נאם דוד (רמב"ם) קא

ושם כתב ונודע לו על אחת מהן אמרתי שרבינו כאן איירי שאכל כזית לבד. ואח"כ אבל כזית אחר ושם בדין י"א איירי שאכל שתי זיתים חלב באכילה אחת והיו מחולקים לשתי חתיכות. והנה כאן בתחילה נודע לו על בזית הראשון ואח"כ נודע לו על כזית השני. על זה כתב רבינו שהידיעות מחלקות לחטאות שמביא שתי חטאות שפסק כר"י שהידיעו' מחלקו' וכרב אשי דאמר בתרווייהו פליגי. ואע"פ שבגמ' דחו הכריע דרב אשי לא שבקינן מאי דפשיטא לרב אשי משום דילמא דקאמר גמר' דרך דחייה וכמ"ש מרן בכ"מ. וההיא דדין י"א שבאכילה אחת אכל שתי זיתים ואח"כ נודע לו על כזית אחת מאותה אכילה שהיא חלב. ונעלם ממנו על הזית השני שהוא חלב ג"כ. וחזר ואכל כזית אחר בהעלמו של הזית השני והביא חטאת על כזית הראשון. ראשון ושני מתכפרין כיון שמה שהביא החטאת הוא על אותה אכילה. אלא שלא ידע שבאותה אכילה שהזית השני הוא חלב. וכיון שהביא החטאת הוא על אותה אכילה אע"פ שלא ידע בזית השני שהוא חלב נתכפר גם כן עליו. ואינו דומה לכאן שאכל כזית לבד ואחר כך אכל כזית לבד שהם שתי אכילות. וכשנודע לו הרי ידיעתו על אכילה הראשונה והידיעות מחלקות. ובדין י"א שכתב אבל שלישי לא נתכפר ואע"פ שהזית השני נתכפר והוא אכל בהעלמו ואין ידיעה בו כדי לחלק חטאות. מ"מ הוא נתכפר מחמת הקרבן של ראשון וכאלו נודע ואינו מקרי בהעלם עד שיהיה השלישי בהעלמו ולכך צריך כשיודע לו עליו יביא חטאת אחרת. הביא חטאת על השלישי שלישי ושני מתכפרין. כיון שהשני לא נתכפר עדיין והוא בהעלמו של שלישי ולא נודע בו לחלק החטאות. הביא חטאת על האמצעי שהידיעה היא באמצעי שלשתן מתכפרין שהראשון והשלישי בהעלמו של אמצעי. וליכא ידיעה בהן לחלק החטאות והרי כשנתכפר האמצעי בחטאת שהביאו עליו. נתכפרו שלשתן ונקט טעם זה גם לראשון שהוא שוה לשלישי בטעם זה. אע"פ שיש לו טעם אחר באכילה אחת על השני כנז' ואע"ג שבמימרא זו בתחילה אמר ונודע לו על אחת מהן. ועלה אמר אח"כ הביא קרבן על השלישי וכו' הביא קרבן על האמצעי. דמשמע דקאי על מה שאמר בתחילה ונודע לו על אחת מהן. רבינו יפרש דלא קאי כל הבבא על מה שאמר בתחילה ונודע לו. דלא קאי אלא על מה שאמר עלה בתחילה וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני. אמר רבא על זה הביא קרבן על ראשון. ראשון ושני מתכפרין שלישי אינו מתכפר. ואח"כ אמר רבא שבזה נמי הביא קרבן על השלישי. שלישי ושני מתכפרין ראשון אינו מתכפר. דהיינו היכא שלא ידע אלא מן הראשון ולא מן השני. ואכל כזית שלישי והוא עדיין בהעלם של הזית השני. שלישי ושני מתכפרין ששניהם בהעלם אחד וראשון לא נתכפר בחטאת זו ואח"כ אמר היכא של ידע מן הראשון אלא מן השני והביא קרבן עליו שלשתן מתכפרין גם הראשון והשלישי מפני שהראשון והשלישי בהעלמו של אמצעי. שרבינו כתב זה בפירוש שהראשון והשלישי בהעלמו של שני אלמא שלא נודע לו מן הראשון. ומה שכתב רבינו בפ"ז מי שקצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות ונודע לו על קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות כיון שהקריב חטאת נתכפר ואין צריך להביא חטאת אחרת. אע"פ שהוא פסק שהידיעות מחלקות. הוא משום דיש חילוק בזה לאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד דבשלמא התם כיון שנודע לו שאכל זית א' ונתחייב להביא קרבן אינו מתכפר על הזית השני כיון שנפסק ההעלם ההוא בידיעה זו. אבל בקצר וטחן הנזכר שהידיעה היא על שנודע לו שהוא שבת אינו פוסק ההעלם שנעלם ממנו שמלאכה אסורה בשבת. וכיון שהביא קרבן על שגגת שבת ומתכפר על איסור מלאכה בשבת נתכפר הכל על ששגג בשגגת מלאכות ועשה המלאכה ההיא בשבת כנ"ל לומר לדעת רבינו ז"ל ודוק

דין י"ב מי שאכל חתיכה אחת משתי חתיכות וכו' שמחלקת לאשמות אינה מחלקת לחטאות כתב מרן בכ"מ ומשמע לרבינו דהלכה כרבי מדשקלי וטרי אמוראי לפרושי טעמיה וכרבא דבחדא הוא וכו' פירוש דאע"ג דקי"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו והכא רבים חלקו עליו ואמרו דאינו מביא אלא אשם תלוי אחד רבינו פסק כרבי משום דאמוראי שקלו וטרו אליביה בכוונת דבריו לפי שהאמוראי דשקלו וטרו אליביה יש נפקותא לדינא שלר' זירא ור"ל סברי בדברי רבי דידיעות ספק מחלקות לחטאות ורבא ורבי יוחנן סברי אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות ורבינו פסק דאין ידיעות ספק מחלקות לחטאות. לזה אמר דרבינו פסק כרבא דבתרא הוה וכר' יוחנן לגבי ר"ל ועוד דהא אסיקנא לר"ל בקשיא ובודאי דבין לר' זירא ור"ל ובין רבא ור' יוחנן לא פליגי רבנן על רבי אלא על אשם תלוי דוקא אבל על החטאת שאפי' לר' זירא ור"ל שאמרו כאן שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות אין הכוונה אבל לרבנן אינן מחלקות לחטאות דהא אמרו אינו מביא אלא אשם תלוי אחד דמשמע דלא פליגי אלא בהאי וכיון שכן מוכרח לומר דמה שאמרו כאן שנה רבי ידיעות ספק לחטאות לאו דרבנן פליגי עליה בהאי אלא הכוונה כאן באר לנו רבי בדבריו שידיעות ספק מחלקות לחטאות אליבא דכ"ע ולכך הוא למד מזה שכך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת ורבא אמר אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות אליבא דכ"ע וקתני הכי כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי מביא חטאת על כל אחת ואחת כך אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת ולפי שרבינו נקט בתחילה הוא לומר שאינו חייב אלא חטאת אחת שידיעות ספק אינן מחלקות לחטאות. וכתב מרן ומשמע לרבינו דהלכה כרבי מדשקלי וטרי אמוראי לפרושי טעמיה. משמע ליה להרב מש"ל דמרן כוונתו על זה דמה דפסק רבינו בתחילה דידיעות ספק אינן מחלקות לחטאות דזה כרבי דלרבנן אין הידיעות מחלקות כלל הוא משום דמשמע ליה דהלכה כרבי וכרבא דהוא בתרא דמפרש דברי רבי בידיעת ודאי. ועל זה הקשה ואמר ותמהני דהא לא פליג עליה דרבי אלא באשם תלוי משום דכתיב על שגגה אבל בחטאת כ"ע מודו דידיעה מחלקת למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה זה פשוט בסוגיא. והכוונה כמו שכתבתי דהאמוראים לא פליגי בהאי והוא מוכרח כמ"ש: איברא דלקמן בסוגיא כאן אמרו כי אמר זירא לר' הא רבנן היא. משמע דלרבי זירא רבנן פליגי עליה בהא דספק ידיעות מחלקות לחטאות. וכמו שדייק לישנא דר' זירא ור"ל כאן שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות. דמשמע דרבנן פליגי עליה דרבי גם בהאי ודלא כמו