נאם דוד (רמב"ם) קח

פרק י"א דין ב' מי שהזה עליו בשלישי ולא הזה עליו בשביעי ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה וכו'. כתב מרן בכ"מ וי"ל שרבינו סמך על מה ששנינו בפסיקתא וכו'. וכן בספרי אין לי אלא ז' שמיני ט' עשירי מנין ת"ל וחטאו ביום הז' וכו'. וכן מצאתי בילקוט וכו' הא מה אני ז' אפי' רחוק מן הג' ע"כ: נראה לי דכוונת הפסיקתא וספרי מ"ש וחטאו ביום הז' כיון דקרא יתר דהא כתיב כבר ביום הז'. הכי דרשינן שהזאת ז' איתא בכל עת אע"פ שלא הזה בשביעי כדינה מזה אפי' רחוק מן הג' שהוא ח' ט' י' אבל הלשון שכתוב בספרי ת"ל וחטאו ביום הז' ואח"כ וכבס בגדיו וכו'. הכוונה דקרא בא לומר שאם איחר הזאתו בשמיני או בתשיעי ועשירי. אפי' הקדים טבילה להזאה מהני דהכי דריש אם וחטאו ביום הז' בדיניה. אזי אח"כ וכבס בגדיו ורחץ במים. ואם לא הזה בז' אע"פ שהקדים טבילה מהני. ומזה למד רבינו מ"ש ומזין עליו ביום בין קודם טבילה בין אחר טבילה וכו'. וממילא משמע שיכול לאחר ההזאת אפי' אחר יום הז' דהשתא מ"ש ביום הז' הוא יום הז' ממש ולא דרשינן ז' איתיה בכל עת: עוד כתב שם מרן וי"ל שגירסת רבינו בההיא דקידושין אתיא כר"מ דאמר הזאה בזמנה מצוה ולכך אמרו דסד"א דברביעי ובשמיני שפיר דמי קמ"ל דלאו שפיר דמי ע"כ: וקשה לי דבריו אלו דהא ר"מ יליף הזאה מטבילה ולא משום דאצטריך קרא דוהזה הטהור על הטמא כמו שאמרו בסוגיא דקידושין הנז'

דין ד' מנות אזוב שלשה קלחין וכו'. עיין בכסף משנה שכתב על דברי הרבי יהודה קרקוס וזה לשונו ואין דבריו מיושבים דלא משמע מדברי רבינו כלל דשיריו אחד כשר עד כאן. ואני איש צעיר נראה לי שדברי רבינו מבוארים שהרי כתב בתחילה נמצאו שלשה גבעולין ושיריו שנים שהוא למצוה. וכתב אחר כך דאם לקח שנים בתחילה ואגדן כשר אם כן דשיריו אחד כשר

הלכות טומאת צרעת

פ"י דין א' ואינו חייב עד שיגלח כל הנתק בתער ע"כ. עיין להשגת הראב"ד שכוונתו להשיג על רבינו שכתב עד שיגלח כל הנתק בתער והא אמרו והתגלח בכל דבר דלא בעי תער וא"כ כאשר כתיב ואת הנתק לא יגלח הוא מעין והתגלח דכתב קרא שהוא בכל דבר ולא בעי תער. ועוד דכיון דתולש סימני טומאה היא שאין הפשיון ניכר בו. למה ליה תער דבכל מאי דתלוש הוא חייב. ומרן בכ"מ תירץ על זה דלא אמרינן בכל דבר אלא משום דשני בדיבוריה. אבל במאי דכתיב ואת הנתק לא יגלח דלא שני בדיבוריה בעי תער. ומ"ש ועל זה נאמר ואת הנתק לא יגלח אדרבה משם ראיה דמשני בלישניה דלא כרישא וכתב יגלח. משמע דלאו כגוונא דרישא ומה שטען שהוא כתולש סימני טומאה. אין זה תולש אלא גורם שלא יהיה פשיון. ועוד שאפשר שלא יפשה דהיינו כיון שאיסור הגילוח הוא כדי שידע אם יפשה הרי שייך שלא יפשה וזה לא עשה כלום ואינו דומה לתולש סימני טומאה שהיו בו ודוק

פרק י"ג דין י"ג וכן משכב ומושב וכו'. עיין מה שהקשה המש"ל דמהך ברייתא דריש ספרי מוכח שכלים ואבן המנוגעת דינם שוה שאינם עושים משכב ומושב: ונלע"ד שרבינו קא דייק מהש"ס דפרק דם הנדה דף נ"ד שהכלים עושים משכב ומושב דהא קאמר התם ולטעמיך אבן מנוגעת בת משכב ומושב היא דאצטריך קרא למעוטי דתניא יכול תהא אבן מנוגעת עושה משכב ומושב וכו' ת"ל הזב ולא אבן מנוגעת: ואי אבן המנוגעת לאו דוקא א"כ דוקא הזב ומאי קא פריך ליה אימא דמשום אדם מצורע הוא דאצטריך ומאי דנקט אבן המנוגעת משום דמינה נמי איכא ודין הוא וכו' אלא ודאי דפשיטא ליה לש"ס דלא אימעוט אלא אבן מנוגעת דוקא. ועל זה קא פריך וליטעמיך וכיון שהאי ברייתא קא מייתו לה הכא. ושקלי וטרו על הילכתא היא ולא כהך ברייתא דריש ספרי. ומה שרבינו כתב לקמן בריש פרק ט"ז שכלים יטענו שלוח כמו אבן המנוגעת לאו משום הך ברייתא דריש ספרי אלא ברייתא בת"כ כמו שציין עלה מרן בכ"מ

הלכות מטמאי משכב ומושב

פרק י"א דין י' הפותח חבית וברגל וכו' אינה טהורה אלא בימי הרגל בלבד עיין מ"ש מרן הכ"מ דהא דלא פסק רבינו כדמשמע לכאורה דלמסקנא לרבנן מותר להניחה משום דמשמע ליה דבדרך דחייה אתמר וכו'. דהיינו דהא דקא אוקי לה אלא הא דקתני לא יניחנה ר' יהודה והא דקתני יניחנה רבנן ומאי לא יניחנה שאין צריך להניחה. לאו מסקנא היא אלא דרך דחייה שאין כמו שאמר דהא דקתני יניחנה ר' יהודה והא דקתני לא יניחנה רבנן משום דר' יהודה יגמור קתני וכיון שהוא דרך דחייה. ואפשר לומר למדחי דאורחא דמלתא נקט וכו' אזי עברינן כמו דאוקים בתחילה הא דקתני ינחינה רבי יהודה והא דקתני לא ינחינה רבנן אלא דקשה לי דאיך אפשר לומר דר' יהודה אורחא דמלתא נקט והוא שאמר בברייתא יניחנה דהא משמע מהברייתא דאינו יכול לגמור אלא שיניחנה עד הרגל. ועוד מה זה שאמר אחר כך א"נ דעדיף התירא דיגמור דהוי בשעת איסור מלהניחה דלא הוי אלא בשעת היתר. והא ודאי הכי הוא שהרי לרבנן שאמרו לא יגמור קאי הבעיא אם יכול להניחה עד הרגל. ועוד שאם הברייתא דקתני לא יניחנה לרגל אחר היא רבנן היה לו לרבינו לכתוב כך בביאור שאינו יכול להניחה עד רגל אחר: ולפק"ד נראה דטעמא דרבינו הוא משום דודאי דהא דקא דחי ליה ותסברא הא דר' יהודה יגמור קאמר. היא דחייא אלימתא בודאי שלא תאמר שהברייתא דקתני יניחנה לרגל אחר רבי יהודה ואם כן הדרינן לומר כדקאמר נימא כתנאי. ואין אנו צריכין לומר כדחייתו דאמר אלא הא דקתני לא יניחנה ר' יהודה וכו'. ומאי לא יניחנה שאין צריך להניחה. וכיון שתנאי אליבא דרבנן ומשנתנו לא הוזכר פלוגתא זו אליבא דרבנן גם הוא ז"ל לא הזכיר מזה אם להניחה או שלא להניחה שכתב דברי המשנה דוקא: