נאות יעקב חלק ב פח

ליד אלא כשמקבלין האשה והעבד בעצמן אבל שלוחם לקבלה ש"ד אפילו נוטלן מע"ג קרקע דהא ודאי אין הדעת סובלתו כי האשה והעבד כאשר יקבלו הם עצמם יהיו צריכין לקבל מיד ליד ובלאו הכי לאו כלום ואלו אחר יזכה בעדם אפילו שלא יקבלו מיד ליד שפיר דמי והלא כל עיקר שליח מועיל הוא משום דשלוחו של אדם כמותו ואיך נוכל לתת כח לשליח יותר מן המשלח ועוד כי העומד על הסוגיא דפרק התקבל (דף ס"ד ע"ב) גבי מתני' דהתקבל לי גיטי במקום פ' אוכלת בתרומה וכו' דמוקי לה תלמודא משקל כל היכא דמשכחת ליה שקליה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא ועל מה שהק' התוס' והר"ן שם יראה בהדיא דגם לגבי שליח אמרינן שאם נטלו מע"ג קרקע לא הוי גט יע"ש

אמנם נלע"ד לקיים דין זה דבעבד נמי טול מעג"ק לא הוי גט וליישב דברי התוס' ז"ל והוא דהא כתבנו לעיל דלדעת הר"מ ס"ל דהא דטלי גיטך מע"ג קרקע הוא דוקא מעל גבי קרקע שאינו שלו אבל אם נתן הגט בחצרו ואמר טול גיטך מחצרי ש"ד והוי כמיד ליד כיון דבא הגט מרשותו לרשותה וא"כ אפילו דנימא דבעבד דינא הכי ל"ק מדברי התוס' שכתבו דמתני' איירי במראהו ליטלו דכיון דמתני' סתמא מיירי בש"מ שמוטל על ערש דוי ומראהו לו באצבע תנו גט זה דמיירי שהגט שם עמו בביתו דמסתמא סתם ש"מ בביתו הוא שוכב וא"כ הוי טלי גיטך מחצרי ש"ד כדכתיבנא לדעת הר"מ ז"ל וכמו כן יסברו התוספות ז"ל

אבל לעולם דאפילו גבי עבד טול גיטך מעג"ק שאינו שלו אינו גט וכמו שהוכחנו קצת מדברי הר"מ לעיל בס"ד ומדברי הריטב"א ז"ל. וראיתי להר"ב מכתב מאליהו ז"ל בשער ו' סס"י א' שעמד בדברי התוס' ז"ל הללו והוכיח מהם לענין דינא דבגט שחרור לא בעינן נתינה מיד ליד ואפילו מעג"ק מהני יע"ש וכפי מ"ש אין ראיה מדברי התוס' ז"ל כלום ומדברי מהריב"ל ז"ל בסי' הנז' אדרבא נראה בהדיא דס"ל דבעבד נמי דינא הכי ושפיר הביא ראיה דשטר קדושין שנטלו מע"ג קרקע ל"מ

ואחר זמן שכתבתי כל זה נדפס מחדש ס' קרית מלך רב למו"ר הר"ב ה"י וראיתי שם בפ"ו מה' גירושין דין ד' שעמד על דברי הר"ב מכתב מאליהו ז"ל וכתב וז"ל ולעד"נ לא זכר שר מה שכתבו התוס' בפ' הזורק גבי ההיא עובדא דההוא דכתב גיטא לדביתהו וכו' דכיון דהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאלו נטלו עכ"ל ולעד"נ אעפ"י שאיני כדאי להשיב על דבריו וכו' נראה דלפי הדברים הניתנים למעלה בתחלת ענין זה אפשר דיש חילוק בין נותן החצר שהגט בתוכו ומתגרשת מדין חצר דגיטה וחצרו באים כאחד לאומר טלי גיטך מחצרי כמו שהארכנו לעיל מלתא בטעמא ואי יש לדחות דברי הר' מ"מ בדרך שכתב מורי הרב הוא עפ"י ס' הרמב"ם כאמור ועיין עוד למ"ה בפ"ה מה' גירושין (דף קל"ה ע"א) דמדבריו שם נמי נראה דאזיל בשיטה זאת דיש ללמוד מדברי התוס' לאומר טול גט מחצרי וגם ראיתי שם שכתב דשליח הולכה שאמר טול גט מחצרי תלוי במאי דקא מבעיא בירושלמי לענין שליח קבלה כפי פי' הר"ב שדה יהושע וכמ"ש לעיל. ותמהני איך לא ראה דברי הר"ן והרשב"א גבי ההוא עובדא דההוא דכתב גיטא לדביתהו וכו' דפ' הזורק דמתבאר מדבריהם דחצר שליח הולכה חשיב כחצר הבעל כמ"ש לעיל

סימן יב כתב שני שטרות ונתן בידה ואמר לח התקדשי באחת היום וכאחד לאחר שאגרשך מה דינו ומה משפטו

דין זה מפורש יוצא לענין קדושי כסף בקדושין בפרק האומר עלה דאמר רבי יוחנן כל שבידו לאו מחוסר מעשה דמי ופריך אלא הא דאמר רבי אושעיא הנותן פרוטה לאשתו וא"ל הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך א"מ הכי נמי לר"י דהוו קדושין ומשני נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה ופריך ותפשוט דבעי ר"א הנותן ב' פרוטות לאשה באחת אמר התקדשי לי היום ובאחת אמר לה התקדשי לי לאחר שאגרשך תפשוט דלא הוי קדושין ומשני דלמא כי היכי דתפיס קדושי השתא תפסי נמי אח"כ ע"כ

הנה פשטא דסוגיין משמע דבעיין דר' אושעיא לא אפשטא ובכן כשיגרש אותה תהיה ס' מקודשת מחמת פרוטה ב' אמנם הרמב"ם בפ"ז מהלכות אישות כתב וז"ל הנותן ב' פרוטות לאשה ואמר לה הרי את מקודשת לי היום באחת ובאחת לאחר שאגרשך הרי זו מקודשת וכשיגרש אותה תהיה מקו' עד שיגרש אותה פעם ב' מן קדושי פרוטה ב' עכ"ל. נראה מדבריו בהדיא דס"ל דבעיין איפשטא וכשיגרשנה הויא מקו' גמורה וכתבו ה"ה והר"ן ז"ל בשם הרשב"א דה"ט דבעיין דר' אושעיא אפשטא לן מדוכתא אחריתי דאמרינן בפרק אעפ"י גבי מקדיש מעשה ידי אשתו ומי איכא מידי דהשתא לא קדיש ולקמיה קדיש מתקיף לה ר' ינאי אלמא לא אילו האומר לחברו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש מי לא קדשה מתקיף לה ר' ירמיה מי דמי התם בידו להקדישה הכא אין בידה לגרש את עצמה אלמא כל שבידו להקדיש עכשיו חייל לקמיה אעפ"י שיבא זמן בנתיים שלא יהא ראוי להקדיש ואף כאן כיון דב' רוצים עכשיו בכך ובידם הוא שתתקדש מעכשיו דלעולם אעפ"י שכשיתן לה הגט לא תהא ברשותו להתקדש לו כיון שביד ב' עכשיו שתתקדש לעולם אפילו קדושין דלאחר גירושין מהני

וכתב הר"ן ז"ל ע"ז וז"ל ואני חוכך להחמיר ולו' דלא אפשטא בעיא דר"א מההיא דפרק אעפ"י דהתם ה"ט שכיון שבידו להקדישה עכשיו יכול הוא ג"כ להקדישה לאחר זמן לפי שאותו הקדש עצמו בהוא מקדיש לאחר זמן אף מעכשיו יכול הוא להקדישו מה שאין כן בקדושי אשה שאותה קדושה שניה אי אפשר שתח"ל עכשיו שהרי היא מתקדשת קדושה ראשונה דבבת אחת נותן ב' פרוטות הללו עכ"ל

ונראה לע"ד דאם נתן ב' פרוטות לאשה ואמר לה בא' התקדשי לפ' היום ובאחת התקדשי לי לאחר שימות או שיגרשך פ' ואותו פ' עשהו שליח לזה הנותן לקדשה לו וגם האשה גלתה דעתה בעת נתינת הקדושין שמתרצית להתקדש עצמה היום למי שירצה השליח