נאות יעקב חלק ב פו

ואפשר לדחות כל זה ולומר דמה שהוצרכו הפוסקים להאי נפקותא דזרקו לתוך חיקה היינו משום דס"ל דאם עשתה היא מעשה בידים ונטלתם משם אח"כ לא מספקא ליה לתלמודא דודאי הויא מקודשת וטלי מע"ג קרקע מהני ודוקא כשזרקן לתוך חיקה שהיא לא עשתה שום מעשה הוא דמספקא ליה לתלמודא אי סמכה דעתא או"ל אבל בכי האי גוונא שאחר שנתנם שם נטלתם משם ודאי סמכה דעתה מתחלה ועל דברי הקדושין הוא שאמרה שיתנם שם ומשום כסופא לא רצתה ליטלם מידו דאל"כ אמאי נטלתם כיון שכבר פי' הבעל שלקדושין נתנם שם וכן לדעת הר"ן ז"ל הוצרך לטעמא דמסתמא בעל משאיל זכותו לה משום דבנטלתו משם מקודשת ודאי דודאי סמכה דעתא ולכ"ע בקדושי כסף דבהנאה תליא מלתא לא בעי' נטילה מיד ליד ואפילו מע"ג קרקע מהני וכן ראיתי בשיטה לקדושין הנדפסת מחדש לא נודע למי מקדושי' היא שכתב וז"ל ואם היתה סלע שלה מקודשת ל"מ אם נתנם ע"ג סלע לשם קדושין אלא אפילו אנתינהו ביה מעיקרא והשתא קאמר לה התקדשי לי בכסף שיש ע"ג סלע זו קא קניא לה דסלע שלה וכמאן דאתא לידה דמי וליכא למימר דאתקש הויה ליציאה מה יציאה בעי' ונתן בידה לאפוקי טלי גיטך מע"ג קרקע אף בהויה א"מ עד דיהיב לידה אין לומר דלא שייך למימר הכי אלא בשטר קדושין אבל בכסף כיון דמשום הנאה מקודשת מה איכפת לן אם נטלתם מעג"ק אבל בשטר ודאי נראה דמשטר יציאה ילפינן לה עכ"ל נראה מדבריו בהדיא דכסף לא איכפת לן אם נוטלת מעל גבי קרקע

הן אמת שדבריו אינם מובנים במאי דהצריך ליתן טעם כעיקר דאם נתן הכסף על גבי הסלע בתחלה שלא לשם קדושין ואמר כך אמר לה שתתקדש דמקודשת מטעם דכסף לא בעינן נתינה מיד ליד והדבר קשה דתיפוק ליה דאפי' איתיה להך דינא בכסף כל דמתחלה באו הקדושין מידו לחצרה ומכח נתינתו שם בתחלה מתקדשת השתא לא חשיב טלי מע"ג קרקע שהרי גבי גט קי"ל דאם נתן בידה לפקדון ואחר כך אמר ה"ז גיטך מהני דהא קי"ל כר' דלא בעי' שבשעת נתינה יהא לשם גירושין וכ"כ בחצירה דהוי כידה וכמ"ש הר"ן בפרק הזורק אמתני' דכנסי שט"ח ע"ש ופשוט הוא ואפשר לומר דכונתו לומר היכא שנתנם שם בתחלה והיא לא היתה עומדת שם בצדו ובכן נמצא שלא נתנם לשם קדושין דאפילו נתנה לשם קדושין חשיב כשלא לשם קדושין כיון דבאותה שעה לא קנתה מדין חצרה וא"כ אם איתיה להך דינא דאע"ג דמעג"ק בכסף ל"מ לדעת הרמ"ה ז"ל שכתבנו לעיל דס"ל דכל שלא היתה עומדת שם בשעת נתינה ואח"כ עמדה שם ואמר לה הי גיטך הוי טלי גיטך מע"ג קרקע. ולענין הדין למדנו מדבריו דבכסף מעל גבי קרקע מהני וכן נראה לדקדק מדברי הר"מ ז"ל בסוף פ"ד מה' אישות דין כ"ב וז"ל היו עומדין ברה"ר או ברשות ש"ש וזרק לה קדושיה קרוב לו אינה מקודשת קרוב לה הרי זה מקודשת מחצה על מחצה או שהיה ס' קרוב לה ס' קרוב לו ואבדו קודם שהגיעו לידה הרי זה ספק מקודשת עכ"ל דמדכתב ואבדו קודם שהגיעו לידה משמע דאם הגיעו לידה שנטלתם משם מקודשת ודאי ולא איכפת לן אם נטלתם מעג"ק ולא באו מיד הבעל לידה או לארבע אמות שלה וכן כתב מהראנ"ח ז"ל בתשו' מ"א (סי' פ"ה) דמסתברא דכיון דבהנאה תליא מילתא כל היכא דמטי לה הנאה מיניה ש"ד ומה לי אם נוטלת מע"ג קרקע או מידו יע"ש וכן הסכים מהרשד"ם ז"ל בתשו' חא"ה (סי' כ"ה) יע"ש. וכן כתב מהרא"ש ז"ל בתשו' (סימן כ"ב) בפשיטות יע"ש

אבל ראיתי להרב בעל כנה"ג ז"ל (סי' ב') שהביא משם מהרי"ל בתשו' (סי' ע"ח) דאפי' בכסף מע"ג קרקע אינה מקודשת כלל וכן נראה לע"ד דס"ל למהר"י לבית הלוי ז"ל (הי' א') שהאריך שם בתשו' הרמתה על ענין שליח לקבלה לקדושין שקבל הקדושין מיד שלית הבעל דמהני מס' דבפ' התקבל נתנו ב' טעמים משום בזיון הבעל ומשום חצרה הבאה לאחר מכאן ועיקר הטעם לענין הדין משום בזיון הוא והכא דליכא בזיון ש"ד ונראה בהדיא מדבריו שם דאי טעמא דחצרה הבאה לאחר מכאן עיקר ה"ה גבי קדושין ל"מ ואמאי אי טלי כסף קדושיך מע"ג קרקע מהני אפילו חצרה הבאה לאחר מכאן מהני ואיך ניקום ונגזור בשליח קבלה אלא נראה דס"ל דלא מהני מעל גבי קרקע דאתקש הויה ליציאה ומהרש"ך ז"ל בתשו' ח"א (סימן קנ"א) כתב דהויא ס' מקודשת

אמנם כל זה הוא בקדושי כסף דכיון דבהנאה תליא מלתא לא איכפת לן אבל בדין שטר קדושין דהוי מדין גט נראה פשוט ומבואר דלכ"ע מקשינן הויה ליציאה ומע"ג קרקע ל"מ כלל וכמו שנראה מכל דברי הפוסקים הנז"ל ופשיט להו דדינא הכי ויש להביא ראיה לזה מסוגיין דפ"ק דגיטין (דף י' ע"א) דפריך תלמודא עלה דברייתא דבג' דרכים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים וכו' ותו ליכא והא איכא לשמה ומחובר ומשני אלא כי קתני מלתא דליתיה בקדושין מלתא דאיתא בקדושין לא קתני ולשמה ומחובר איתיה בקדושין בשטר קדושין ומש"ה לא קתני ע"כ ואם איתא דטלי מעג"ק ליתיה בקדושין אפילו בשטר קדושין אם כן אמאי לא פריך הא איכא טלי מעל גבי קרקע נמי דשוו גיטי נשים לש"ע ואמאי לא קתני

איברא דאני חוכך בראיה זו דאפשר דהתם לא אקשי ותו ליכא וכו' אלא במאי דאיכא מפורש במתני' במחובר ולשמה וכיוצא משום דמתני' ידועה לתנאים אבל במאי דלא תני במתני' בפי' אלא הוא ברייתא או דברי שום חד אמורא לא פריך והא דטלי גיטך מעל גבי קרקע אינה מוזכרת במתני' אלא דברי רבא הוא בפ' הזורק ובכמה דוכתי וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' (סי' ר"ג) דרצה להביא ראיה מסוגיא דשטר קדושין שכתבו על איסורי הנאה כשר ודחאה מטעם דהא דאיסורי הנאה אינה אלא ברייתא ולא קתני לה יע"ש

אמנם ראיתי במהריב"ל ז"ל בח"ב (סי' ל"ג) שעלה ונסתפק אפי' בקדושי כסף אי אמרה טלי מעג"ק אי מקודשת ורצה להביא ראיה מסוגיין מדלא קתני דשוו נמי בהכי ודחה ראיה זו דאפשר דלא קתני לה משום