נאות יעקב חלק ב צט

נשאר לנו לידע אלא אם רצונו לקדשה ב' פעמים בע"מ סגי ומפיהם אנו חיין וכיון דבב"א חלין הקדושין שפיר אפשר לומר שתתקדש בשטר ראשון שני פעמים. אמנם לע"ד זה דוחק גדול וגם הדין היוצא מזה רחוק הוא בעיני

והנה ראיתי להרשב"א ז"ל בחי' לנדרים עלה דאמרינן התם דכ"ט דהאומר הנטיעות האלו קרבן עד שיקצצו פדאן חוזרות וקודשות עד שיקצצו דעלה בדעתו לומר דה"ה לדיני ממונות דהאומר לחבירו שדה זו נתונה מעכשיו עד שאלך לירושלים אם חזר וקנאה ממנו קודם שעלה לירושלים חוזר וזוכה בו מקבל שכך אמר לו לעולם יהא שלך עד שאעלה לירושלים ומעכשיו ולאותו זמן שיקנה אותו ממנו נתנו לו ואפילו הקנהו לו בשטר והשטר אינו קייים בשעה שחזר וקנה ממנו או בחזקה דמשעה ראשונה כלתה דכיון דאמר מעכשיו הרי כל הקנינים שיבואו אחר כך מש"ה הקנה לו ובב"א חלין כולן ובאותו שטר וחזקה ראשונה קונה כולם אלא שאח"כ נסתפק בזה וכתב וז"ל ואפשר שאין זה אלא במקדיש בלבד וכו' אבל במקנה לחבירו בעלמא אי אפשר דבמאי קני דאע"ג דאמר לה מעכשיו אי אפשר לו לקנות אלא בכסף או בשטר או בחזקה וכסף ושטר וחזקה אלו שנעשו על מכר זה או מתנה זו ראשונה כשחזר זה וקנאו כבר כלתה קנייתן של אלו ובמה הוא קונה לבסוף וה"ט נמי דאיצטריך למינקט הא דר' הושעיא בשני פרוטות ולא נקט ליה בחדא פרוטה עכ"ל הרי מתבאר מדברי הרשב"א אלו לענין קנין דבשטר א' אינו יכול לקנות קנין ראשון וקנין שני כשיחזור ויקנה אותו ממנו אף דאמר מעכשיו ומש"ה בב"א חלין שני הקנינין ומסתמיות דבריו נראה דלאו דוקא בשטר שכתוב שדי נתונה לך לבד ובע"פ אמר לו קני בו עד שאעלה לירושלים אלא אפילו כתב כן בשטר ונראה דהיינו טעמא דבשטר קנין נמי בעינן ספר מקנה שיהיה השטר של הנותן ויקנה אותו למקבל כדמוכח בפרק המביא (דף כ' ע"ב) דפריך התלמודא והא בעינן ספר מקנה וליכא יע"ש ולדעת הרשב"א ז"ל דס"ל בגט דצריך שתקנה הגט מסיבת הגירושין ולא מסיבה אחרת ה"ה בכל שטר דצריך הקנאה למקבל בשטר קנין צריך שיקנה אותו מסיבת הקנין ולא מסיבה אחרת ובמקנה ב' קניינין בשטר א' נמצא דאין כאן שטר שלם בכל קנין וקנין לבדו כי אם בהצטרפות שני ולא מהני

והנה מ"ש דמהאי טעמא איצטריך למינקט דין זה דר' אושעיא בב' פרוטות דבפרוטה א' אם אמר התקדשי לי היום ואחר שאגרשך א"מ דנראה דדעתו ז"ל דאפילו אמר מעכשיו דחלין הקדושין מש"ר א"מ שהרי לענין קנין ממון שכתב לא מהני לקנות בשטר וחזקה וכסף ב' קנינים מיירי אפילו אמר מעכשיו ואהא מייתי מהא דר' אושעיא דנקט דינו בב' פרוטות ואיכא למידק מההיא דאמרי' בפ"ב דקדושין (דף ו' ע"ב) בעי רבא ב' בנותיך לב' בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלינן והאיכא ממונא או"ד בתר דידהו אזלינן והא ליכא תיקו ע"כ הרי דאפילו בקדושין דב' גופין מחולקין מספקא ליה לרבא דכיון דהמקבל האב בתר דידיה אזלינן והא איכא ממונא אף דלגבי הבנות ליכא פרוטה לכל א' וא' מהן וא"כ הכא אפילו שנאמר דהיות ב' קדושין באשה א' בזמנים מחולקים חשיב כקדושי ב' בנות מ"מ בכלל בעיית רבא איתיה כיון דס"ס אף דב' קדושין הם ואי בתר קדושין אזלינן ליכא ממונא לכל א' וא' מ"מ אפשר דבתר מקבל אזלינן והאיכא ממונא כיון דבב"א חלין הקדושין ומש"ה קנתה הפרוטה בהצטרפות ב' הקדושין ולא קנתה בה מחמת קדושין הא' יותר מהב' ודוק

סימן יג אמר לה התקדשי לי בשטר זה והנייר שלי מה דינו

שורש דין זה איתא לענין גט בפ' המביא תניין (דף כ' ע"ב) ת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי א"מ ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת ומתבאר מדברי רש"י ז"ל בסוגיין ובפרק מי שאחזו (דף ע"ח ע"א) דהיינו טעמא דהנייר שלי דא"מ דכיון דאמר והנייר שלי הרי לא נתן כלום כי אם בתורת שאלה נתן כדי שתתגרש בו ורחמנא אמר ונתן בידה שיתנהו במתנה ואף שהאותיות מקנה קני לה לא חשיב לה נתינה בהכי דאותיות פורחות באויר וכן מתבאר מדברי הר"ן ז"ל שם בסוגיין יע"ש. ולפי טעם זה איכא למידק דהא שם בפרק הנז' ובדף הנז' ע"א א"ר חסדא יכילנא למיפסלינהו לכולהו גיטי דעלמא אמ"ל רבא מאי טעמא אילימא משום דכתיב וכתב והכא איהי כתבא ליה דלמא וכו' ואלא משום דכתיב ונתן והכא לא יהיב לה מידי דלמא ונתן אנתינת הגט קאי דשלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר הרי בהדיא דקאמר תלמודא דונתן דקרא אינו כשאר נתינות דבעלמא דבעינן עד שיהא כדי נתינה אלא הך נתינה אנתינת הגט קאי שישא ויתן לידה ולאו לשון מתנה וזכיה היא לכשנצטרך בו כדי נתינה ומשום הכי מהני אפילו לא יהיב לה מידי וא"כ אמאי גבי והנייר שלי לא מהני מטעמא שלא נתנו לה במתנה כיון דונתן דקרא אנתינת הגט קאי ואין צורך לזכיה כלל. וי"ל דמאי דאמרינן דונתן דקרא אנתינת הגט קאי לאו למימרא דלא בעינן שיתנהו במתנה דהא ודאי לא מפקינן קרא ממשמעותיה לגמרי דמשמע ונתן לה במתנה ושיהא בה כדי נתינה אלא היינו לומר דהך נתינה דהכא איננה ככל נתינות דקרא דעלמא דבעינן נמי שיהא בו כדי נתינה אלא האי ונתן אנתינת הגט קאי כלומר דנתינתו של גט כתוב במשהו אפילו פחות מש"פ חשיב נתינה אבל מ"מ בעינן שיתנהו במתנה דפשטא דקרא דונתן משמע הכי

אך ק' דא"כ דונתן דקרא לשון מתנה וזכיה הוא התינח בכתבה איהי את גיטה דמהני דאע"ג דלא יהיב לה מידי דמשלה נתנו לה מ"מ שפיר קרינן ונתן דהא כיון דרבנן אקנויי אקנו לבעל הו"ל כשלו בשעת נתינה וכן אם כתב הגט בפחות מש"פ ש"ד דקי"ל דאסור לגזול פמש"פ ובכן נמצא דאינו הפקר וקרינן ונתן אבל כתבו על איסורי הנאה היכי מהני כיון דאין לבעל זכותא בגווייהו דהפקר הם וכעפרא בעלמא דמי וא"כ לאו דבר הצריך נתינה הוא ונהי דלא בעינן בנתינה זאת