נאות יעקב חלק ב צ

חזיא להויה מחמת קטנותה לא כן בנ"ד שהאשה מחמת עצמה בנתינת הגט ראויה להויה היא אלא שמחמת הקדושין הב' שקדשו אינה יכולה להוות עצמה לאחר הרי הקדושין הב' שחלין מהמגרש עצמו מחמת הגט חשיב כמי שנתהווה לאחר מן השוק דמ"ל קדם אחר וקדשה תיכף ומיד אחר הגירושין דחשיב ראויה להויה ומ"ל שקדם הבעל מקודם וקדשה שלא יקדמנו אחר דמחמת היותה ראויה להויה היא מקודשת לו וזה פשוט

אמנם אגב אורחין זו היא שקשה בעיני דכפי מה שלמדנו מסוגיין דהמגרש נראה דאשה שאינה ראויה להויה מחמת עצמה וגם לא אתיא לכלל הויה אינה מתגרשת ומשנה שלימה שנינו בפ' הניזקין (דף נ"ה ע"א) העיד ר"י בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט והובאה מתני' ביבמות ר"פ חרש (דף קי"ב) פקח שנשא פקחת ונתחרשה אם רצה יוציא שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה וכו' העיד ר"י בן גודגדא ע"כ הרי בהדיא שחרשת קטנה שקדשה אביה שהם קדושי תורה או פקחת גדולה שקדשה עצמה קדושי תורה ונתחרשה מתגרשת והדבר תימה שהרי לא קרינן בה ויצאה והיתה שאינה ראויה להויה מדאורייתא דנהי דמדרבנן תקנו לחרשת קדושין מ"מ הא מדאורייתא לא קרינן בה ויצאה והיתה דאם איתא דמה שתקנו רבנן קדושין מהני לן למקרי ראויה להויה אף מדאורייתא א"כ מאי מייתי ראיה תלמודא לסוגיין לבעיין חוץ מקטן מהא דקטנה דשאני קטנה דתקנו רבנן לה קדושין וראויה להויה מקרי משא"כ בקטן שלא תקנו לו רבנן קדושין אם לא שנאמר דכיון דאינה ראויה להויה מדאורייתא לא קרינן בה ויצאה והיתה וא"כ בחרשת שאינה ראויה להויה וגם לא אתיא לכלל הויה דמלתא דלא שכיחא הוא שחרש יפשה פקח ובהדיא אמרי' בסוגיין דהאומר חוץ מן הנכרי והעבד דלא הוי שיור ואמרי דה"ט דלא חשיבי אתו לכלל הויה כיון דלא עבידי דמגיירי ומשחררי ומלתא דלא שכיח יע"ש והדבר צריך אצלי תלמוד

ויש לעמוד ולברר בדין שלפנינו בנותן ב' פרוטות ואמר באחת התקדשי לי היום ובאחת לאחר שאגרשך וכן בשליח דאמר באחת התקדשי לפ' היום ובאחת התקדשי לי אחריו של פ' אי דיינינן להו כמקדש לאחר ל' יום דקי"ל כר"י דאמר דחוזר וחוזרת בתוך הל' יום וכמו כן יכולין לחזור קודם הגירושין או קודם מיתה או גירושין של המקדש הא' דכוונת המקדש שלאחר שיגרשנה או לאחר שימות המקדש הא' יחולו קדושין הב' או קדושי הב' או"ד כאומר מעכשיו ולאחר ל' יום דקי"ל דאין יכולין לחזור בהם דיינינן ולא דמי לאומר לאחר ל' יום דשאני הכא דכיון דאמר בא' התקדשי היום ובא' לאחר שאגרשך או בא' לפ' היום ואחריו לי כוונת המקדש לומר דב' הקדושין תרווייהו כי הדדי נינהו ויתחילו לחול מעכשיו וכשישכחו רווחא אחר שיגרשנה או ימות או יגרש הא' יחולו קדושין הב' או קדושי השני והא דאמר לאחר שאגרשך או אחריו של פ' אין הכוונה שלא יחולו עכשיו כלל אלא הכי קאמר דלא מצי לחול ולהועיל כי אם לאחר שיגרשנה או ימות או יגרש הא' ואם תמצי לומר דלא דיינינן ליה סתמא כאומר מעכשיו אם אמר מעכשיו בפי' מה דינו אי אין יכולין לחזור בהם כאומר מעכשיו ולאחר ל' יום או"ד יכולין לחזור בהם דלא דמי לאומר מעכשיו ולאחר ל' יום דשאני התם דמצי חיילי קדושין מעכשיו לא כן הכא דכיון שהיה מקוד' בפרוטה א' קדושי ראשונים או קדושי ראשון אף דבבא ונתן ב' הפרוטות וחשבינן להו כנותן פרוטה ב' בתחלה ואמר לה התקדשי לאחר שאגרשך או אחר שימות או יגרש הא' ואח"כ נתן לה הפרוטה א' ואמר לה התקדשי היום לי או התקדשי היום לפ' בזאח"ז מ"מ אי אפשר שיחולו קדושין ב' או קדושי ב' למפרע משעת נתינת הפרוטה כאומר מעכשיו ולאחר ל' יום כיון שבאותה שעה הרי תלו פרוטה או קדושי' של א' ושניהם לא יכונו שיחולו בזמן א'

ונראה לע"ד דדין זה יתברר שפיר מההיא דאמרי' פ' יש נוחלין (דף קכ"ה פ"ב) ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרא לירתאי הויא ברתא דהוה נסיבא שכיבא ברתא בחיי בעלה ובחיי סבתא בתר דשכיבא סבתא אתא בעל קא תבע אמר זה לירתאי ואפי' לירתי ירתאי ור"ע אמר לירתאי ולא לירתי ירתאי שלחו מתם הלכתא כוותיה דר"ע ולא מטעמיה וכו' ובעל ה"ט דלא ירית משום דהו"ל ראוי ואין הבעל יורש בראוי כבמוחזק ופריך מכלל דר"ה סבר בעל נוטל בראוי כבמוחזק אמר"א דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטנים כל האומר אחריך כמעכשיו דמי אמרינן מסתברא טעמא דבני מערבא דאם קדים סבתא וזבנא זבינה זביני ע"כ והנה כפי סוגיא הלזו איכא חלופי דעות בין הפוסקים ז"ל דלדעת הרי"ף והרמב"ם ורשב"ם והרא"ש הכי פי' דר"ה סבר דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי וכוונת הנותן ליתן לא' פירות כל ימי חייו וגופא מהיום ופירי לאחר מיתת הא' למקבל הב' ומשו"ה לא חשיב ראוי לגבי בעל וכמוחזק דמי וירית לה ואהא פליג רבא ואמר דמסתברא טעמא דבני מערבא דודאי האומר אחרי' לאו כאומר מעכשיו דמי ולעולם גופא ופירי נתן לא' ולא הקנה לב' כלום מעכשיו כי אם אחר מיתת הא' מה שישייר אחריו דהא קי"ל כרשב"ג דאם קדם א' ומכר אין הב' מוציא מיד הלקוחות ולפי פי' כתבו לענין דינא דקי"ל כבני מערבא דאחריך לאו כאומר מעכשיו דמי אבל אם אומר בפי' נכסי לך ואחריך לפ' מעכשיו לא נתן לא' כי אם פירי ואם קדם ומכר ראשון ב' מוציא מיד הלקוחות אמנם דעת הרא"ה וה"ר יונה והר"ב המאור והרשב"א והר"ן דפי' הסו' הכי הוי דר"ה ס' דהאומר אחריך כאו' מעכשיו דמי ולאו למימרא דלא נתן לא' כי אם פירו' דהא לכ"ע גוף ופירות נתן לא' מעכשיו אלא הכוונה דאף לב' נתן מעכשיו מה שישייר הא' דאם ישייר הא' זוכה הב' למפרע מעכשיו בשעת חלות קנין הא' ובכן משו"ה אף דאם קמת סבתא וזבנא זבינה זביני כיון דגוף ופירות הם שלה כל ימי חייה עכ"ז לא חשיב ראוי לגבי בעל כיון שמה ששיירה סבתא אחריה זכתה הבת למפרע משעה ראשונה ואהא פליג רבא ואמר מסתברא טעמא דב"מ וכו' דס"ל לרבא דאף שהאמת כן הוא דהאומר אחריך כאומר מעכשיו דמי על הדרך דאזיל ר"ה מ"מ לא חשיב מוחזק לגבי