נאם דוד (רמב"ם) קיב

דדמו לספוג אבל שאר דברים דינם כחרסיס דקתני שאם לא הוסק התנור טהור עכ"ל. ואנכי איש צעיר ק"ל על תירוץ זה דשלמא דכדי להסכים המשנה עם התוספתא אמרינן כך. אבל רבינו שהוא פוסק ולא באר הטעמים וכתב סתם משום שסוף משקה לצאת. א"כ גם בפתילה שייך טעם זה והרי היא כספוג דלא בעי הסקה ודוקא בחרסין שאינן יוצאין אלא על ידי הסקה ולהכי השיג עליו הראב"ד

פרק ט"ו דין ה' תנור שחצצו לשנים וכו'. הנה השגת הראב"ד היא שרבינו כתב דאם נטמא בשרץ וכיוצא בו הכל טמא ועובי שביניהן טמא דמשמע שגם החלק השני טמא והעובי שביניהם. אבל הראב"ד אמר על לשון התוספתא קשה לי בזה וכו'. ומשום זה אמר לפיכך קרוב אני לומר שהעובי שביניהם טמא. פירוש למה שאמר הכל טמא דהיינו שהחלק השני לא נטמא שלא כדברי רבינו שנראה לדעתו החלק השני גם הוא נטמא כנז' ומשיג עליו נמי בצד שהסיקו ואח"כ חצצו ונטמא אחד מהם דאפי' במשקין נטמא הכל ולא כן בתוספתא קתני נטמא אחד במשקין הרי חבירו טהור. ומרן בכ"מ כתב דנוסחת הראב"ד אינה מכוונת וכו'. וא"ת דהכל טמא ברישא היינו החלק שנטמא והעובי שביניהם בלבד כדפירש. הראב"ד ובסיפא אם נטמא אחד נטמא גם חבירו ה"ל לפרושי ע"כ. ואנכי איש צעיר ק"ל שלדעת הראב"ד הרי. הוא מפורש דברישא קתני והעובי שביניהם טמאין ומינה דייק הראב"ד שהעובי שביניהם הוא שנטמא שהוא פירוש למה דקתני הכלי טמא. אבל בסיבא שלא הזכירה העובי שביניהם אלא קתני מטמא סתם משמע גם על החלק השני ג"כ: עוד כתב מרן וא"ת דבסיפא לא נטמא אלא הוא לבד ולא העובי שביניהם הוה ליה למתני דרך שלילה לא נטמא חבירו ע"כ. קשה לי על זה דאיך שייך לומר כך והרי הסיקו ואחר כך חצצו הוא מטמא יותר כנראה מלשון התוספתא וכיצד יהיה שהוא אינו מטמא העובי וברישא מטמא העובי

פרק כ"ג דין ג' וכן המקצע מאחד מהן ץ לאחיזה כדי שיאחוז בו בידו וכו' והוא שלא יהיה בו פחות מג' על ג' שכל פחות מג' אצבעות טהור מכלום כתב הראב"ד בהשגות א"א זה כתב מדעתו שהרי אמרו ולאחיזה אפילו כל שהוא ואולי לקצע לכך ולפיכך אפילו כל שהוא מפני שהוא ככלי או כבגד קטן עכ"ל. ומרן בכ"מ כתב עליו ומה שכתב ואולי במקצע ולפיכך אפילו כל שהוא וכו' לא הבנתי דהא רבינו במקצע מיירי ואפילו הכי התנה שלא יהיה פחות משלשה אצבעות וצ"ע עכ"ל: ולי נראה דכוונת דברי הראב"ד לא קאי על דברי רבינו אלא תשלום ההשגה. דהוא בנותן טעם על מה שאמרו שהוא בכל שהוא והא בפחות מג' על שלשה אינו ראוי לכלום. לזה אמר ואולי כיון דבמקצע לכך לפיכך אפי' כל שהוא מפני שהוא ככלי או כבגד קטן

פרק כ"ד דין ז' אין אדם מטמא במדרס משכב או מרכב שאינן של וכו' אבל הגזלן אין מחשבתו מועלת אלא א"כ נתייאשו הבעלים ע"כ. הנה רבינו בהלכות משכב ומושב פי"ב כתב הבבות דאדם מטמא שאינו שלו. לכן הכא כתב דאיירי בגזל דוקא וכבר כתב רש"י בפרק מרובה דף ס"ו דהגוזל משכב גמור של חבירו אינו מטמא משכב דגזרת הכתוב היא דהיינו דגזרת הכתוב בגוזל דוקא. אבל בשלא גזלה מטמא כמו שמבואר בכל מקום שאדם מטמא משכב של חבירו. ולכן תב"כ על האי דינא אמרו משכבו ולא הגזול. דהיינו שלא מיעט הכתוב אלא הגזול דוקא והוא גזרת הכתוב

הלכות מקואות

פ"ב דין י"ז טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אם באותו יום שחפפה טבלה וכו'. הנה נלע"ד שדברי הראב"ד בהשגה כך הוא שהיתה הגרסא בלישנא בתרא כך הוא אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לא לחוף ולא לטבול ואם לאו צריכה לחוף ולטבול ולפי זה לא אתו דברי רבינו שכתב אם באותו יום שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף פעם שניה אלא חוזרת וטובלת מיד בלבד. דמשמע אפי' טבלה סמוך לחפיפה טבלה עכ"פ צריכה טבילה ולפי גירסתו הנז' אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה טבילה. ועוד שלדברי רבינו אם באותו יום שחפפה טבלה אפילו אם אינו סמוך לחפיפה אינה צריכה לחוף ולפי גירסת הראב"ד אם אינו סמוך אפי' שבאותו יום צריכה לחוף פעם שנית. וכתב ומ"ש הוא אינו כלום דאפי' לא בעיא סמוך לכתחילה השתא דאשתכח רעותא חיישינן אא"כ. סמוך לחפיפה טבילה. דהיינו שלפי דעת רבינו דאית, ליה שאפילו לא היה סמוך כיון שבאותו יום היה אינה צריכה חפיפה פעם אחרת הוא משום שראה שהתקנה שסמוך לחפיפה טבילה היא לכתחילה. ולהכי הוא כתב שאפי' לא היה סמוך לחפיפה טבילה. כיון שבאותו יום אינה צריכה לחוף פעם שניה. ועל זה אמר דאין זה כלום דאפילו לא היה שצריך סמוך לכתחילה היכא דאשתכח ריעותא דנמצא דבר חוצץ חיישינן שצריך לחוף עוד אלא א"כ סמכה חפיפה לטבילה. ואע"פ שלדעת. הראב"ד רבינו פסק כלישנא קמא ולישנא קמא הכי הוא. מ"מ הוא סובר בדעת רבינו דמשום זה הוא שפסק כלישנא קמא. כיון שהתקנה היא לכתחילה כמ"ש. ועל זה השיגו דאפי' אם היה דלא בעי סמוך לכתחילה. כיון דאשתכח ריעותא חיישינן אא"כ סמוך לחפיפה טבילה. ואם כן דהוה ליה למיפסק כלישנא בתרא דהיא מלתא בטעמא כיון דאשתכח ריעותא ולא כלישנא קמא

פ"ד דין ד' הניח כלים תחת הצינור וכו' וכן אם הניחן בעת קישור עבי' ונתפזרו וחזרו ונתקשרו ונתמלאו הרי אלו כשרין כמו שמניחן בראש הגג לנגבן ע"כ. הנה מה שכתב מרן על זה בכ"מ הוא מבואר בפירוש המשנה שענין קישור העבים ופיזור העבים הוא דוקא בחצר אבל בצינור הוא תמיד. ופירש דמר סבר בטלה מחשבתו וכו' הוא ר"מ. ומר סבר לא בטלה מחשבתו הוא רבי יוסי שלא כדברי המפרשים רש"י ור"ש ורבינו עובדיה יעו"ש. ולפי פירושם אתי שפיר דקתני במתניתין שוכח אבל לדברי רבינו לא אתי ופירש לה מרן בכ"מ דמורים בשוכח דאמר ר"מ לאו משום דליבעי שישכח ממש אלא לנתפזרו העבים קרי שוכח וכו'. ואנכי איש צעיר נ"ל דזה דוחק אלא מה דקתני מתניתין שוכח משום ר' יוסי נקט לה דאפילו דמה שנשארו שם לא הוא השאירם מדעתו כדי