נאות יעקב חלק ב פט

לעצמו או למשלחו דלכ"ע אף לדעת הר"ן ודעמיה דסברי דבעיא דר"א לא אפשטא בכי ה"ג מקודשת לב' כשיגרשנה או ימות הא' כיון דביד השליח לקדשה מעכשיו ולעולם לעצמו ונוהג במשלחו מנהג רמאות כיון שהאשה רצויה בכך ואעפ"י שיבא זמן בינתים שאינו יכול לקדשה ש"ד דומיא דההיא דאעפ"י שהביא הרשב"א ז"ל ודא ודא אחת היא כיון דבכי האי גוונא קדושין הב' של ב' שמקדש לאחר זמן אותה קדושה עצמה יכול לקדש מעכשיו. ולדעתי דעת הדיוט יש להביא ראיה עוד מההיא דאמרינן פרק יש נוחלין (דף קל"ז) דאייתי שם תלמודא הא דתניא נכסי לך ואחריך לפ' ואחריו לפ' מת א' קנה ב' מת ב' קנה ג' מת ב' בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי א' ומוקי תלמודא דהך ברייתא אתיא כרשב"ג דאמר אין לב' אלא מה שמשייר הא' דאחריך שאני וגופא ופירי נתן לא' כל ימי חייו וקי"ל הכי וכמו שמפורש בדברי הפוסקים הלא בספרתם יע"ש ובכן מפורש יוצא דכל שבידו להקנות מעכשיו יכול להקנות לאחר זמן אעפ"י שיבא זמן בנתים שלא יהא ראוי להקנות דאל"כ איך מצי להקנות לב' אחריו של א' כיון שיש זמן בנתים כל ימי חייו של ראשון שהקנה לו גוף ופירי שאינו ראוי להקנות לב' אם לא שנאמר דה"ט דכיון דבידו להקנות לב' מעכשיו ולבטל מתנת הא' כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי

אשר עפ"י זה יש לתמוה לדעת הרשב"א דמשוה בעיא דר"א לההיא דפרק אעפ"י דא"כ בסוגיין דקדושין ובסוגיין דנדרים (דף ל') דקא מהדר תלמודא למפשט לבעיא דר"א ולא אשכח אמאי לא פשיט לה תלמודא מהך ברייתא מפורשת דנכסי לך ואחריך לפ' וכו' והר"ן ז"ל בסוגיין דנדרים כתב על דברי הרשב"א הנז' וז"ל וכתב א"כ אמאי לא פשטינן לה מהתם י"ל בההיא ר' אילא הוא דקאמר לה מסברא דנפשיה ור' ירמיה לא ידע לה ומש"ה מבעיא ליה דלא מצי למפשטיה ממתני' או ממתנית' עכ"ל. ודברים אינם מובנים דהא ר' ירמי' גופיה איהו דקא מותיב לר' אילא מי דמי שדה זו שאני מוכר השתא בידיה הוא וכו' הן בסוגיין דאעפ"י ובפ' בתרא דנדרים (דף פ"ו) דנראה בהדיא דאיהו שמיע ליה כלומר ס"ל דכל שבידו אף דמ"מ זמן בנתים ש"ד ולפי דברי הרשב"א איך לא שת לבו ר' ירמיה אף לזאת למפשט מינה ואולי הר"ן ז"ל גרסא אחרת היתה אתו ולא גריס ר' ירמיה לא בסוגיין דאעפ"י ולא בפ' בתרא דנדרים

והנה בעיקר הדין יש לחקור דנהי דלענין דינא נוכל לומר דחלין ב' הקדושין הואיל ובידם השתא להתקדש לעולם מ"מ כיון דכשיגרשנה מיד בלי הפסק חוזרת להתקדש ולא היתה בה שעות ליהוות את עצמה א"כ אעיקרא דמלתא אין הגירושין גירושין דהא בעי' ויצאה והיתה שתהיה ראויה מחמת הגט להוות את עצמה למי שלא היתה ראויה להוות את עצמה מקדמת דנא מסיבה היותה אשת איש וכדאמרינן בפרק המגרש עלה דבעא רבא מר"נ חוץ מקדושי קטן מהו מי אמרינן השתא מיהא לאו בת הויה הוא א"ד אתי לכלל הויה א"ל תניתוה קטנה מתגרשת בקדושי אביה ואמאי והא בעי' ויצאה והיתה וליכא אלא אתיא לכלל הויה ה"נ אתי לכלל הויה ע"כ הרי דמשוה הש"ס אינה ראויה להוות את עצמה מחמת שיור הבעל לשאינה ראויה להוות את עצמה מחמת דבר אחר דמעכבה לה שלא בשיור הבעל ומשו"ה כיון דקטנה ראויה להוות את עצמה קרינן בה כיון דאתיא לכלל הויה ה"ה באומר חוץ מפ' קטן דחשיב שיור ומינה ילפינן דכל דבר דלא חשיב שיור אם שיהיה מחמת שיור הבעל אם בכי האי גוונא מחמת עצמה בלא שיור הבעל אינה ראויה להוות א"ע לא קרינן ויצאה והיתה וא"כ בנ"ד דכשיגרשנה מיד קדושין תופסין בה לא קרינן בה ויצאה והיתה דלא דמי לקטנה דאתיא לכלל הויה דשאני התם דאינה מחוסרת מעשה דזמן ממילא קא אתי לא כן הכא דאף דאיכא זמן שתבא לכלל הויה מחמת גירושין אלו כשיגרשנה פעם ב' ושפיר גירושין הא' אתיוה לכלל הויה שאם לא היו הגירושין הא' לא היו גירושין הב' מתירין לה מ"מ לכשתהיה ראויה להויה היא מ"מ שיגרשנה פעם ב' ונהי דאם גילה המגרש דעתו שרצונו לגרשה לגמרי ובשעה שצוה לכתוב גט א' ההוא אמר שרוצה לכתוב גט ב' מיד בזה אחר זה לגרשה נמי מקדושי פרוטה ב' וכן עשה כאשר זמם ותיכף שנתן גט הא' נכתב גט ב' ונתן בידה וגרשה לגמרי דבכה"ג ש"ד כיון דבשעת גירושין הא' בודאי להתגרש פעם ב' קיימא ובידו לגרשה ובכן אתיא לכלל הויה קרינן בה ולקטנה דמיא אבל אם גרשה פעם א' סתם ואגלאי מלתא אח"כ שעמדה נשואה עמו עוד זמן מה דבכה"ג אפשר שכשגרשה לא היתה בדעתו כי אם לגרשה מקדושין הא' כדי להפחידה וכיוצא ולא היה בדעתו לרחקה לגמרי כמו שנראה לבסוף בהא ודאי כיון דבשעת גירושין א' לא קיימא להתגרש גירושין ב' וקי"ל סתם אשה לאו לגירושין קיימא כדאמרינן בריש מס' זבחים לא חשיב אתיא לכלל הויה כמו קטנה שהרי בסוגיין דהמגרש אבעיא לן עוד חוץ מן הנולדים מהו השתא מיהא לא אתייליד או"ד לאתיילודי קיימי ולא אפשטא ופסקו הפוסקים דהוי ס' מגורשת הרי הנולדים לאתיילודי קיימי ובכן אתו לכלל הויה משום דהוו מ"מ לא חשיב שיור וכ"ש דסתם אשה לא לגירושין קיימא כיון דבשעת הגירושין ראשונים לא קיימא להתגרש פעם ב' לא קרינן ויצאה והיתה דאלת"ה בנולדים נמי אמאי לא פשיטא ליה לתלמודא דחשיב שיור ואף דבנולדים קי"ל דהוי ספיקא בנ"ד נמי להוי ספיקא אי בכה"ג קרינן בה ויצאה והיתה ובכן אף אם יגרשנה פעם ב' מקדושי פרוטה ב' כל שלא גירשה ב' פעמים בזאח"ז מהב' פרוטות מיד הויא ס' מגורשת דדלמא גירושין לא הועילו ובכן לא חלו קדושין הב' ועדיין בחזקת קדושין הא' קיימא וכשיגרשנה פ"ב כמו כן נמי לא הוו גירושין וא"כ איך כתב הרמב"ם ז"ל דכשיגרשנה הרי היא מקודשת עד שיגרש פעם ב' דמשמע דבגירושין ב' היא מותרת לגמרי ולא חלק בין עבר זמן בנתים ללא עבר דבכל גוונא מגורשת גמורה היא ויש ליישב דהא ודאי כיון שהגירושין מועילים לכשיחולו הקדושין הב' שפיר קרינן בה ראויה להויה אף דלא קיימא להתגרש פ"ב דלא חשיב אינה ראויה להויה אלא כגון קטנה דגופה לא