כלם כאחד הם ולהכי בנזיר דאמר על מנת שאינו לא חיה ולא בהמה הוי נזיר מספק דשמא בריה בפני עצמה שאינו לא חיה ולא בהמה ובכיסוי הדם מכסין מספק שמא חיה הוא ואע"פ שהוא בריה בפני עצמו מ"מ הוא ממין חיה וכבר כתבתי דהכא בנזיר דקתני כלם נזירים הוא משום דלאו על גופו קאמר אלא על הדרכים שבו. ודלא כהך מתניתין דבכורים דהיא משום ספק מתניא כמש"ל אבל קשה דמ' סתמי פליגי דחדא קא חשיב דהנך דנזירים משום ספק והכא קא חשיב לה ודאי ומשום הדרכים שבו כמ"ש

ונראה לי דלא פליגי דהך עסיקנן דאמרי על גופו בוראי ולא על הדרכים שבו והכא איירי דאמרי על הדרכים שבו ואה"נ דלית הילכתא כהך מתני' דבכורים דהוא ספק נזיר דהך מתניתין מתוקמא אפילו למאן דס"ל ספק נזירות להקל ומשום דעל הדרכים שבו קאמר דהשתא האי מתניתין היא אליבא דכ"ע

אבל מה שכתב שם רבינו במשנה ח' וז"ל הכוי מורכב מן העז ומן הצבי ולכן אמרו הכוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בו חכמים וכו' דנמצא דזה שכתב למטה במשנה י"א אם אמר הריני נזיר הוא אליבא