נאם דוד (רמב"ם) קז

אף עול האמור בפרה יפסול בה שאר עבודות בעול וכו': הנה רבינו כתב טעם הפרה דאתיא מג"ש מעגלה ערופה. וכתב נמי נתן עליה כסות של שקים פסולה שהיא מימרא דרב יהודה אמר רב דמשמע אפי' שלא משכה. ואע"פ שבש"ס קא מקשה דאם רב יהודה אמר רב מעגלה יליף אם כן וממקום שבאת מה להלן עד שתמשוך אף כאן עד שתמשוך. ואמר תנאי היא דאיכא דמייתי לה מעגלה איכא דמייתי לה מגופה דפרה וכו'. דמשמע דרב יהודה אמר רב יליף לה מגופה דפרה ולא מג"ש דעגלה. וא"כ רבינו דכתב למימרא דרב יהודה אמר רב לא הוה ליה לכתוב ג"ש דעגלה. וג"כ כיון דכתב לג"ש דעגלה לא הוה ליה למכתב הא ש"כ שהעול פוסל כה בין בשעת עבודה בין בשלא שעת עבודה ושאר עבודות אינן פוסלות אלא בשעת עבודה דזה הוא להך ברייתא אחריתי דיליף לה מגופה: ונ"ל שרבינו פסק כרב יהודה אמר רב וכטעמא דאמר עלה הש"ס בתחילה דיליף עול עול מעגלה. ולא חש להך קושיא דקא מקשה הש"ס וממקום שבאת מה להלך ער שתמשוך אף כאן עד שתמשוך. משום דהכא כתיב אשר לא עלה בעליה לחודה ואפי' שלא משכה. וכמו שפירש רש"י בדברי רב יהודה אמר רב: ומ"ש אלא שהעול פוסל בין בשעת עבודה בין בשלא שעת עבודה שהוא דברי הברייתא דדריש העבודות מגופה של פרה רבינו נקט זה הלשון. משום דדברי הברייתא הזאת עצמם היא הכוונה דשלא בשעת עבודה דהניחו עליה להקל משא מידו ולא לימשוך. וכמו שפירש"י וכדברי רב יהודה אמר רב אלא דרב יהודה אמר רב דרש לה ממה שאמר הכתוב אשר לא עלה עליה דבעלייה לחודה ואפילו שלא משכה

ומכ"ש דלהך ברייתא דיליף מגופה של פרה אית לה דבעלייה לחודה פוסל דהא קתני עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה דהיינו שבעלייה לחודה. וכמ"ש וכיון דחדא הוא רבינו נקט הכא לישנא דג"ש מעגלה. ובריש פ"י מהל' רוצח נקט רבינו בדין עגלה ערופה לישנא דמשתמע דבפרה מגופה ילפי שפוסלות בה כל העבודות דלהאי דינא שוים הם. אלא כיון שבעגלה ערופה כתיב בה משיכה כתב כיון שמשכה בעול טפח נפסלה. וכמו שאוקמוה שם בש"ס דמוכרח דמה דקתני שם בברייתא אחריתי על עגלה ערופה עול פוסל בין בשעת עבודה בין בשלא שעת עבודה הוא הכי מתפרש דבעי משיכה מ"מ

דין י"ב והעושה אותה לובש ד' כלים וכו'. עיין להמש"ל. ואנכי איש צעיר נ"ל דפירוש דברי רבינו בפירוש המשנה כך לפי דמתניתין קתני ובכלי לבן היתה נעשית פירש דכוונת כלי לבן זה הלשון הוא מושאל על מה שהיה לובש כ"ג לעבודת היום שהוא בגדי לבן ולא בגדי זהב. אבל אין הכוונה דוקא הבגדים של כ"ג ממש. אלא בגדים אשר היה לובש כהן הדיוט לעבודה שגם הם בגדי לבן מקרו. אלא שבאבנט יש שעטנז ולא דוקא של כהן גדול שלא יש שעטנז באבנט שלא בא לשאול אלא בגדי זהב או בגדי לבן חול. וכן מבואר בתוספתא שלא שלל אלא בגדי זהב או בגדי לבן חול. ואם סברה דאבנט של כהן הדיוט הוא גם כן כמו של כהן גדול למה קאמרה של כהן הדיוט והלא שוים הם ועוד למה צריך לומר עוד לשאול בגדי זהב ובגדי לבן חול ודוק

פ"ב דין ב' ודבר זה קבלה ממשה רבינו וכו' עיין להרב מש"ל שהקשה על רבינו דלמה לא פסק כרבי יוחנן: ונ"ל דרבינו כאשר ראה דביומא דף ב' קא מייתו על המתניתין אמר ר' מניומי בר חלקיה וכו' אמר ר' יוחנן אמר קרא כאשר עשה וכו' לעשות אלו מעשה פרה וכו' וקא שקלי וטרי עלה אלמא דס"ל לש"ס דהאי הילכתא אע"ג דאח"כ בדף ג' ע"ב כי אחא רב דימי אמר ר' יוחנן מתני חדא. ואפי' למאי דקאמר דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל לעשות אלו מעשה פרה. אין הוכחה דרבי יוחנן פליג עליה דרבי ישמעאל. אלא דהש"ס קאמר דלפי דברי רב דימי אמרינן הא דרבה ואפילו שנאמר דהוא פליג. מ"מ לא שבקינן רבי ישמעאל שהוא תנא דסבר הכי. ואפי' שנאמר כדברי התוס' שם דמדקאמר ר' יוחנן משמיה דר"יש. מכלל דרבנן פליגי עליה ואיהו דאמר כרבנן. מ"מ כיון שאין מבואר להדיא דרבנן כר' יוחנן. לא שבקינן דברי רבי ישמעאל שהוא תנא דס"ל הכי להדיא. ופתקינן להפך דאמרינן דאיכא דפליג ואפי' איכא דפליג מי אמר שהם רבים כדי שלא לעשות כדברי ר"יש. ומכ"ש דלפי גירסתנו לאו ר"ל דפליג עליה דר' יוחנן אלא ריב"ל

פ"י דין י' צלוחית שפיה צר טובל ומעלה כדרכו ואינו צריך ליזהר שמא יגע בצדי הכלי בפעם שניה ע"כ. עיין בתי"ט בפי"ב ממסכת פרה שהביא פירוש רבינו. שלרבי יהודה הזאה ראשונה דוקא לפי שבהזאה שניה נדבק האזוב בפי הכלי ומוציא מים מדופני הכלי ע"כ. שלפי דבריו אלו דברי רבינו כאן מבוארים שבא לשלול דברי רבי יהודה שאמר שבהזאה שניה נדבק האזוב בדופני הכלי ומוציא המים מדופני הכלי ואין זו טבילה. על זה בא לומר שאין צריך ליזהר שמא יגע בצדי הכלי בפעם שניה. דהיינו שאפי' זהירות שלא יגע אינו צריך אלא טובל ומעלה כדרכו אפילו בפעם שניה. וכת"ק דמתני' דקתני סתם טובל ומעלה כדרכו: והראב"ד הבין דברי רבינו שאמר בפעם שניה דהיינו שלא הכשיר אלא בשניה ונראה שהוא מבין בדברי רבינו משום המים שיוצאים מן האזוב עצמו על ידי דוחק הצלוחית ומתערבין במי חטאת וזה דוקא בראשונה. אבל בשניה כבר כלו בפעם ראשונה שעלו באזוב עם המים: ועל זה השיג על רבינו ואמר שר"מ הוא שאמר כך בתוספתא אבל במשנה סתם אמרו בין בראשונה בין בשניה. דהיינו דכך קתני במתניתין טובל ומעלה כדרכו. ואמר ונראה במשנה שר"י הוא בן מחלוקתו דר"מ ומכשיר אפילו בראשונה. כוונת דבריו שר"י דקתני במתניתין ר' יהודה אומר הזאה ראשונה. אין הכוונה שהוא מכשיר בהזאה ראשונה דוקא אלא הוא בן מחלוקתו של ר"מ. שרבי מאיר פוסל בהזאה ראשונה והוא חלק עליו והכשיר גם בהזאה ראשונה. והכי פירושא דמתני' ר' יהודה אומר הזאה ראשונה. הוא לפרש דברי ת"ק דמה דקתני טובל ועולה כדרכו. על הראשונה קתני דליכא בה חששא דלא כר"מ דלא הכשיר בהזאה ראשונה. דעל השניה לא אצטריך דליכא בה שום חששא בודאי. שר"מ לא אמר אלא על הראשונה דוקא דליכא למימר שג' מחלוקיות בדבר כן נלע"ד ודוק: