נאם דוד (רמב"ם) טו

ב"ד של מעלה אין מנקין אותו בשיעור הזה אלא נפרעין ממנו עוד משום שעון הלאו הזה הוא עון חלול הש"ס וכמו דברי רבינו: ועוד קשה לי על מה שאמר והרי חייבי מיתות ב"ד מתודין ומתכפר להם ומלקות במקום מיתה עומדת עכ"ל. דודאי כך הוא דמה שאמרו מנקה לשבים הוא כמו שמבואר בש"ס דרך כפרת העבירות דיש בתשובה לבד דהוא עבר על עשה י ומל"ת תשובה ויו"הכ. ומצות החמורות כמו כרת ומיתת ב"ד צריך תשובה ויו"הכ ויסורין. ובזמן בית המקדש ודאי שצריך מלקות אע"פ שעשה תשובה. ואם כן מה שאמרו בש"ס שם דשבועת שוא לא כתיב ינקה ובשאר עבירות כתיב ינקה הוא בשבים כמו שאוקמו לה אח"כ. דבשבועת שוא גם בשבים דהוא גם בלקה לא ינקה מב"ד של מעלה. ואם כן כיצד השיג על רבינו בדבר שהוא מבואר בש"ס דלא אפשר לפרש דמה שאמרו שבכל העבירות נאמר ונקה וכאן נאמר לא ינקה אלא בשבין איירי. ובלקה או בהביא קרבן ואף ע"פ כן לא ינקה

ואפשר שר דהראב"ד מפרש דמה שאמרו אין ב"ד של של מעלה מנקין אותי הוא דעשה תשובה אין מתכפר לו עד שילקוהו ב"ד של מטה. ומה שאמרו דמנקה הוא לשבים. הוא שעשה תשובה כהלכתה אע"ג שלא לקה ושלא מת. ובשבועת שוא דנאמר לא ינקה דמשמע אף לשבים הוא בשלא לקה אלא שעשה תשובה כהלכתה. אבל בשלקה ודאי דגם בשבועת שוא מתכפר דזהו מה שאמרו אבל ב"ד של מטה מלקין ומנקין אותו דהיינו שעושין ענשו שהוא מלקות. ומ"ש והרי חייבי מיתות ב"ד מתודין ומתכפר להם. הכוונה דגם בעבירות החמורות על ידי הודוי והמיתה מתכפר והכא כשבועת. שוא אע"פ שהיא עבירה חמורה כיון שהוא לקה מתכפר לו כמו העבירות החמורות שבמיתה ובודאי מתכפר להן גם שבועת שוא המלקות שלו במקום מיתה עומדת ומתכפר לו ולא אמרו שעון שבועת שוא נאמר בו לא ינקה הוא למי שעשה תשובה כהלכתה ועבר יום הכפורים אלא שלא לקה. דבשאר עבירות מתכפר לו ובשבועת שוא אינו מתכפר לו לגמרי עד שיפרע ממנו כיון שלא לקה

הלכה ט' השומע הזכרת השם וכו'. עיין מ"ש הרל"מ שהקשה על רבינו כיון דהוא נתן טעם להתרה מיד מפני שלא יהיו במכשול אם כן השתא לא קשה כלל ההיא דואלו מגלחין ושפיר אתיא דשאני התם דיודיענו שהוא מנודה מפני שבזה ת"ח וכ"ע פרשי מניה ואם כן לא היה לו לרבינו ז"ל לדחות ההיא דפרק ואלו מגלחין כיון דנתן טעם זה כאן

ואנכי לא קשיא לי כלל דודאי דלפי ההיא דפרק אלו מגלחין משמע דאע"ג דלא יודיענו משום דבעי עד דחיילא עליה שמתא תלתין יומין והכא שאמרו ש"מ אין בין נידוי לכפרה כלל. משמע דצריך להפר תכף. על זה נתן טעם שאינו יודע וכו' למדו לשונם מעות ושבועה תמיד. דמזה צריך להפר תכף. דלא בהך דפרק ואלו מגלחין דמשמע דאף על גב דלא יודיענו דלא חיישי למכשול דכך דרך שמתא עד דחיילא עליה תלתין יומין. ובענין שבזה תלמיד חכם שפיר פסק בהלכות תלמוד תורה כשיחזור המנודה למוטב מתירין ברגע אחד. דלא בעי עד דחיילא עליה שמתא תלתין יומין

הלכות נדרים

פרק א' הלכה א' הנודר וכו' עיין להרב משנה למלך בד"ה הנודר וכו' שכתב בסוף הדיבור וז"ל כתב מרן הב"י ס"ס כ"ו בשם הרשב"ץ וכו ותימא דבריש נדרים תנן איידי דתנא נדרים דמתסר חפצא עליה תנא נמי חרמים דמתסר חפצא עליה וצ"ע עכ"ל. ואנכי איש צעיר לא ראיתי שום קושיא בהאי. דחרמים דקתני הוא באומר נכסיו עליה בהקדש. דחרמים הם חרמי גבוה וחרמי כהנים וכמו שכתב הרא"ש בפירושו. אבל שמתא הוא בנדוי ושבועה ששמות עצמו על זה. דזהו שמתא בכל מקום שהוא בנדוי וחרם שאמר ר' עקיבא שהוא בשבועה של הב"י שם. הוא שהחרים עצמו על ענין זה שהוא חרם בנדוי ודוק

הלכה ו' אסר על עצמו אכילה מן התאנים ואכילה מן הענבים וכו' עיין מה שכתב מרן בכ"מ לתרץ מה שהשיג הראב"ד על רבינו דהוא דכי שני רב פינחס שאני שבועות מתוך שחלוקות וכו' הדר ממאי דאמר מעיקרא דבקונמות בכל גוונא אפילו בשאמר אכילה מזו עלי קונם אכילה מזו עלי קונם יעו"ש ואנכי איש צעיר קשה זה אצלי. דהא תירוץ של רב פינחס הוא על שאוקמו לברייתא דאיירי בשאמר אכילה מהן בשתיהן דאם כן אמאי בשבועות אינן מצטרפות. שלזה תירץ מתוך שחלוקין לחטאות. אע"פ שאמר אכילה על שתיהן לא יצטרפו. אבל בקונמות שלא חלוקין לאשמות כיון שאמר אכילה על שתיהן יצטרפו. אבל בודאי בשאמר אכילה מזה עלי קונם ואכילה מזה עלי קונם. שלא נדר כי אם על אכילה מזה ואכילה מזה. ודאי הוא יתחייב כי אם על שיעור אכילה מזה שהוא כזית. ושיעור אכילה מזה ולא יצטרפו שניהן לכזית שתירוץ של רב פינחס הוא דווקא על השבועות דלמה לא יצטרפו: ועוד קשה דהרי כשאמרו איפוך ר"מ אומר שבועות בקונמות ולית ליה לדרב פינחס אם כן הרי לר"מ דלית ליה דרב פינחס הדרינן במוכרח הוא דאיירי בשאמר אכילה משתיהן. שהרי לתירוץ שכתב מרן כנז' דהדר ממאי דאמר מעיקרא. הוא דוקא כד אמרינן האי תירוצא דרב פינחס. ובלא האי תירוצא הוא מוכרח בשאמר אכילה משתיהן כדאוקמו לה. וכיון שר"מ בהכי איירי במוכרח. א"כ לרבנן דפליגי עליה הוא בהאי גוונא שאמר אכילה משתיהן דבהאי גוונא פליגי. וכיון שכן הרי להדיא דגם לאחר תירוץ של רב פינחס עדיין הך אוקמתא דאיירי בשאמר אבילה משתיהן דוקא: ועל עיקר ההשגה הנז' נלע"ד לתרץ דרבינו יפרש דברי רב פינחס הכי לפי מה שראיתי דיש מי שכתב בפירוש דברי רב פינחס דשאני שבועות מתוך שחלוקות לחטאות אינן מצטרפות אפי' בהאי גוונא שכלל לשתיהן בשבועה דנעשו אחת. מכל מקום כיון דגופין מחולקין הן חלוקין הן לחטאות. שאם אכל כזית תאנים וחזר ואכל כזית ענבים בהעלם אחד מתחייב שתי חטאות דלא דמי לחלב וחלב. דאלו חלב וחלב שם אחד וגוף אחד הוא ומשום הכי כי אכל כזית חלב וחזר ואכל כזית חלב בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת. אבל תאנים וענבים אע"פ ששם אחד הן שהרי כלל שניהן בשבועה אחת. כיון דגופין מחולקין