נאם דוד (רמב"ם) כח

שאר הדברים הרי הם מבוארים עכ"ל ומפרש דמה שאמר הש"ס בדף ט"ו ע"ב כי קתני דאי איתהני הרי זה בבל יחל דברו. הכוונה דלא כדברי המקשה שאמר ואי דלא איתהני לפני הפסח מי איכא בל יחל. אלא דאי איתהני אחר הפסח שהניחה לילך אחר הפסח ומהנה אותה הרי זה בבל יחל דברו. דלא כפי' שאר המפרשים דלהאי לא אצטריך תנא לאשמועינן. דודאי דאם נהנית קודם הפסח ועברה והלכה לאחר הפסח דאיכא בל יחל אבל לפירוש רבינו ודאי שחדושא אשמועינן תנא וכמי שכתב בפירוש המשנה כנז'

פי"א דין א' ואין אומרין הואיל ונמצאו יודעין בתחלת השנה אין צריכין בדיקה אלא בודקין אותן את כל השנה הזאת ע"כ. כתב מרן בכ"מ איני יודע מאין לו זה וכו' וצ"ע. ואנכי איש צעיר נלע"ד דרבינו דייק לה מדקתני במתניתין כל שתים עשרה. דאי אתא דוקא לומר דאע"ג דבדקנא ל' יום ולא ידעה להפלות דאכתי נבדוק לה למה ליה למתני כל שתי' עשרה וכו' היה צריך לומר ובודקין בשתים עשרה. דודאי אמרינן דלהכי הוא דחזר ותני לה ובודקין בשתים עשרה. דמשמע דלא אמרינן דשלשים יום בשנה הוי שנה ולא בדקינן לה עוד. אלא דבעינן שנה שלמה תהא בבדיקה דלא סגי ל' יום של תחלת השנה. ומדתני תנא כל שתים עשרה משמע דכל השנה כלה בודקין אותה. אע"פ שידעה בפעם ראשונה. אפ"ה בכל פעם שתדור בודקין אותה. ולהכי דייקא דקתני כל שתים עשרה בודקין אותה. דהוא אע"ג דידעה בפעם ראשונה אם חזרה ונדרה בודקין אותה. ורבינו לא כתב דהיכא דלא ידעה בשלשים ראשונים דחוזרין ובודקין אותה דזה אתי מכ"ש דאף על גב דידעה בפעם ראשונה חוזרין ובודקין אותה מכ"ש דאם לא ידעה בפעם ראשונה דחוזרין ובודקין אותה ולא אמרינן דנסתלקה חקירתה. והמדייק דברי רבינו בפירוש המשנה ימצא הכי שרבינו כתב לתרתי גווני הנז'. שהרי כתב בתחלה וז"ל ואמרו נבדקה כל י"ב וכן כל י"ג לתינוק לפי שכבר נאמר ששלשים יום בשנה חשובין שנה. היה עולה במחשבתנו של בעל זה המאמר אם ישאלו שלשים יום ומצאם שלא יבינו נסתלקה חקירתם אמר אין הענין כך. אבל לדברי הכל בודקין כל שנת י"ב חדש לנקבה וי"ג לזכר וכל עוד שנמצאו יודעין נדריהן קיימין ע"כ. הרי אמר וכל עוד וכו' שהוא איירי בידעו בתחלה. ועל זה אמר וכל עוד שנמצאו יודעין נדריהן קיימין. דמשמע שצריך לבודקם בכל פעם שלא אמר וכל זמן שנמצאו יודעין וכו' אלא אמר וכל עוד וכו'

דין ד' אע"פ שנדריהן קיימין אם חללו נדרם או נשבעו והחליפו אינן לוקין ער שיגדילו ויביאו שתי שערות ע"כ. כתב מרן בכ"מ פשוט הוא דהא לאו בני עונשין נינהו ע"כ. וכתב עליו הרב מש"ל אין דין זה פשוט דהא רב הונא ס"ל דלוקה וכו'. ואנכי איש צעיר נ"ל דמה שאמר מרן הכ"מ פשוט הוא. משום דכיון דלא פסק כרב הונא דס"ל דדריש לקרא הכי כל שישנו בהפלאה ישנו בכל יחל. א"כ הרי ליכא ביה שום שייכות חיוב דהא לאו בני עונשין נינהו דזה הוא פשוט

דין ה' הקדיש ובא הגדול ונהנה מן ההקדש שהקדישו לוקה משום שנדריהם נדרים מן התורה כמו שביארנו ע"כ. כתב הרב מש"ל לא ביאר רבינו אם נהנה הגדול בשוגג מן ההקדש אם יתחייב. קרבן מעילה וכו' ולא ידעתי למה לא ביאר רבינו דין זה לא כאן ולא בהל' מעילה ע"כ. ולי נראה דמדכתב רבינו משום שנדריהם נדרים מן התורה. משמע שדין מקדש יש להם בכל שאר הקדש דעלמא. ואה"נ דבשוגג חייב קרבן מעילה ולא צריך לבאר זה. דודאי כיון דלוקה הנהנה מן ההקדש הזה. הרי בכל דין הקדש דעלמא. דבשוגג חייב קרבן ואע"ג דבברייתא הנז' קתני יכול יהא. חייב על הקדשו קרבן ת"ל זה הדבר דמשמע שפטור מן קרבן מעילה. משמע ליה לרבינו דהך ברייתא לאו דסמכא היא מדקאמר בש"ס על פלוגתא דרב כהנא ור' יוחנן ור"ל במאי קמיפלגי מר סבר מופלא סמוך לאיש דאורייתא. ומר סבר מופלא סמוך לאיש מדרבנן. ולמאי. אצטריך הש"ס לומר הכי והרי כבר אמרו הניחא למאן דאמר תקדיש הוא ואכלו אחרים לוקין. אלא למאן דאמר אין לוקין מאי איכא למימר וכו'. מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא דהוא נראה להדיא דבהאי ברייתא פליגי אמוראי נז'. דלמאן דס"ל לוקין סברי דברייתא תיא מדאורייתא. ולמאן דסברי אין לוקין. ברייתא היא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. וא"כ למת אמר במאי קמיפלגי וכו' אלא ודאי דהש"ס אמר מעיקרא דבהך ברייתא פליגי הוא דרך דחייה בעלמא. אבל אח"כ אמר במאי קמיפלגי דודאי פשיטא ליה לש"ס דלאו משום הך ברייתא הוא דקא מיפלגי. אלא באי מופלא סמוך לאיש מדאורייתא או מדרבנן. דלמאן דס"ל דהוא מדאורייתא הרי הוא ככל נדרים דעלמא וא"כ דלא כהך ברייתא דקתני יכול יהא חייב על הקדשו קרבן ת"ל וזה הדבר דר' יוחנן ור"ל לא סבירא להו בהך ברייתא. דהיא משבשתא בודאי דהא לא הזכירו כי אם מלקות ולא הזכירו דפטור מן הקרבן כהך ברייתא. וגם רב כהנא ס"ל דהיא משבשתא משום דאפי' תפרש לה כמו שאמר בש"ס בתחלה דלרב כהנא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. מ"מ למאי אצטריך לומר לענין קרבן משום דכתיב וזה הדבר. והא כיון דמדרבנן הוא לא שייך ביה קרבן אלא ודאי דמה שאמר מדרבנן וכו' בדרך דחיה קאמר לה. דודאי דהברייתא ס"ל דהם עצמם חייבים וכסברת רב הונא. והך אמוראי כלם רב כהנא ור' יוחנן ור"ל לא ס"ל דהם עצמם חייבים ודלא כהך ברייתא דהיא משבשתא

פי"ב דין ד' אחד עינוי גדול וכו' עיין מה שהקשה הרב מש"ל על מה שכתוב בתשובות בית יעקב דמדברי רבינו משמע דוקא יום אחד שלם הא פחות מזה לא הוי ענוי וכו'. דזה אינו דבהדיא כתב רבינו או לפי שעה הוי ענוי וכו' יעו"ש. ואני אומר דודאי משמעות דברי רבינו דמה שכתב רבינו או לפי שעה שעל יום שלם אמר שהרי אמר עלה כיצד נדרה או נשבעה שלא תרחץ היום או שלא תשתה יין היום או שלא תאכל היום דבש וכו' דמשמע דעל יום שלם הוא שאמר לפי שעה. וכן משמע מהש"ס דמינה למד רבינו דין זה משום דניוול דחד יומא הוי ניוול דמזה הרב בית יעקב הוא שלמד מדברי רבינו הן אמת דמרן הכ"מ הוא מבין בדברי רבינו דבשעה אחת ממש קאמר שהרי כתב וז"ל וכיון דחד יומא הוי ניוול משמע לרבינו דה"ה אפילו שעה אחת ע"כ. והראיה שהביא ממי שנשבעה שלא תרחץ היום דאינה אסורה אלא עד שתחשך. ומדכתבו סתם שלא תרחץ היום הוי ענוי משמע דאפי'