נאות יעקב חלק ב פז

דאיתיה בשטר קדושין דשטר ודאי מקשי' ליציאה ולא מהני טלי מעג"ק אבל בקדושי כסף דבהנאה דמטיא ליה מיניה מתקדשת לא בעינן מיד ליד יע"ש. הרי דפשיטא ליה להרב ז"ל דבשטר טלי מע"ג קרקע לא מהני מכח סוגיא זו וכפי מ"ש אפשר לדחות ראיה זו דמנתא דאינה שנויא במתני' לא קתני וכמ"ש הרשב"א

זאת ועוד אחרת דראיה זו היא בהנחה סובר"ת דפשיטא דבשחרורי עבדיה דינא הכי דטול גיטך מעג"ק ל"מ אבל אעיקרא דמלתא נחזי אנן דמנלן הא דאפשר דבגט שחרור ש"ד. ויש להביא ראיה קצת לומר דדינא הכי נמי בגט שחרור דל"מ מההיא דגרסינן בספ"ק דגיטין האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שתאמר בפ"נ וכו' ופריך תלמודא אשה מכי מטי גיטא לידה מגורשת ומשני דא"ל כי מטית למקום פ' אתנחיה אארעא ושקליה ופריך אי הכי הוי טלי גיטך מעג"ק וכו' ומסיק דהכא במ"ע דאמר לה הוי שלוחתי להולכה עד דמטית להתם וכי מטית התם אימא קמי ב"ד בפ"נ ובפ"נ ומשוו בי דינא שליח ולותביה ניהלך והר"מ ז"ל פסקה בפרק ז' מה' גירושין ואוקמה דהתנה בכה"ג דמסיק תלמודא וגבי עבד דשוו למוליך ולמביא כתב בפ"י מה' עבדים וז"ל כשם שהאשה עצמה מביאה את גיטה ואינה צריכה לקיימו וכו' כך העבד וכו' וכשם שהאשה אומרת בפ"נ ובפ"נ אם התנה עליה כמו שביארנו במקו' כך העבד שהביא גיטו ואמר בפ"נ ובפ"נ נאמן על אותו הדרך עכ"ל הרי דלא אשכח הר"מ ז"ל גוונא אחרינא בעבד לאשמועינן דכשהוא עצמו מביא את גיטו דצריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ אלא על הדרך שביאר לענין גט דהיינו במסקנא דתלמודא ואם איתא דטול גיטך מעג"ק מהני לגבי עבד הא משכחת לה כדס"ד דתלמודא לומר גבי אשה דאמר לה כי מטית התם אתנחיה אארעא ושקליה והתם לא דחי תלמודא הא אלא משום דרבא דטלי גיטך וכו' אבל גבי עבד משכחת ליה הכי וש"ד וכן נראה מדברי הריטב"א בחי' לקדושין עלה דאמרינן כגמרא (דף כ"ג ע"א) ובעיא להו עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו וכו' וז"ל תמיה לי מלתא דכיון דמודה רשב"א דבשטר על ידי אחרים שלא מדעתו מאי נ"מ אי הוי שלוחו. וי"ל דנ"מ כשפי' הרב שאינו נותנו לו בתורת זיכוי אלא בתורת שליחות שאמר לו הילך כמו שאמר דבה"ג אי לא מצי האי משוי שליח לא יצא לחירות אפילו הגיע הגט לידה דהו"ל טול גיטך מעל גבי קרקע וכו' ע"כ

הן אמת דאם דין זה אמת ק"ל מההיא דכתבו התוס' פ"ק דגיטין (דף י"ג) עלה דמתני' תנו גט זה לאשתי שטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה וז"ל אי גרסי' תן אתיא מתני' כר"מ דוקא אי נמי אפילו כרבנן וכגון שאינו מוסרו מיד ליד אלא מראהו לו ליתנו והוא לא נטלו עד לאחר מיתה א"נ נטלו לאלתר ואפי הכי לא זכה העבד ונאמר דלא נאמר תן כזכי אלא כשמוסר מיד ליד וכו' עכ"ד ואם איתא דטול גיטך מע"ג קרקע בעבד אינו גט א"כ איך אפשר לאוקמא בשאינו מוסרו מיד ליד אלא מראהו ליתנו ואפילו הכי קתני מתני' לא יתנו לאחר מיתה כלומר לא יזכה בעדו לאחר מיתה הא בחיים יזכה בעדו ומשתחרר בזכותו הא הוי טלי גיטך מעג"ק ואין לומר דלעולם דאפי' מחיים אם רוצה לזכות בעדו מדין שליח קבלה ל"מ דהוי טול מעג"ק אלא הכי קתני דאם מחיים אם הגיע לידו ש"ד מדין שליח הולכה דלא בעינן שיקח הגט מיד הבעל ובמקום בעל קאי וכמו שכתבנו לעיל בס"ד אבל לאחר מיתה לא דאין גט לאחר מיתה והכי דייק לישנא דלא יתנו ובו' דנהי דגבי אשה שייך לומר לא יתנו אבל גבי עבד הול"ל לא יזכו לאחר מיתה דהא ודאי ליתא דכיון דתן כזכי דמי א"כ לא עשאו הרב אלא שליח קבלה ולא שליח הולכה דכיון דמדין קבלה אינו יכול לזכות דהוי טול גיטך מעל גבי קרקע אפילו הגיע לידה ל"מ דהא לא שויא שליח הולכה וממאן הוא לוקח והוי ג"כ מעל גבי קרקע ואע"ג דאמרינן בריש פרק האומר התקבל גט לאשתי אם רצה לחזור יחזור ומדייקי' טעמא דרוצה לחזור הא לא רצה לחזור הוי גט אם הגיע לידה ואמאי הא לא עשאו אלא שליח קבלה ובעל לא בר שויא שליח קבלה הוא והוי טלי גיטך מעל גבי קרקע אלא ודאי אמרינן כל היכא דנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכי דמגרשה והכא נמי כיון דנתן עיניו לשחררו מימר אמר כל היכא דמשתחרר ישתחרר ואפילו דמדין שליח אינו יכול לזכות אם הגיע לידו מחיים שפיר דמי הא אמרינן התם דטעמא דהתם הוא משום דאדם יודע שאין שליחות לקבלה והתקבל והולך קאמר אבל הכא אי אפשר לומר הכי דמי ידע בכל אלה דטלי גיטך מעג"ק ל"מ לכשנאמר דזכי והולך קאמר דהתם שאני דודאי לא טעו אנשי בהכי שאדם יכול לעשות שליח קבלה דמי יאמר שתתרצה להתגרש דהוי דבר פשוט ועוד דאפילו נאמר דבכי האי גוונא נמי לא טעו אנשי דברי התוס' ז"ל לא מוכחי הכי שכתבו והוא לא נטלו עד לאחר מיתה דמשמע דבנטילה מחיים תליא מלתא וחם נטלו מחיים ש"ד אפילו לא הגיע לידו מחיים ולישנא דלא יתנו וכו' משום אשה נקט הכי

ומהתירוץ השני שכתבו א"נ אפי' נטלו מחיים נמי ונאמר דלא אמרינן תן כזכי אלא כשמוסרו מיד ליד ליכא למידק הכי ולמימר דמשמע דדוקא משום דאמר תן הוא דל"מ הא אמר זכי כזכי ואינו מוסר מיד ליד הוי שליח קבלה ש"ד ולא אמרינן דהוי טלי גיטך מעג"ק אלא דנקט מתני' תן משום דרוצה לאשמועינן דינא דאין גט לאחר מיתה ולא משכחת לה אלא בתן כשאינו מוסרו מיד ליד דלא הוי כזכי דהתם אם הגיע לידו מחיים שפיר דמי ולאחר מיתה לא אבל בזכי לא משכחת לה דבין זכה בו מחיים בין לאחר מיתה לא הוי גט בלא טעם דאין גט לאחר מיתה והא נמי א"א לומר דזכי והולך קאמר מטעם דאדם יודע דאין גט משיטול מעג"ק ושפיר משכחת לה בהכי הא דאין גט לאחר מיתה דהא א"א כדכתי' דודאי טעו אנשי בהכי

אבל מתי' הא' קשה טובא דמשמע דאם זכה מחיים דהוי גט אפי' שלא מסרו מיד ליד ואין לומר דאפילו נאמר דבעבד שייך הך דינא דטול גיטך מעל גבי קרקע ל"ק דאפשר לומר דע"כ לא בעי נתינה מיד