נאם דוד (רמב"ם) קב

שכתבו התוספות בשבועות שהביא המש"ל. וכיון שכן כוונת דברי מרן הכ"מ הנזכר לכאורה לפרשם כפשטם דרבנן פליגי ארבי ולכאורה רבינו דפסק דאין ידיעות ספק מחלקות לחטאות כרבנן וכרבי זירא. להכי אמר ומשמע ליה לרבינו דהלכה כרבי וכרבא דהוא בתרא. שלרבי אין ידיעות ספק מחלקות לחטאת וה"ק כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי וכו' כך אשם תלוי שהוא בא על הספק אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד: אלא שתקשה דאם כך כוונת מרן הכ"מ כיון שאמר שרבינו פסק כרבא שהוא בתרא וכר' יוחנן דאתי גם לרבי היאך אמר דמשמע ליה לרבינו דהלכה כרבי. והא לדעת רבא דרבי ס"ל דאין ידיעות ספק מחלקות לחטאות כ"ש לרבנן. דהא לא אמר כאן שנה רבי כדברי ר' זירא: ועוד דאיך אפשר לומר דכוונת מרן הכ"מ שלא תאמר שרבינו שפסק דאין ידיעות ספק מחלקות הוא כרבנן וכר' זירא דזה אי אפשר שהרי כתב אע"פ שמחלקות לאשמות אינן מחלקות לחטאות. ואלו דברי ר' דלרבנן אינן מחלקות לאשמות ובודאי שדברי מרן הכ"מ קאי על מ"ש רבינו אע"פ שמחלקות לאשמות שוה כרבי על זה אמר ומשמע לרבינו דהלכה כרבי מדשקלי וטרי אמוראי וכו'

פ"ז דין ו' עשה תולדות של אב זה וכו' יראה לי שהוא חייב שני חטאות. עיין מ"ש מרן בכ"מ שהקשה על תירוץ הר' אברהם בנו של רבינו ואמר ואני שמעתי ולא אבין מ"ש שאפשר לומר דהא דאמרינן בגמ' שתי תולדות של אחד שהרי מק"ו יש לחייב על שתי תולדות משני אבות: והנה לכאורה מאי קושיא איכא כיון דדברי הגמרא הוי דלא כהלכתא בשתי תולדות מאב אחד. כתב רבינו יראה לי כלומר אע"ג דדברי הגמ' אינם כהלכה. היינו כשהם תולדות מאב אחד. אבל כשהם תולדות של שני אבות לא נדחה בזה דברי הגמ' וכמו שכתב הרל"מ ז"ל: ולי נראה דכוונת מרן הכ"מ כך הוא דהרי כאילו נזכר בגמרא שיש לחייב תרתי על שתי תולדות משני אבות מק"ו משתי תולדות של אב אחד. שאע"פ שדברי הגמ' דלא כהלכתא הוא דוקא בשתי תולדות מאב אחד. אבל בשתי משני אבות לא נדחה והוי כאילו הוזכר בגמ'. שעל זה אמר מרן הכ"מ ואני שמעתי ולא אבין וכו': ומ"מ נ"ל שדברי הר' אברהם בנו של רבינו כך הוא לפי שאפשר דקאי הגמרא על שתי תולדות מאב אחד ולא כהלכתא. אמר יראה לי רבינו דהיינו שנראה לו שדברי הגמ' איירי בשתי תולדות משני אבות. ממה שנאמר שאיירי הגמ' בשתי תולדות מאב אחד ולאו כהלכתא. והוי כאילו נזכר בגמ' בפירוש שזה כוונת רבינו במה שאמר יראה לי דהיינו שזה נזכר בגמרא בפירוש ודוק

דין ז' עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת וכו' הנה רבי' כתב שמלאכות שהם מעין מלאכה אחת הם כתולדות וכמו שהעושה תולדות הרבה של אב אחד שאינו חייב אלא חטאת אחד בן העושה מלאכות מעין מלאכה אחת בהעלם שאינו חייב אלא חטאת ובפי' המשנה פירש לה בולדי מלאכות וכן נראה מהסוגיא דפ"ג דכריתות דהוא בולדי מלאכות ורבינו כתב פשט מעין מלאכות דקתני במתניתין והם כמו התולדות כמו שאמרו בסוגיא שבסוגיא אמרו הכי לומר שאין חילוק בין ולדי מלאכות למעין מלאכות

דין ח' עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת וכו' חייב על כל א' וא' אע"פ שהוא מעין מלאכה אחת מפני שהשבתות כגופין מחולקין. כתב מרן בכ"מ ורב חסדא אמר זדון שבת ושגגת מלאכות אפי' ר"עק ס"ל דבגופין דמיין. וכי בעי מניה שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מניה דימים שבנתים אי הוי ידיעה לחלק. ופשט ליה ימים שבנתים דהויין ידיעה לחלק וקביל מניה ופסק רבינו כוותיה לחלק. והנה לפי זה שהשבתות כגופין מחולקין דמו. לפי טעם זה גם בעשה מלאכה אחת בשבתות הרבה חייב על כל אחת ואחת. וכן בפירוש המשנה כתב רבינו והשאלה השנית בעושה מלאכה אחת בשבתות הרבה כגון שיבעיר אש בשבת זו ובשבת שאחריו כל זמן שהוא מזיד בשבת ושגג במלאכה. כגון שידע בכל יום שבת מהם שהוא שבת. אבל אינו יודע שהבערה מן המלאכות הרי הוא חייב על כל אחת לדברי הכל ואין ר"עק שואל על זה. לפי שימי שבת כאישים הרבה וגופים חלוקים ע"כ הרי שבזה חייב על כל א' וא' לדברי הכל ולא שאל על זה ר"עק. וא"כ מה שכתב רבינו דין זה בעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת ולא כתב בעושה מלאכה כשבתות הרבה אין הכוונה דבעושה מלאכה אחת בשבתות הרבה לא אמרינן בהא שבתות כגופין מחולקין ואינו חייב אלא אחת. אלא כאשר כתב קודם דין זה עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת כתב אח"כ ואם עשה אותם בשבתות הרבה חייב על כל אחת ואחת אע"פ שהן מעין מלאכה אחת מפני שהשבתות כגופין מחולקין. והדבר מבואר מעצמו דהוא הדין בעושה מלאכה אחת בשבתות הרבה דחייב על אחת ואחת

פ"ח דין ב' אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע וכו' או שעשה מלאכה בשבת ולא ידע מעין אי זו מלאכה עשה הרי זה מביא אשם תלוי ע"כ. הנה ממה שכתב רבינו אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע וקא מפרש היכי דמי שהוא במקום שיש שם איסור והתר ולא ידע אם עשה האיסור או ההיתר א"כ מה שאמר או שעשה מלאכה בשבת ולא ידע מעין אי זו מלאכה עשה הוא שלא ידע שזה המלאכה אם היא מהמלאכות אסורות או מן המותרות. ואין וה מה שאמרו במתניתין דף י"ט או על העושה ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה שבהך מתניתין ששניהם אסורים ולא ידע מה הוא אחד מהם שעשה. ואם כן גם בעושה מלאכה שהוא ידע שעשה מלאכה אסורה אבל לא ידע מעין איזו מלאכה עשה. והתם קתני פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי. ואותם הנדונים כתבם רבינו לקמן דין ה' שאינו מביא אשם תלוי. אלא שלא כתב ג"כ הך דקתני או על העושה ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה. שנראה שלא היה גורס רבינו שם האי העושה ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה. וכתבה כאן מדעתם שהיא דומה לאותם הנדונים ך שכתב כאן כנ"ל

פ"ט דין ד' לפיכך אם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה וכו' זה שאמר לא בעלתי כלומר לא גמרתי. עיין להרל"מ שהקשה על רבינו דאיך תלה דין כשאמר לא בעלתי שנאמן משום דאינו חייב עד שיגמור דמשמע דאם היה חייב בהעראה.