נאם דוד (רמב"ם) טז

הן אם אכל כזית מזה וחזר ואכל כזית מזה בהעלם אחר מתחייב שתי חטאות כמו שנתחייב מי שאכל חלב ודם בהעלם אחד. וכיון דחלוקין הן לחטאות משום הכי לא מצטרפי אבל שתי קונמות שאין שם חיוב חטאת כלל אלא מלקות בלבד הוא שמתחייב במזיד אין שם דרך לומר בהאי חלוקין הן ולא מצטרפין שהרי לענין מזיד אפילו מי שאכל כזית תאנים וחזר ואכל מאותן תאנים עצמן שהם שם אחד וגוף אחד מתחייב הוא מלקות על כל אכילה ואכילה ע"כ: ונראה לי דהכוונה שבצד המלקות לא מצינו שום חילוק בין גופין מחולקין לשאינן מחולקין. דגם בשאינן מחולקין אם אכל וחזר ואכל לוקה. משא"כ בשבועות שיש בו חטאות שיש הפרש בין גופין מחולקין לשאינן מחולקין כנז'. וכיון שכן בקונמות מצטרפין כיון דליכא הפרש בין אם הם מין אחד או שני מינים: והשתא א לפי זה בקונמות ודאי דמצטרפין גם. בשאמר קונם אכילה מזה וקונם אכילה מזה דכגוף אחד חשיבי. דרב פינחס בא לתרץ הקושיא שהקשו דכוותה גבי שבועות דאמר שבועה שלא אוכל משתיהן אמאי אין מצטרפות דהשיב על זה דבשבועות אף ע"ג דכך עשה דכלל את שתיהן שעשאן איסור אחד כיון דחלוקין הן לחטאות אין מצטרפין. דהוא כמו חלב ודם אע"ג דבהעלם אחר הוא מתחייב שתים. גם לכלל את שתיהן בשבועה אחת לא יצטרפו. לאפוקי הקונמות שהם במלקות אין הפרש בין גופין מחולקין לשאינן מחולקין וכגוף אחד חשובין דלפי זה שהם כגוף אחד של איסור אחד חשיבי. אם כן גם בשאמר אכילה מזה קונם עלי ואכילה מזה קונם עלי כיון שהם גוף אחד חשיבי ודאי דמצטרפין. דנמצא דלאחר דשמעינן דברי רב פינחס הדרינן לומר דבאמר אכילה מזה קונם עלי ואכילה מזה קונם עלי דהשתא לא תקשה מה שהקשו מעיקרא סוף סוף זיל להכא ליכא שיעורא זיל להכא ליכא שיעורא. דהרי גוף אחד ואיסור אחד חשיבי למה לא יצטרפו: ומאי דפריך הש"ס אי הכי ר"מ וכו' ותירץ איפוך וכו' דהיינו שר"מ לית ליה האי חילוקא דרב פינחס משום דחלוקין לחטאות. דמשמע אלא אע"פ שחלוקין לחטאות יצטרפו דטעמא הוא משום דכלל שתיהן בשבועה אחת דהו"ל כאיסור אחד. אע"פ שחולקין לחטאות ושני מנים מקרו. א"כ קונמות דליכא הך טעמא דחלוקין לחטאות. לא צריך שיהיו באיסור אחד. דהא מלקות הוא דאית בהו וליכא הפרש בהו בין מין אחד לשני מינים כמש"ל. ואיסור אחד הוא דאית בהו אע"פ שהם שני מינים: ולהכי אתי שפיר פסקא דרבינו. דלאחר ששמענו דברי רב פינחס יצא לנו דבקונמות אע"פ שהזכיר אכילה על זה ועל זה מצטרפין ודוק:

הלכה י"א אבל האומר פירות אלו עלי כחלת אהרן או כתרומתו הרי אלו מותרין שאין שם דרך להביא אלו בנדר ונדבה ע"כ. פירוש לפי שלא יתנדב אדם חלה ותרומה ומעשר בהמה כתב רבינו בהל' י"ג שהמתפיס בו שהם אסורים. ואף ע"פ שאינו בא בנדר ונדבה כתב רבינו הטעם הואיל וקדושתו בידי אדם שיכול האדם לעשות זאת הבהמה מעשר ותהיה קרבן וקשה לי שגם חלת אהרן ותרומתו קדושתם היא ביד אדם על ידי קריאת שם. ונ"ל שלזה כתב רבינו שאין שם דרך להביא אלו בנדר ונדבה. דהיינו שאע"פ שהם קדשים על ידי אדם מ"מ אין שם דרך להביא אלו. בנדר ונדבה. אבל מעשר בהמה יש שם דרך להביא בנדרי ונדבה. שהבהמה זו אע"פ שלא באה בנדר. מ"מ כיון שמין בהמה זו יכול להיות בנדר ונדבה. וקדושתו עכשיו באה ע"י אדם מתפיסין בו. לאפוקי חלת אהרן ותרומתו אע"פ שקדושתם באה על ידי אדם. אינן יכולין לבוא בנדר ונדבה. ובבכור אע"פ שמין בהמה יכולה לבא בנדר ונדבה מ"מ אין קדושתו בידי אדם

הלכה ט"ו היה לפניו בשר קדש וכו' אכל אם היה בשר בכור אם לפני זריקת דמים ה"ז אסור ואם לאחר זריקת דמים ה"ז מותר ע"כ בלמדי עוד דברי רבי' דקדקתי בדבריו שנראה שהמתפיס דאיירי בו הוא שלא היה מונח דבר האסור לפניו אלא אמר הרי עלי כפלוני שהוא דבר האסור. שזה בעי שיהא דבר הבא בנדר ונדבה. וכשיאמר הרי עלי כבשר שלמים. סתם בלי שמונח לפניו הוא בודאי שכוונתו שהוא קודם זריקת דמים. אבל אם היה מונח לפניו. אפילו היה אחר זריקת דמים. אמרינן שלא התפיסו אלא בעיקרו שהוא אסור. ואם היה בשר בכור הוא שמונח לפניו. אם היה קודם זריקת דמים אסור. שאף ע"פ שאמרינן שאינו נתפס בבכור הוא דוקא כשאינו מונח לפניו. אבל כשהוא מונח לפניו נתפס בו. אם הוא קודם זריקת דמים. דכיון שאין נתפס בבכור כשאינו מונח לפניו. אזי כשמונח לפניו אחר זריקת דמים והתפיס בו כיון קודם זריקת רמים לא היה לפניו. ואם היה שהתפיס בו לא היה נאסר. לא שייך לומר בו שבעיקרו נתפס שהיה אסור שבאותה שעה לא היה יכול להתפיס בו

ונלע"ד שרבינו דייק הכי מהש"ס במה שאמר שם לימא בתנאי הרי עלי כבכור רבי יעקב אוסר ור' יהודה מתיר. היכי דמי אי נימא לפני זריקת דמים. מאי טעמא דמאן דשרי ואי לאחר זריקת דמים מאי טעמא דמאן דאסר ע"כ. ופירשו המפרשים אי לפני זריקת דמים שאמר כך בפירוש לפני זריקת דמים. והה"נ אם אמר בבכור סתמא. דכל שאמר סתם אלא משום דבעי למימר ואי לאחר זריקת דמים מאי טעמא דמאן דאסר. דהוא כגון שפירש לאחר זריקת דמים נקט נמי לפני זריקת דמים הרי במתפיס בסתמא הוא בעיקר האיסור מתפיס. ומשום זה הכריח ואמר אלא לא דמחית בשר בכור ומחית בשר דהאיך ואמר זה בזה ותנאי היא ע"כ. משמע דאם היה מונח לפניו אחר זריקת דמים. אע"פ שאותה שעה הוא דהתירא. איכא מ"ד דבעיקר איסורו נתפס. וזהו קודם דדחי ליה לא דכ"ע וכו'. לאפוקי בכור דדבר האסור הוא. וכד דחי ליה הכי הרי נשתנה דין הבכור. דמאן דמתיר הוא משום דאינו בא בנדר. להכי לא תפיס לאסור כמו הבא בנדר ונדבה. ומשמע מזה דהוא איירי בשאין מונח לפניו איירי דהוא רומיא דשאר קרש דשלמים שבא בנדר ונדבה דתפיס אע"פ שאין מונח לפניו כמ"ש והבכור בכי האי גוונא שאין מונח לפניו אע"פ שהוא אומר לפני זריקת דמים לא מתפיס. אבל אם הוא מונח לפניו גם בבכור הוא מתפיס אם הוא קודם זריקת דמים שעדיין הוא לא ניתר. אבל אם לאחר זריקת דמים הוא שמונח לפניו ואמר זה בזה אינו מתפיס. דאותה שעה הוא מותר ולא שייך לומר בו דבעיקרו קא מתפיס. דהא הבכור לא בא בנדר ונדבה. ואינו מתפיס כמו בשר שלמים