נאם דוד (רמב"ם) יט

שהוא מקודש מדאורייתא לענין קרבן מוסף וכיוצא. לכן לא שייך לזלזולי ביה. ולפי זה מה שכתב בפ' א' מהלכות שבועות שאין שבועה חלה על דבר מצוה כגון שנשבע שיתענה בשבתות ובי"ט ולא כתב בר"ח. אם אנו אומרים כפי דעת השואל הנז' שהתענית בשבתות הוא מד"ק. וא"כ לאו דוקא בשבתות ובי"ט דהוא הדין בר"ח ועי"הכ. דאף אם הם מד"ס שאסמכתא דוקא דעי"הכ ור"ח משום דהוא מקודש מדאורייתא לענין מוסף דוקא. מ"מ בענין התענית בהם הם שוים שהכל מד"ס וחנוכה ופורים נמי אין שבועה חלה אף על פי שעיקרם מד"ס. שהם לענין התענית בהם שוים ורבינו לא אצטריך להזכיר לא ר"ח ועי"הכ ולא חנוכה ופורים. דבשלמא הכא לענין נדרים שהם חלים על דבר מצוה אצטריך לבאר שבחנוכה ופורים לא חיילי. אבל התם לענין שבועה שאינה חלה אין חילוק ביניהם. וגם לדעת הרשב"א שאמר שאפשר שהוא סבור שאסור להתענות מדאורייתא ודהיינו דאפשר לומר דשבועה חלה על ביטול ד"ס. ואם כן מה שלא הזכיר רבינו ר"ח ועי"הכ בפ"א כנז' משמע משום דהם מד"ס ולא דמי לשבתות וי"ט. ולהכי חיילא שבועה עלייהו. ונראה שהרשב"א שאמר כך הוא משום שרבינו כתב כך שהיא שבועת שוא דאורייתא ולוקה עליה דזה הוא דאם רצה לבטל מצוה דאורייתא דהיא שבועת שוא שהוא מושבע ועומד מהר סיני לעשות מצוה זו. אבל כשהיא מצוה דרבנן כיצד מושבע מהר סיני ער שקרית לה שבועת שוא שזה דעת הרשב"א שאמר אפשר לומר שהוא סבור שאסור להתענות מדאורייתא. אבל דעת השואל נשאר משום כיון שנצטוינו לשמוע דברי חכמים כאלו מושבע מהר סיני ומקריא שבועת שוא. וכיון שנראה שדעת הרשב"א שאמר אפשר וכו' משום מה שכתבתי. א"כ זהו גם כן מה שלא כתב רבינו חנוכה ופורים שם אף ע"פ שצריכים חזוק שהוא שם בא לומר שלוקה משום שבועת שוא ודאי שאין חנוכה ופורים בכלל זה. שאין זה שבועת שוא שאין זה אסור מן התורה עד שלוקה משום שבועת שוא שלא יחול לשון זה עליהם. ואין זה כמו שאמר בנדרים שידחה נדרו מפני גזרת חכמים שדינא קמ"ל. ולזה כתב רבינו החילוק שבין חנוכה ופורים להנך. אבל בשבועות לא שייך להזכירם שם דלא שייך לשם שבועת שוא כדי ללקות וכו' ואע"ג דאפשר דגם בשבועות עשו חזוק לדבריהם כמו הנדרים מ"מ לא שייך להזכירם שם כמ"ש כן נ"ל

פרק ד' נדרי אונסין וכו' ואע"פ שהוסיף על מה שבקשו ממנו וכו'. נ"ל דרבינו ז"ל ס"ל כתירוצא דרב אשי דתירץ על הך ברייתא דאמר רב הונא התם על האי מתניתין דנודרין להורגין וכו' וא"כ מתניתין דווקא בנדר הוא דיפתח. אבל בשבועה לא יפתח גם לב"ה. ומה שלא הזכיר רבינו שיפתח לו כנדר משום דמכ"ש אתי ממה שכתב ואע"פ שהוסיף על מה שבקשו ממנו דכולן מותרין. דהוה עולה על הדעת דאה"נ אף ע"ג דהוא פותח בנדר. הוא היכא דאמר לו אני נודר לך שדברי אמת. ואמר לו דור לי בזה שהוא אינו נודר לו באמת. אבל זה שהוסיף על מה שאמר לו לידור. הוה אמרינן שהוא נודר באמת דאי לאו הכי למה לו להוסיף. והלא היה מאמינו במה שאמר לו לידור בזה דוקא. וא"כ כיון שכתב זה רבינו דמותרין גם בהוסיף כ"ש במה שפתח הוא בנדר שעשה כך כדי להאמינו ותדע שכך הוא. שהרי אחר דקתני מתניתין וב"ה אומרים אף יפתח לו בנדר. עוד אצטריך למתני וב"ה אומרים אף במה שאינו מדירו שב"ש ס"ל דאף דהם פתחו בנדר לא יוסיף על מה שאמרו לו לידור דזה נראה שהוא באמת נודר. וב"ה סברי דגם בזה אינו נודר באמת אלא להחזיק דבריו עוד. הרי אפי' שכבר קתני מתניתין וב"ה אומרים אף יפתח לו בנדר כתב זה ונ"ל שאין לומר שמה שכתב רבינו בראש פרק שלישי וז"ל ואחד הנשבע מתחלתו באונס הוא כמו שפתח להורגין ולמוכסין. דרבינו פסק כתירוצא קמא דלב"ה אף יפתח לו בשבועה שזה אין משמעות דברי רבינו כך. דהוא אמר שם כמו שביארנו. וכתב עלה הכ"מ דהוא בפ"א. והנה בפרק א' לא הזכיר מזה כלל אלא אנוס דבגוונא אחרינא יע"ש. יובן נראה דברי רבינו בראש פרק שלישי שאחר שכתב ואחד הנשבע מתחלתו באונס. כתב עוד או שהשביעו אנס לפיכך נשבעין לחרמין ולהורגין ולמוכסין. דמשמע דזה שהשביעו אנס הוא דנשבעין להורגין ולמוכסין

אבל מדברי הטור משמע שיכול לפתוח בשבועה נמי שכתב בסי' רל"ב וז"ל הנודר או הנשבע לאנס לא הוי נדר ולא שבועה לפיכך נודרין להורגין ולמוכסין וכו' ואפילו לא בקש ממנו שידור והוא נודר מעצמו. דמשמע דמה שאמר ואפשר לא בקש ממנו שידור לאו דווקא אלא אפילו לא בקש ממנו שישבע. שהרי תחלת דבריו משמע דנדר ושבועה שוים. וכן נראה מדברי הב"י שהביא ראיה לתחלת דבריו הנז' מהירושלמי שכתב וז"ל ואף על גב דמתניתין לא קתני אלא נדרים בירושלמי קאמר דה"ה דנשבעים ע"כ הרי לדברי הב"י שהטור כוונתו אפילו שיפתח לו בשבועה. ומה שכתב הטור אח"כ או שבקש ממנו שידור והוא נשבע אינו כלום וכו'. אין הכוונה דוקא שבקש ממנו שידור והוא נשבע. אבל אם נשבע הוא מעצמו שפתח הוא בשבועה אסור. אלא דזה גרע כיון דהוא בקש ממנו שידור דוקא והוא נשבע נראה דנשבע באמת. דאל"כ למה ישבע והלא לא בקש ממנו אלא שידור. דודאי הדעת נוטה שנשבע הוא שבועה גמורה קמ"ל דאינו כלום. וכמו שכתבתי לעיל במי שהוסיף מעצמו: ומעתה לא קשה מה שהקשה הרל"מ ז"ל על רבינו ועל הטור יעו"ש ודוק

הלכה ג' וכן נדרי זרוזין וכו' הנה מרן בכ"מ בפ"ג מהל' שבועות כתב דלא כתב רבינו דנדרי זרוזין מותרין בשבועות. משום דלא אמרו בגמרא כשם שנדרי זרוזין מותרין כך שבועות זרוזין מותרות. ואנכי איש צעיר קשה לי טעם זה שהרי לא אמרו כך בש"ס אלא בנדרי הבאי לפי גירסת הר"ן וכן הביא הרא"ש גירסא זו וכן בנדרי שגגות. ולא אמרו כך בנדרי אונסין ואעפ"כ רבינו כתב בענין אונסין גם בשבועות: וראיתי שרבינו כתב בפי' המשניות וז"ל ודע שאלו הד' נדרים כלם אין הפרש בהם בין נדר ושבועה ולכך אינן צריכים הפרה. אלא נדרי זרוזין. ולפיכך אין זה מותר בשבועות עכ"ל. וראיתי לרבינו עובדיה בפי' משנה זו כתב וז"ל ואין צריכין הפרה חוץ מנדרי זרוזין בלבד שצריכין התרה מד"ס. ולפיכך השבועה אסורה בהם עכ"ל. נראה שהוא מפרש דברי רבינו הנז' דמה שאמר אלא נדרי זרוזין דצריכין הפרה הוא מד"ס. ולכן הוא ג"כ כתב כך בפירושו ולא