נאות יעקב חלק ב צג

זכה הב' משעה ראשונה מה שישייר הא' אלא שזכייתו תלויה ועומדת עד דמשכח רווחא וא"כ אפילו מת ב' בחיי ראשון אמאי יהיו הנכסים של יורשי א' ולא יזכו בהם יורשי הב' מכח אביהם שכבר זכה בחייו והרי מדברי הר"ן הנז' שהביא מרן הב"י בסי' הנז' מתבאר באר היטב דלגירסת הרי"ף דגרים נכסי לסבתא ובתרא לירתאי ולס' הרי"ף דאחריך לאו כמעכשיו דמי צריך לומר דהא דב"מ דאמרי דאין הבעל יורש משום דהוי ראוי לאו דוקא דה"ה יורשי הבת מצד האב שאינה יורשי הסבתא דאינן יורשין מכיון דלא זכתה הבת בחייה ואין הבן יורש את אמו בקבר אך למ"ד אחריך כמעכשיו בעל דוקא לא ירית אבל יורשי הבת שאינם יורשים מכח הסבתא יורשים את הבת כיון שכבר זכתה הבת התחלת הזכיה בחייה יע"ש וכמו כן אי ס"ל להרמב"ם הכי אמאי לא יזכו יורשי הב' כיון שכבר זכה אביהם מחיים ואדרבא לפי סברא זאת מאי דנקט בברייתא השנויה בפ' יש נוחלין דין זה בג' מקבלין נכסי לך ואחריך לפ' ואחריו לפ' א"ש דלכאורה יקשה דלמה הוצרך ליקח הדין בג' מקבלין ולא בב' כמו שנקט הרמב"ם כלפי ס' האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי לא משכחת לה כי אם בג' מקבלין אם מת ב' בחיי א' דיחזרו ליורשי א' ולא לג' דאף דב' זכה משעה א' לכשישכח רווחא מ"מ לא מצינן למימר שירשו בניו אחריו כיון דדעת הנותן להפסיק מתנתו של ב' אחריו והואיל ומת בחיי א' ולא הספיק למשכח רווחא להיות מחזיק בנכסים ליהנות בהם כמו הראשון שכבר היו הנכסים מוחזקים בידו לגמרי ליהנות בהם יחזרו הנכסים ליורשי הראשון שישארו הנכסים בחזקת של ראשון כיון שהג' אינו יכול לזכות דאחריו של ב' קאמר ליה וליכא אבל בב' מקבלין בדעת הנותן להשקיע הנכסים בב' לעולם אמאי לא יזכו בניו אחריו לכן מדין זה נראה בהדיא דס"ל להר"מ כהרי"ף לגמרי דאחריך לאו כאומר מעכשיו דמי ומתוך דברינו נשאר קשה לדעת הרמב"ם אמאי לא נקט בברייתא הנז' דין זה בב' מקבלין דוקא ואף אם נאמר דלרבותא נקט לה בג' מקבלין דלא מבעיא בב' מקבלין דכיון דאין דעת הנותן ליתן מכחו ליורשיו של ב' כלל כי אם מה שיזכו מכח ירושת אביהם דפשיטא ודאי דיחזרו הנכסים ליורשי הראשון כי אם אפילו בג' מקבלין דדעת הנותן ליתן לג' מכחו עכ"ז כל שלא זכה השני אינו זוכה דאחריו של ב' קאמר וכמו שכתבו התוספות בסוגיין דנכסי לסבתא וכו' הנזכר בד"ה לירתי וכו' יע"ש מ"מ יקשה אמאי לא הביא הר"מ דין זה דג' מקבלין נמי הואיל חידושא הוא וצ"ע. דבר הלמד דודאי ס"ל להרמב"ם ז"ל דהאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי וכפשט דברי ה"ה ז"ל

איברא דראיתי להרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר דין ה' שכתב ז"ל אבל הבריא שנתן מתנת בריא עד"ז וכתב לזה נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייך א' בין שיהיה הראשון ראוי ליורשו בין שלא היה הראשון ראוי ליורשו ע"כ דמפשט דבריו נראה דבריא שנותן בדרך זה היינו שיזכה השני בין אם ימות הראשון בחייו של נותן בין אם ימות הא' בחיי הנותן וכן נראה ממה שהוצרך לאשמועינן דאפילו היה הא' ראוי ליורשו דבכה"ג לא שייך ירושה אין לה הפסק ואי מיירי דוקא שיזכה הב' אם ימות הראשון בחיי הנותן מהי תיתי לומר דשייך ירושה אין לה הפסק כיון שמעולם לא היו הנכסים ביד היורש אחר מיתת מורישו והנה כי כן קשה דכיון דסתם אחריך לאו כאומר מעכשיו ואינו מקנה לשני כי אם אחריו של א' א"כ בבריא שאינו כש"מ דבדבורא מקנה איך אפשר להקנות לב' אחריו של ראשון אם ימות הראשון אחר מיתת הנותן דאם יקנה לו בשטר מטלטלי אגב מקרקעי ואחר מיתת הראשון יקנה השני בשטר קיים שבידו הא ליתא דהא קי"ל דאין שטר לאחר מיתה דהא קמו נכסי קמי יתמי ואי מיירי שמקנה לב' בשטר וכתב לו מעכשיו בפי' הא נמי ליתא דהא ס"ל להר"מ דהאומר בפי' מעכשיו לא נותן לא' כי אם פירי ואם מכר א' השני מוציא מיד הלקוחות ואיך כתב בדין הבריא דאין לב' אלא מה ששייר א' אך אי ס"ל להר"מ דסתם אחריך כאומר מעכשיו דמי א"ש דהכא מיירי בסתם ועכ"ז מעכשיו מקנה לשני באחד מדרכי ההקנאות וכיון דהקנין נגמר מעכשיו ושוב אינו יפול לחזור בו הנותן לא חשיב קנין לאחר מיתה אך בפי"ז עומד עלינו ככותל דין הז' שהוכחנו מיניה איפכא לכן נראה למ"ד דדעת הר"מ ז"ל כדעת הרי"ף לגמרי דסתם אחריך לאו כאומר מעכשיו כלל לא לומר שלא נתן לא' כי אם פירי ולא לומר דמעכשיו חל קנינו של שני לכשישכח רווחא ובאומר מעכשיו בפי' כוונת הנותן ליתן פירות לא' וגופא מהיום לב' ופירא לאחריו של ראשון ובדין הבריא מיירי שהקנה לב' בקנין סודר וקי"ל דסתם קנין מעכשיו הוא ובכן ס"ל להרמב"ם דכיון דלא אמר מעכשיו בפי' כי אם מסתמא אמרינן דמעכשיו קאמר דאי לאו הכי הדרא סודרא למארי לאו חשבינן ליה כאומר מעכשיו בפי' אלא במקנה לראשון מעכשיו גוף ופירי כל ימי חייו ומה שישייר אחריו מעכשיו לשני לכשישכח רווחא דתפסת מועט תפסת דבהכי סגי לן לקיים הקנין דלא ליהוי לאחר זמן דמהדר סודרא למריה ובכן א"ש דקנינו של שני ישנו בחיי הנותן ולא חשיב קנין לאחר מיתה והנה כי כן בהא סלקינן ובהא נחתינן דהאמת כפשט דברי ה"ה ז"ל דדעת הרמב"ם ז"ל דהאומר אחריך לאו כאמר מעכשיו וא"כ לא יתכנו דברי הרב מהרי"ט ז"ל שפי' בדברי הר"מ בדין אשר לפנינו דהאומר ובאחת לאחר שאגרשך מעכשיו קאמר והאי דקאמר לאחר שאגרשך היינו משום דלא מצי לחול ולהועיל כי אם אחר הגירושין דאם כן מ"ש התם גבי נכסי לך ואחריך לפלוני דלא מתרצינן דבוריה הכי דמעכשיו קאמר והאי דקאמר אחריך היינו משום דלא מצי לחול ולהועיל קניינו כי אם אחריו של ראשון וצ"ע

והנה מהרי"ט עפ"י דרך הקדים דס"ל להרמב"ם דמעכשיו חיילי ב' הקדושין כתב וז"ל ומעתה אני אומר דהר"מ בעיית דר"א מדוכתא אפשיטא ליה דלר"י שאמר כל שבידו לאו כמחוסר מעשה אמרינן לעיל בסוגיין דמודה באומר לאשתו התקדשי לי לאחר שאגרשך דלא הוו קדושין דנהי דבידו לגרשה אין בידו לקדשה ואע"ג דלכי מגרשה אינה יכולה לחזור בה דלאלתר חיילי