נאם דוד (רמב"ם) קה

הלכות תמורה

פ"א דין א' ולמה לוקין על התמורה והלא לאו שבה ניתק לעשה וכו'. קשה לי דאע"ג שטעם זה מוזכר בש"ס הוא אתי לפי הטעם דמשום דבדיבורו עשה מעשה. אם כן תקשה לו והרי הוא לאו שניתק לעשה ותירץ לו משום דהוי להו תרי לאוי וחד עשה וכו'. אבל לפי הטעם שכתב רבינו דמפי השמועה למדו שבמימר לוקה אע"פ שאין בה מעשה. א"כ תו לא קשה והרי לאו שבה ניתק לעשה כיון שבא הלימוד מפי השמועה שלוקה: וי"ל שהכוונה כיון שהשמועה באה משום שאין בה מעשה משמע דלהכי הוא דאתא אע"ג שאין בו מעשה לוקין עלה כמו שיש בה מעשה דמצד אחד ליכא לפיטור. ועל זה תקשה והרי מטעמא אחרינא הוה לפיטור שהרי לאו שניתק לעשה. ותירץ מפני שיש בה עשה ושני לאוין ועוד שאין לאו שבה שוה וכו'. דהיינו שאין זה בלאו שניתק לעשה ולא נשאר אלא משום שאין בו מעשה ולזה באה השמועה שג' לאוין אע"פ שאין בהן מעשה לוקין עליהן ואחר מהן המימר

פ"ב דין ג' שתי בהמות של הקדש ואחת מהן בעלת מום וכו'. עיין להרל"מ שהקשה על רבינו דלמה הוצרך לכתוב חלוקה זו אחר שכתב חלוקה הראשונה וכו'. ולעד"ן שרבינו כתב זאת החלוקה שיש בה רבותא. כיון שיש בהקדש אחת בעלת מום וכן בחולין הסברא נותנת שכוונתו שהתמימה של הקרש תהיה תמורתה בעלת מום כדי להקדישה ולא בעלת מום לחללה על בעלת מום. כיון דהשניה צריכה פדיון ואינה קרבה גם כן כראשונה ודאי שכוונתו להתפיסה בתמורה. אע"ג דלא שביק התירא ועביד איסורא זה הוא שהיו של חולין כלם תמימים דליכא בדומה לה. אבל בזה נאמר שהתמורה היא בעלת מום דלמה לו להחליף זה בזה שודאי כוונתו לעשותה תמורה להכי כתבה באחרונה שיש בה רביתא מצד זה אע"פ שבש"ס אמרו לה ראשונה רבינו ראה חידושא זה אמרה באחרונה להודיע לנו חידוש זה

פ"ג דין א' תמורת הפסח אם המיר בה קודם חצות יום י"ד וכו'. עיין במרן הכ"מ שתלה דין זה במה דאיפליגו רבה ור' זירא בפרק מי שהיה טמא ופסק רבינו כר' זירא וכתב אח"כ ולא ידעתי למה דלכאורה משמע דהלכתא כרבה. וקשה לי על זה והלא התם איירי בשאבד פסחו ולענין אם מקרי נדחה פסחו. דרבא אמר קודם שחיטה ולאחר שחיטה שנינן. דס"ל דאפילו היה אבוד בשעת חצות אם נמצא קודם שחיטת הוא נקבע ונדחה וכן תמורתו. ור' זירא ס"ל קודם חצות ולאחר חצות שנינו. דשעת חצות היא הקובעתו בפסח אם נמצא קודם חצות קבעתיה חצות. וכי לא אקריביה דחייה אבל נמצא אחר חצות אפי' נמצא קודם שחיטה אין כאן קביעות ולא דיחוי וכן תמורתו. ועיין ברש"י שם שפירש בביאור וזה הדין הביאו רבינו בהל' ק"פ בפ"ד דין ו' ופסק רבינו כרבה וכמו שכתב שם בכ"מ. אבל הכא איירי בשהמיר בפסח שלא היה אבוד. ולהכי אם המיר בה קודם חצות יום י"ד כיון שבאותה שעה עדיין זמן הקרבת הפסח ואם הקריבו היה פסול. לכן אין תמורתו קריבה אלא תרעה עד שיפול בה מום ויביא בדמיה שלמים. ואם המיר בה אחר חצות התמורה עצמה תקרב שלמים שהפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא לבד מקודם חצות ואינו ענין לדברי דבי זירא אפילו אמר קודם חצות ולאחד חצות שנינן. דהוא שאם נמצא קודם חצות אותו הפסח לא יקרב שלמים. כדין שלמים בשאר השנה שהוא שלמים אלא ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים. משום כיון דלא אקריביה דחייה וכן תמורתו כיוצא בו דאיכא חידושא בהאי דלא אמרינן אע"פ שנדחה הפסח ולא יקרב שלמים. מ"מ היא מעיקרא שלמים היא ולא נדחית אלא הפסח הוא שנדחה אלא אם היא נקבעת בפסח ונדחה

דין ג' אמר חצי בהמה זו תמורתה וכו'. הנה לפי מה שאמר רבינו בריש פ"ב דאין התמורה חיילא אלא עד שיש לו בהמה בתוך ביתו א"כ מוכרח לומר כיון שאמר חצי בהמה זו תמורה. כוונתו על בהמת הקדש שיש לו בתוך ביתו. ואמר רבינו הרי זו תקרב עולה שאע"פ שעשאה על שלמים תקרב עולה. דלפי דרך פירש"י שכתב מרן בכ"מ דרבינו מפרש על דרך פירש"י. הוא דלא חיילא תמורה לגבי עולה שלא יש בהמה גביה שאף על פי שנאמר שיש לו בתוך ביתו. מ"מ גרוע לגבי עולה שהוא מקדיש בפירוש דלא חיילא התמורה לגבי עולה. והיכא שאמר חציה עולה וחציה מעשר תקרב עולה לפי דרך פירוש רש"י. משום דאין מעשר קדושה כה"ג אלא דרך מנין ויהא הוא עשירי אין הכוונה דאינה נתפסת קדושת מעשר על הבהמה שאמר הרי זו מעשר דא"כ אפי' אמר שיהא כולה מעשר אין דבריו כלום. אלא ודאי שנתפסת קדושת מעשר על בהמה שהקדישה מעשר. אלא מ"מ כיון דהמעשר עצמו הוא גרוע דאין קדושתו אלא דרך מנין. אינו כלום לגבי עולה שאמר חציה עולה ותהא כולה עולה. ואם אמר חציה תמורה וחציה מעשר שאמר רבינו שהוא ספק. הוא לפי מ"ש שהמעשר נתפסת הקדושה בו אלא שהוא גרוע בקדושתו כנז'. וגם התמורה אמרינן שהוא גרוע משום שאין שום בהמה גביה. הרי הצדדין תרווייהו גרועים ואיכא ספק למי מהם תקרב בהמה זו ומ"ש מרן שנראה שרבינו היה גורס הכל מודים היכא דאמר חציה תמורה וחציה עולה ד"ה עולה קריבה וגירסא זו מתפרשת על דרך פירש"י. ולכאורה קשה דלמה לו לומר שהיה גורס כך. דאם הוא הולך על דרך פירש"י אפי' שלא היה גורס כך הוא עשה על פי דרך פירש"י. נראה לפי עניות דעתי דכתב כך משום דרבינו כתב לה בראשונה. שאם לא היה גורס כך היה לו לכתוב בראשונה חציה עולה וחציה מעשר. ואחר כך יכתוב מה שיצא מינה לפי הטעם שכתבו בש"ס וכמו שעשה רש"י ז"ל אבל כיון שכתב לה ראשונה נראה שהוא היה גורס כך בש"ס. ומה שכתב מרן שגירסא זו מתפרשת לפי דרך רש"י. אין הכוונה שלפי פירוש הראב"ד אינה מתפרשת. דהרי הראב"ד כתב על רבינו שבנוסחא שלו מצא חציה עולה וחציה תמורה דברי הכל קרבה עולה ופירש לה. אלא הכוונה כיון שרש"י כתב והוא הדין נמי אם אמר חציה עולה וחציה תמורה וכו' דפשיטא ליה זה. אם כן רבינו שכתב זה מתפרשת לפי דרך רש"י. ואה"נ שיכול לפרש כדברי הראב"ד וזהו שכתב והראב"ד פירש בענין אחר: