נאות יעקב חלק ב צד

הקדושין עלה ולאו מ"מ הוא כיון דבידו לגרשה י"ל דכי אמרינן דכל שבידו לאו כמ"מ דמי היינו כההיא דהאומר פירות ערוגה זו מחוברת תהיה תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיתלשו דבידו לתולשן ובכן יחול עליהם שם תרומה ואין רצון אחרים מעכבתו אבל באומר לאשתו התקדשי לאחר שאגרשך דכשירצה לגרשה כדי שיחולו הקדושין אין בידו שתרצה היא בע"כ להתקדש ורצון אחרים מעכבתו דאם תרצה היא יכולה לחזור קודם הגירושין שהרי עדיין לא חלו דא"א היא וכל כי הא מ"מ מקרי והלכך בנותן שני פרוטות בב"א ובא' אמר התקדשי לי היום ובא' לאחר שאגרשך דחשיב כאומר עכשיו ואי חיילי קדושי הב' מהשתא חיילי ואינה יכולה לחזור קודם גירושין לר"י דאמר כל שבידו לאו כמ"מ דמי פשיטא דמקודשת שהרי אין מעכבתן לקדושין שיחולו כי אם הגירושין ובידו לגרשה שיחולו לאלתר ואפילו אם עומדת וצווחת קודם הגירושין לא מצי למיהדר בה שכבר נתרצית מההיא שעתא ואינה יכולה לחזור ובכן בידו לגרשה ולקדשה קרינן ביה ולר"י ודאי בעיין אפשטא וכו' יע"ש. ולע"ד דבריו תמוהים דלפי דברי הרב מה שחשיב מ"מ במקדש לאשתו היינו משום דיכול לחזור בה קודם גירושין והדבר קשה דכיון דגירושין בידו ואין מי שיעכב בידו ובהכי מעשה הגירושין לא חשיב חסרון מעשה א"כ מ"ש ממקדש לאחר ל' יום שמשום שאינו מ"מ אף שיכולה לחזור בה קודם הל' יום חיילי הקדושין ועוד קשה דכפי דברי הרב דטעם הר"מ ז"ל בנותן שני פרוטות בב"א היינו משום דחיילי מעכשיו ואינה יכולה לחזור א"כ תיפוק ליה דאפילו נותן פרוטה לאשתו ואמר לה מעכשיו ולאחר שאגרשך מקודשת וכ"ש בנותן שני פרוטות לכן נראה ודאי דטעמא דהאומר לאשתו דהוי מ"מ לאו משום דיכולה לחזור קודם הוא כי אם משום דכי אמרינן כל שבידו לאו כמ"מ היינו כההיא דהאומר פירות ערוגה וכו' דבמקום שהוא אומר מהיום קודם תלישה ליהוו תרומה לכשיתלשו בידו ואין רצון אחרים מעכבתו בה שעתא שעלה בדעתו לעשותן תרומה ליקרא להם שם תרומה אחר התלישה לא כן הכא גבי מקדש לאשתו שאין בידו שלא להזכיר שום קדושין קודם גירושין כי אם לגרשה ואחר כך ליתן לה פרוטה לקדשה שהרי רצון אחרים מעכב בו שאפשר שהאשה אעפ"י שאנו רואין שמתרצית להתקדש עכשיו היינו משום שאומר לה ענין הקדושין בעודה תחתיו ואגידא ביה ומה בידה לעשות אם ירצה לא יגרשנה אבל מאן לימא לן שאם יגרשנה ואח"כ יקדשנה שתתרצה כיון שהיא ברשות עצמה וא"כ לא קרינן ביה בידו שלא לקדשה מהשתא כי אם לגרשה ואח"כ לקדשה ודברים אלו באו מפורשי' בדברי הרשב"א בחי' לסוגיין יע"ש וא"כ מה יושיענו בנותן ב' פרוטות בב"א אף דאי חיילי חיילי מהשתא ואינה יכולה לחזור בה כיון דבעי' שיהיה בידו לעשות ולגמור המעשה מהשתא אם היה רוצה לגרשה עכשיו ואח"כ לקדשה והא אינו בידו שרצון אחרים מעכב בו אף שאנו רואין שהיא מתרצית עכשיו לקדש עצמה בב' פרוטות היינו משום כשהיא גמרה בדעתה להתקדש פעם ראשונה בתחלה לגמרי כשהוא בא לקדשה קדושי ב' מה בידה לעשות אם לא תודה לו בידו שלא לגרשה מעולם מקדושין הא' אבל אם יגרשנה מקדושין הא' ואח"כ ירצה לקדשה אפשר היא לא תתרצה ובכן ודאי אף לר"י ספיקא הוי ובעיין מדוכתא לא אפשטא ודברי הרב צ"ע

איך שיהיה דבר הלמד מהרשום בכתב דלדעת הרמב"ם ז"ל והרשב"א בעיין דר"א איפשטא וכשיגרשנה היא מקודשת גמורה מפרוטה ב'. וראיתי למרן הכ"מ ז"ל שכתב דהרמב"ם ז"ל מקודשת מספק קאמר וכתב דהכי דייק לישניה שכתב וכשיגרש אותה תהיה מקודשת עד שיגרש אותה פ"ב דמשמע דאינה מקודשת אלא לענין שצריכה גט דאילו מקודשת ודאי קאמר הכי הול"ל וכשיגרש אותה יחולו קדושי ב' ומהרי"ט ז"ל באי' תמה על דבריו ודחה ס' זו בב' ידים יע"ש. וכתב הרב הנז' שם דלהכי כתב הרמב"ם הרי היא מקודשת עד שיגרש וכו' לאשמועינן דל"ת דיכול ליתן לה גט בעומדת תחתיו לומר הרי זה גיטך לאחר שאגרשך ואע"ג דבידו לגרשה ולאו כמ"מ דמי אף שנותן לה ב' גיטין ובחד אומר תתגרש לאלתר ובא' לאחר מכאן דכל בהוא נכתב קמי דחיילי הקדושין לאו כלום הוא דרחמנא אמר כי יקח איש אשה וכו' וכתב לה ס' כריתות ולזה כתב הר"מ וכשיגרש אותה תהיה מקודשת עד שיגרש וכו' כלומר דקודם גירושין א"א לו לגרשה מקדושין ב' ודמי קצת להקמה בנדרי אשתו דאתמר בפ' נערה האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פ' לא חמר כלום דהקמה לא שייכא אלא דאיתיה לנדרה עכ"ד ודבריו נפלאו ממני כאשר נראה מדבריו כאילו הוא יצא לדון בדבר חדש בדין זה דגט שנכתב קודם קדושין דלא הוי גט ומפשטיה דקרא דכי יקח וכו' וגם הביא לנו עצות מרחוק מדין הקמת נדרי אשתו וזה תימא דדין זה סוגיא ערוכה היא ביבמות (דף נ"ב) אמ"ר בר חמא אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט ולאשה בעלמא לא הוי גט ע"כ הרי בהדיא דאם כתב גט לאשה בעלמא קודם קדושין לגרשה אחר הקדושין לא הוי גט ודין זה פסקו הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' גירושין דין ז' וז"ל אמר לסופר כתוב גט לפ' ויהיה עמי לכשאשאנה אגרשנה בה ונכתב ונשאה וגרשה בו אינו גט מפני שלא היתה בת גירושין ממנו כשנכתב גט זה ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין ע"כ הרי בהדיא למדנו מדברי הרמב"ם דטעם הדבר לאו משום גזרת הכתוב הוא כדברי מהרי"ט ז"ל כי אם משום דלא חשיב לשמה ולשם גירושין כיון דבשעה כתיבתו מסופק הכותב אם יבא גט זה לגירושין הואיל ומ"מ הוא דדלמא לא יכנסנה וכן נראה מדברי התוס' והרא"ש בסוגיין דלאו היינו טעמא משום דכתיב כי יקח ואח"כ וכתב שהרי כתבו בדין זה היינו דוקא למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל אבל למ"ד אדם מקנה הוי גט יע"ש ואם איתא דפשטיה דכי יקח משמע הכי דיקח מקודם ואח"כ וכתב א"כ מ"ט דמ"ד אדם מקנה דשלב"ל דמהני כיון דגזרת הכתוב הוא אם לא שנאמר דטעם הדבר משום דלא חשיב לשמה ובכן למ"ד אדם מקנה חשיב שפיר לשמה הואיל ולדידיה לא חשיב מ"מ והיותר תימה לדברי הרי"ט ז"ל דהא כפי דברי התוס' והרא"ש אלו