נאות יעקב חלק ב צח

כלל דמאי איכפת לן שיחולו גירושי כולם בבת אחת בזה אחר זה נמי אכשר

ולעד"נ לומר בכוונת הרשב"א בהקדם מ"ש הוא עצמו בחי' לגיטין גבי ההיא דכיצד יעשה יחזור ויטלנו ממנה דמוקי התלמו' דאתיא אפי' כרבי הואיל וקנאתו ליפסל לכהונה שהביא פירש"י ז"ל וכ' וז"ל ואינו מחוור דא"כ דמחמת שנפסלה בו לכהונה חשבי' לה דקנאתו כי הדר שקיל ליה מינה האיך היא מתגרשת בו דגט זה כבר חל מקצתו וגרם ליפסל בו וכיון שקנאתו היא הורע כחו והאיך חוז' הוא ומגדש בו והא אין אשה מתגרשת שני פעמים בגט א' עכ"ל הצ"ל וצריך לידע דין זה שחדש הרשב"א דאין אשה מתגרשת ב' פעמים בגט א' דהיינו שגרשה וקדשה בו ביום דאינו יכול לגרשה בגט הא' מאיזה טעם הוא ונראה דה"ט משום דכל גט שגרש גירושין גמורים או מקצת גירושין הורע כחו ומתבטל ואין בו כח לגרש כמו שנראה מפשט דבריו דאין לומר דה"ט משום דס"ל דבעינן שיכתב לשם גירושין של קדושין אלו וזה לא נכתב כי אם לשם קדושין א' דמלבד דכבר כתבנו לעיל דכל דנכתב לשם גירושין דאשה זאת אף שלא נכתב לשם קדושין אלו לית לן בה כיון דשה גירושין אחד הוא כמו שלמדנו כן מדין לשמה דקרבן חטאת יתר על כן הא לא אפשר דא"כ מם מדמה דין זה לקנאתו ליפסל לכהונה שנייא הכא דאע"ג דחל מקצתו ליפסל לכהונה לא מפני זה הורע כחו מלגמור גירושיו כיון שמתחלה נכתב לשם גירושין גמורים ולשם קדושין אלו אלא ע"כ טעמו כאמור וא"כ נמצא מדברי הרשב"א דכל גט שחל כולו או מקצתו באשה אחת שוב אינו יכול לגרש בו וממנו נקח לנ"ד דהתשו' דס"ל דבכתבו גט א' בשותפות ונותנו כל א' וא' בזה אחר זה לא מהני דכיון דכל הקדושין הם באשה א' כמו שבקדושין דאדם א' אם התחיל לגרש ליפסל לכהונה בגט א' שוב לא מצי לגמור בגט זה הכא נמי כיון שגרש הא' בו הורע כחו ונתבטל לגרש בו שאר צד אישות שבה דכיון דקנאתו היא ליגרש בקצת צד אישות שבה מאיש זה הורע כחו ונתבטל ושוב לא מצי להתגרש בו מאחריני ולא מצי לגרש בגט א' כי אם באופן שיחולו גירושי כולן בב"א דבכה"ג ש"ד מידי דהוה לאדם א' שמגרש בגט א' לגמרי וכיון דהא לא אפשר צריך שיכתבו כל א' וא' גט א' ולא דמי לההיא דה' שכ' כלל בתוך הגט דהתם לא חל בנרושי הא' שום חלות גירושין באשת חבירו ופשוט הוא

והנה כי כן נמצינו למדין מדברי הרשב"א זלה"ה למאי דאתאן עלה דלדעת הרשב"א שכתבנו דס"ל לענין גט דבעינן שיתנהו לה מסיבת הגט ולא מסיבה אחרת אם כתב שני הקדושין בשטר א' דהיינו שכתב התקדשי לי היום ולאחר שאגרשך מעכשיו אף דחלין הקדו' בב"א מש"ר א"מ קדושין ב' כיון דבעינן דמסיבת כל אחד וא' לבדו תקנה השטר ולא בהצטרפות ב' הקדושין ולדעת התוספות בסוגיין דהמביא גבי ההיא דכתבו על טס של זהב דס"ל דלא בעינן שיתנהו מחמת הגט דוקא אלא דכל שהאשה זוכה בו מאיזה סיבה שיהיה ש"ד נראה דבנ"ד מקודשת ואין לומר דהתינח מטעם זה אבל הא אכתי לפי מ"ש הרשב"א דאין אשה מתגרשת שני פעמים בגט א' וה"ה נמי ודאי לענין קדושין שאם קדש וגרש בו ביום אינו יכול לחזור ולקדש בו אפשר דאפילו לדעת ההיכ' אם קדש בשטר זה שכלל בו הג' קדושין אע"ג דחלין בב"א אינה מקוד' דהא ליתא שהרי לא אמרינן הכי אלא במגרש שני פעמים בזה אחר זה וכמו כן בקדושין משום דמשעה שכבר גמר ענינו שכבר גרש או קרש בו הרי קנאתו הוא מחמת גירושין הא' או קדושין הא' והורע כחו ואינו יכול לחזור לגרש בו אבל בנ"ד שכולל שני הקדושין בשטר א' וחלין ב' בב"א כיון דלא קנאה כי אם בהצטרפות ב' הקדושין ש"ד

ודע דכל זה הוא במפרש בתוך השטר ומוכיח בתוכו שנתקדש שני פעמים אבל אם כתב נוסח שטר א' לבד ונתנו ואמר לה התקדשי לי בו היום ומעכשיו ולאחר שאגרשך פשיטא דלא מהני לכ"ע שהרי עיקר הקדושין הוא ע"י מה שכתוב בתוכו אבל הכא שאינו מוכיח מתוכו ענין הקדושין הב' ל"מ לר"מ דאמר ע"ח כרתי דלדידיה כל דבר הצריך לגט או לשטר קדושין צריך שיהיה מוכיח מתוך ע"ח וכמו שמתבאר בר"פ כל הגט גבי מתניתין כתב לגרש את אשתי ונמלך ומצאו בן עירו וכו' דמוקי מתני' כר"א דאמר ע"מ כרתי וכתבו התוס' שם דלר"מ לא אתיא כיון דלדידיה ע"ח כרתי ובעינן שיהא מוכיח מתוך ע"ח מי הוא המגרש ומי היא המתגרשת יע"ש אלא אפילו לר"א דע"מ כרתי ובב' יוסף בן שמעון לא בעינן שיוכיח מתוך הגט איזה מהן המגרש דמה שמוכיח מתיך ע"מ דיו בכה"ג דאינו מוכיח כלל ענין הקדושין הב' לא עדיף מענין שמות האיש והאשה דלרוב הפוסקים ס"ל דאם לא כתב שמות האיש והאשה הגט בטל מן התורה אפילו לר"א דכיון דאינו ניכר כלל לאו סיפור כריתות הוא:

הן אמת דכפי זה תמיה לי טובא בההיא דהכותב שטר אירוסין לשפחתו דאיך קאמר ר"מ דמקודשת משום דיש בלשון הזה לשון שחרור הרי אינו מוכיח מתוך ע"ח דלשון זה דהרי את מקודשת לי הכתוב בשטר נכתב בכונה זאת לומר הוי ראויה להתקדש ותתקדשי ואף דבע"פ בשעת נתינה עלה על דעתו שתצא בו ותתקדש בו כל שאינו מוכיח מתוך ע"ח שמעידים בחתימתם על זה הוי כמשחרר בדיבורא בעלמא וליישב זה ע"כ צ"ל דמאי דבעי' לר"מ מוכיח מתוך ע"ח היינו שיוכיח ענין הגירושין ומי המגרש והמתגרשת אבל לא בעינן שיוכיח מתוכו אם זה המגרש שכתב גט זה גרשה בו שהרי ביוצא מתחת ידה מגורשת אעפ"י שאינו מוכיח מתוכו שנתנו בידה לשם גירושין דאפשר שנתנו לשם פקדון בידה וא"כ הכא דלר"מ אפשר לפרש לשון השטר לענין קדושין ולענין שחרור ולא נשאר לנו לידע אלא אם רצונו לקדשה לבד או לשחררה נמי כיון דמתוך ע"מ ניכר שרצונו לקדש ולשחרר דיו דגילוי זה דמתגלה מתוך ע"מ חשיב כגילוי שמתגלה ע"י ע"מ אם נתנו בידה לשם גירושין או לשם פקדון והנה כי כן כל שכן בנ"ד דלשון הקדושין שייך לכל קדושין שירצה לקדש דודאי לא בעינן שיהא מוכיח מתוכו שרוצה לקדשה שני פעמים דכל דלא