נאות יעקב חלק ב צב

לחול מעכשיו בהיות שמקודשת לא' מ"מ שפיר חלין ונגמרין מעכשיו קדושי השני ולא יוכל לחזור בו מקדש הבני עד שלא ימות הראשון או יגרשנה דמעכשיו חלין כשישכחו רווחא אחריו של ראשון ולע"ד לדידהו ה"ה נמי באומר התקדשי היום ולאחר שאגרשך דחשיב כאומר מעכשיו ולאחר שאגרשך כדין נכסי לך ואחריך לפלוני דמה לי שני קנינין בזה אחר זה בב' גופין מחולקין ומה לי שני קנינין בזה אחר זה בגוף א' דכשם דבאומר אחריך לפלוני כאומר מעכשיו דמי מטעמא דכוונת הנותן ליתן מעכשיו והאי דאומר אחריך היינו משום דלא מצי להועיל קנינו כי אם אחריו של ראשון כמו כן באומר לאחר שאגרשך כוונת המקדש שיחול מעכשיו והאי דאמר לאחר שאגרשך משום דלא מצו חיילי לגמרי להועיל כי אם לאחר שיגרשנה ואף אם ירצה בעל הדין לחלוק ולומר דבכי האי גוונא דהוו שני קנינין בזה אחר זה בגוף א' דלא חשיב מעכשיו במפרש ואומר מעכשיו ולאחר שאגרשך לדעת הר"ן והרשב"א ודעמייהו ז"ל אין להסתפק כלל דודאי שני הקדו' חלין מעכשיו לגמרי ולא יוכל המקדש לחזור בו קודם שיגרשנה לכשישכחו רווחא לאחר הגירושין

אמנם ראיתי לה"ה בפ"ז מה' אישות ולהר"ן בסוגיין דהאומר שכתבו משם הרשב"א בתשו' וז"ל ונראה ודאי שהקדושי הב' לא עדיפי מהאומר התקדשי לי לאחר ל' יום דכל שלא אמר מעכשיו יכולין הם לחזור בתוך הזמן אף כאן הרי לא אמר מעכשיו ולאחר שאגרשך ואפילו אמר מעכשיו ולאחר שאגרשך י"ל כן שאי אפשר לחול להם מעכשיו שכבר היא מקודשת מחמת קדושין הא' אלו דבריו ז"ל ויש לתמוה שהרי כבר הוכחנו בדברים הניתנין למעלה בבירור דדעת הרשב"א דבאומר אחריך כאומר מעכשיו דמי וא"כ באומר לאחר שאגרשך נמי כמעכשיו דמי ואף שנחלק בזה כאמור לעיל באומר מעכשיו בפי' ליכא מאן דפליג דדעת הרשב"א דב' הקדושין חלין מעכשיו לכשישכחו רווחא אחר הגירושין כאומר נכסי לך ואחריך לפ' ואין מקום לטעם שנתן הרשב"א מפני שהיא מקודשת מחמת קדושין הא' שכבר כתבנו טוב טעם לזה שהרי לדעת הרשב"א למ"ד אדם מקנה דשלב"ל מצי חייל ונגמר הקנין קודם שיבא לעולם לכשיבא לעולם ואינו יכול לחזור בו מקודם וגם על הר"ן קשה שהביא דברי הרשב"א ז"ל ולא השיג עליו כמודה לדבריו

ועיין במ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לנדרים הביא דבריו הר"ן ז"ל בפ"ד נדרים (דף כ"ח ע"ב) גבי הרי הנטיעות האלו קרבן עד שיקצצו שנראה מדבריו בהדיא דאם אמר מעכשיו מהני לחול קנין הב' מעכשיו אף בקנין חזקה דכלתה קנייתו יעו"ש וכמו שיבואו דבריו באורך לקמן בס"ד

וראיתי למהרי"ט ז"ל בחי' לקדושין בסוגיין דהאומר שתמה ע"ד הרשב"א ז"ל מסברא דנפשיה אמאי לא יחולו ב' הקדושין מעכשיו לכשיבואו רווחא לאחר שיגרשנו ולא יוכל לחזור בו וראויין הדברים למי שאמרן ושורש גדול נמצא בדבריו כמ"ש והר' הנז' בהיות ס' זאת אמיתי' בעיניו פי' דברי הרמב"ם ז"ל באופן הנז' וכתב שדקדוק דברי הרמב"ם מורה כן שכ' בלשון הזה נתן לו ב' פרוטות וא"ל וכו' הרי זו מקודשת וכשיגרש אותה תהיה מקוד' עד שיגרש אותה פעם ב' מן קדושי פרוטה ב' דמה בא לאשמועי' באו' ה"ז מקוד' וכי יעלה על הדעת שלא תהיה מקוד' כלל אלא הכוונה דבא לאשמועי' דהיא מקודשת כדברי המקדש מכח ב' הפרוטו' דמעכשיו חלו ב' הקדושין ולכי משכחי רווחא חיילי דכשיגרש אותה תהיה מקודשת מחמת קדושין הב' ולכך לא כתב וכשיגרש אותה יחולו עליה קדושין ב' בהיות שכבר חלו משעה ראשונה ועכשיו שמגרש אותה רווחא הוא דאשכחו ליקרא אשת איש בקדושין אלו ובכן אינן יכולין לחזור קודם הגירושין ול"ד לאומר לאחר ל' יום דאינן חלין כי אם לאחר ל' יום ויכולין לחזור בהם עד שיפרש מעכשיו דשאני הכא דהאומר בא' התקדשי היום ובא' לאחר שאגרשך תרווייהו כי הדדי נינהו והתחילו לחול מעכשיו והא דאמר לאחר שאגרשך אין הכונה דלא יחולו עכשיו כלל אלא ה"ק דלא מצי לחול ולהועיל כי אם אחר שיגרשנה אלו תוכן דבריו ובאמת שדברי הרמב"ם ז"ל מורין כן כמ"ש הוא ז"ל

אך ק' שהרי הרמב"ם הוא מהסוברים גבי נכסי לך ואחריך לפ' דלאו כאומר מעכשיו דמי עד שיפרש ולימא מעכשיו וכמו שנראה מדברי הרמב"ם פי"ב מה' זכיה סוף דין י"ב שכתב וז"ל מעשה בא' שאמר נכסי לאמי ואחריה ליורשי והיתה לו בת נשואה ומתה הבת בחיי בעלה ובחיי אם אביה ואח"כ מתה הזקנה ואמרו חכמים אין הבעל יורש אותם הנכסים מפני שהן ראוים לאשתו ולא זכתה בהם האשה אלא אחר שמתה וכו' ואילו אמר כשימות הזקנה הרי הם לבתי מעכשיו היה הבעל יורש אותם אחר מיתת אשתו עכ"ל וכתב ה"ה ומ"ש ואילו אמר מעכשיו וכו' הן דברי ר"ח והרי"ף ורבינו יש ללמוד שהאומר אחריך לפ' מעכשיו אם ירד הא' ומכר הב' מוציא מיד הלקוחות עכ"ל נראה מדבריו דמשוה דעת הרמב"ם עם דעת הרי"ף לגמרי דס"ל דהאומר אחריך לא כאומר מעכשיו

הן אמת דיש לדחות ולומר דיש לפרש דברי הרמב"ם שם דס"ל כס' הרא"ה הנז' שהביא מרן הב"י ז"ל בסי' הנז"ל דס"ל דבאומר אחרי' סתם כאומר מעכשיו דמי אך גופא ופירי נתן לא' ומה שישייר אחריו מעכשיו לפ' ומשו"ה אם מכר ראשון מה שעשה עשוי ואין הבעל יורש אותם מטעם דכל דיכול הא' להפקיע זכות האשה לאו זכיה גמורה מקרי אבל באומר מעכשיו בפירוש כיון שלא היה צריך לאומרו ואמרו לישנא יתירא לטפויי אתא ולא נתן לא' כי אם פירי וגופא מהיום לב' ומשום הכי הבעל יורשה ולא חשיב ראוי ומה שהשוה ה"ה דעת הרמב"ם לדעת הרי"ף היינו לענין אומר מעכשיו בפירוש דדעתן שוה דאם מכר א' הב מוציא מיד הלקוחות

שוב ראיתי דהא ודאי ליתא דאם איתא דס"ל להרמב"ם ז"ל דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו ומעכשיו חל קנין הב' לכשישכח רווחא א"כ קשה טובא מ"ש בפ' הנז' דין ז' וז"ל נכסי לך ואחריך לפ' מת א' קנה ב' מת ב' בחיי ראשון יהיו הנכסים של יורש א' ע"כ. והדבר ק' דכיון דהאומר אחריך כאומר מעכשיו הרי