נאם דוד (רמב"ם) לב

מתפיס עצמו בחירות כשיהא בן לחבירו. דבבעיא שלישית דסלקא בתיקו כתב רבינו ה"ז ספק שמא לא נתכוון אלא להיות נזיר כמותו דמשמע כמוהו שאמר כשיולד לו בן לפלוני. דזה צד אחד שאמר המבעי מי אמרינן שלא בפניו אנפשיה קאמר. דאי אפשר לפרש הכוונה אם כיון בנזירות כמו הנודר והוי נזיר מיד. כמו שפירש הוא ז"ל דאם כדבריו הו"ל לרבינו לומר ה"ז ספק שמא נתכוון להיות נזיר כמותו. אבל במה שאמר זה ספק שמא לא נתכוון אלא להיות נזיר כמותו. משמע שבא לשלול צד אחר שהוא יותר מזה דהוא הנזירות מיד דבהאי ליכא ספיקא כלל וכמ"ש לעיל דהספק הוא אם כוונתו להיות נזיר כמותו שקבל על עצמו כשיולד לו בן או כוונתו שאני אוהב אותו כמותו

עוד ראיתי להרב הנז' ז"ל שפירש דברי הראב"ד ז"ל בסיום דבריו שאמר וז"ל וכיון דלא פליט מחד נזירות לית ליה תקנתא עד דמני שתי בנזירות חד לבן חבירו וחד לבן עצמו ע"כ דהכוונה היא דע"כ לא אמרינן ספק נזירות להקל אלא כשהספק הוא אם חל עליו הנזירות או לא. אבל היכא דעכ"פ חל עליו הנזירות אלא שהספק הוא בזמן חלות הנזירות בזה לא אמרינן ספק נזירות להקל אלא אמרינן דמונה שתי נזירות וחילוק זה לא מצאנו חולק עליו ע"כ. והקשה על זה ואמר וז"ל ומ"מ אני תמיה בעיקר החילוק דהא בפרק ב' דנדרים דף י"ד אמרינן דטעמא דספק נזירות להקל הוא משום דכיון דספיקו חמור מודאו לא מעייל אניש נפשיה לספיקא דאילו נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ועל ספקו לא מצי מגלח לפי טעם זה אין לחלק חילוק זה דהראב"ד וכעת הדבר צריך אצלי תלמוד עד כאן

ואנכי לא ידעתי דאמאי דלפי טעם דלא מעייל איניש נפשיה לספיקא אין לחלק חילוק זה דהראב"ד. דאה"נ לדברי רבינו דהספק הוא אם נתכוון להיות נזיר כמותו. או לומר שאני אוהב אותו. שלא נתכוון לנזירות דבדבר זה שיש ספק אם הוא נזיר אמרינן ספק נזירות להקל. דלא מעייל איניש נפשיה לספיקא. דהיינו דלא מקבל עליה נזירות אם איכא ביה ספיקא. דלא מקבל עליה אלא אם לא יהיה בו ספק כלל. אבל אם לא בודאי איכא נזירות אלא דאיכא ספיקא באיזה זמן יחיל הנזירות לא אמרינן בזה דלא מעייל אניש נפשיה לספיקא. דליכא ספיקא בנזירות גופיה אם יחול או לא יחול אלא באיזה זמן יחול. ולכן לא אמרינן ביה ספק נזיר להקל וצריך שתי נזיריות כמ"ש הראב"ד ז"ל

דין ח' שנים שהיו מהלכים בדרך וכו' ואם היה שמעון הרי חברו נזיר כמו שנדרו וכן כל כיוצא בזה ע"כ. הנה מדברי רבינו נראה שאלו השנים אין כוונתם לנדור בנזיר אלא בתחלה נחלקו על האיש הבא מרחוק שא' אמר שהוא ראובן והשני אמר שאינו ראובן לאמת דבריו אמר הריני נזיר אם זה ראובן כדבריך והסבור שהוא ראובן אמר הריני נזיר אם אינו ראובן ולכן כשלא ימצא כדבריו הרי הוא נזיר. אבל במתניתין דקתני אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו. דמשמע שלא נתקיימו דבריו שעליו יהיה נזיר כמו שאמר אהיה נזיר אם זה ראובן אלא נמצא שאינו ראובן. על זה קא פריך בש"ס מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר. ותירץ אמר רב יהודה אימא מי שנתקיימו דבריו. דהיינו שנתקיימו דבריו שאמר אהיה נזיר אם זה ראובן שנמצא שהוא ראובן לכן יהיה נזיר:

והנה רבינו כתב בעי' המשנה ח"ל שכל מי שלא נתקיים מדבריו דבר שיצילהו מן הנזירות הוא המחייבו בנזירות לפיכך אם אמר הריני נזיר שזה פלוני אם נתקיימו דבריו והרי הוא פלוני חל עליו הנזירות ואם אמר הריני נזיר שאין זה פלוני ונמצא שלא היה אותו פלוני שלא נתקיימו דבריו כדי לינצל מן הנזירות חל עליו הנזירות והכווכה בודאי ממאמר מי שלא נתקיימו דבריו הוא מה שאמרנו ע"כ. והרי זה לכאורה הוא שלא כמו שאמרו בש"ס אימא מי שנתקיימו דבריו כנז' והרב תי"ט ז"ל כתב על זה הואיל לענין דינא לא נפקא מנה ולא מדי הרשות נתונה לפרש וכו' כאשר עינינו רואות חבורי הפירושים שמימות הגמר'. והרב מש"ל כתב דמ"מ הדבר תמוה אצלי שיפרש רבינו בפי' במשנה הפך התלמוד אף דלא נ"מ מידי לענין דינא ע"כ:

ואני נלע"ד דבכוונה כתב רבינו בתחלה שכל מי שלא נתקיים מדבריו. דבר שיצילהו מן הנזירות וכו' ואחר כך כתב לפיכך אם אמר הריני נזיר שזה פלוני אם נתקיימו דבריו וכו'. שלא כדברי הרב מש"ל שכתב וז"ל ויש בדברי רבינו בפירוש המשנה ט"ס וכך היא עיקר הגירס' לפיכך אם אמר הריני נזיר שזה פלוני אם לא נתקיימו דבריי והרי הוא פלוני חל עליו הנזירות. ואם אמר הריני נזיר שאין זה פלוני ונמצא שלא היה פלוני שלא נתקיימו דבריו כדי שינצל מן הנזירות חל עליו הנזירות ע"כ. שודאי כשתעיין בדברי רבינו במה שאמר בתחלה אם נתקיימו דבריו והרי הוא פלוני שהקדים נתקיימו דבריו קודם שאמר והרי הוא פלוני, וכאשר אמר אח"כ ואם אמר הריני נזיר שאין זה פלוני הקרים ואמר שלא היה אותו פלוני קודם שאמר שלא נתקיימו דבריו כדי שינצל מן הנזירות ע"כ. תמצא דבא להודיע דמה שתירץ בש"ס אימא מי שנתקיימו דבריו אין כוונתו לומר שכך גורסין במשנה אלא הכוונה ד פירוש המשנה מה שקתני אלא מי שלא נתקיימו דבריו דהיינו שהמקשה הבין במה שקתני. אלא מי שלא נתקיימו דבריו הכוונה שלא נתקיימו דבריו במה שצריך שיהא נזיר כמו שאמר אהיה נזיר אם זה ראובן. אלא נמצא שאינו ראובן שזה לא נתקיימו דבריו שעליו צריך יהיה נזיר. ועל זה קא פריך מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר. הול"ל מי שנתקיימו דבריו. ותירץ לו אימא מי שנתקיימו דבריו. דהיינו שכך הוא כוונת המשנה במה שקתני מי שלא נתקיימו דבריו. דהיינו מי שלא נתקיימו דבריו מדבר שיצילהו מן הנזירות. דהיינו שלא נמצא כמו ששפט הוא שזה אינו ראובן. שאם נמצא שאינו ראובן הרי כמו ששפט הוא והיה נצול מן הנזירות. אבל עכשיו נתקיימו דבריו במה שאמר אהיה נזיר אש זה ראובן. שהרי הוא ראובן ונתקיימו דבריו להיות נזיר.. לכן כתב רבינו בתחלה אם נתקיימו דבריו והרי הוא פלוני. דהיינו שנתקיימו דבריו בענין קבלת הנזירות שהרי הוא פלוני שעליו אמר אם יהא פלוני יהא נזיר. דזה תירוץ הש"ס אימא מי שנתקיימו דבריו ואמר אח"כ ואם אמר הריני נזיר שאין זה פלוני ונמצא שלא היה אותו פלוני. דהיינו שנתקיימו דבריו בענין הנזירות. שהוא קבל הנזירות כשלא יהיה זה פלוני. וכמו שהזכיר בראשונה שזה מקרי נתקיימו דבריו. ואמר על זה שלא. נתקיימו דבריו כדי שינצל מן הנזירות. להורות שזה שקתני אם לא נתקיימו דבריו. שאו הוא משמעות