נאות יעקב חלק ב פה

בסוגיין לענין גט במאי עסקי' אי במגרשה בע"כ א"כ אפי' ס' מגורשת לא ליהוי כמו שנראה מדברי הירושלמי ואי במגרש מדעתה היינו קדושין ונימא דהוי מגורשת גמורה. וי"ל דהכא מיירי דהאשה מקדמת דנא גלתה דעתה שהיתה רוצה להתגרש אך בעידן דזרק לה גיטא במקום הלזה לא גילתה את דעתה ולפי' הויא ס' מגורשת דילמא לא חזרה בה ורצונה להתגרש ובכן זכות הוא לה ושפיר משאיל לה הבעל זכות וזכיה לה דזכין לאדם שלא בפניו א"ד חזרה בה ממה שהיה רצונה להתגרש ובעדן זריקה לא היתה ברצונה דלענין גט בעינן שבשעת חלות הגירושין תגלה דעתה וכמו שכתב הר"ן בר"פ התקבל משם הירושלמי דהיתה צווחת להתגרש וזכה לה הבעל ע"י אחר ה"ז ספק מגורשת דלמא חזרה בה ועיין במרן הב"י (סי' ק"מ) והכא נמי חיישי' דלמא חזרה בה ותוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו וע"כ בלאו דברי הר"ן שלפנינו צריכין אנו לומר הכי כמ"ש הר"ן ז"ל עצמו בסוגיין דהזורק וז"ל גבי הא דר"י ב' אינם יכולים לשומרו מגורשת וא"מ והק' הרמב"ן ז"ל דכיון דהדבר תלוי בשמירה כל מקום שצריך לשמירת הבעל אגיד ביה הוא וא"מ וליכי פרכי' והא אגיד גביה היינו דוקא בגט יוצא מד' אמות שלו לד' אמות שלה שמקצת הגט בתוך שלו לגמרי אבל כאן כיון שהשמירה עושה רשות ומקום זה הוא בין ב' מסתמא בעל משאיל לה מקום כיון שאינו מיוחד לו והיינו דבריש שמעתין דמוקמינן מחצה על מחצה כשהיו עומדין בד' אמות ולא פרכי' והא אגיד גביה עכ"ל דמפשט דבריו נראה דמפשט פשיטא לן דמסתמא הבעל משאיל לה מקום וא"כ קשה טובא אמאי לא ליהוי מגורשת גמורה אכן כפי מ"ש א"ש דמיירי בשלא גילתה דעתה בשעת זריקת הגט כי אם מקודם ומספקא לן אם חזרה בה או"ל ולפי' הויא מגורשת וא"מ

שוב ראיתי למורי הרב בס' קרית מלך רב בפ"ה מה' גירושין דין י"ג שישב דברי הר"ן אלו בסגנון זה אלא שכתב עוד דאף דגלתה דעתה שרוצה בגירושין מ"מ איכא ספיקא אם הבעל משאיל לה מקום ולעד"נ דלפי מה שנתבאר בדברי הר"ן גבי ההוא דסלע של ב' מוכח דס"ל דליכא לספוקי בדעת הבעל כלל וסתם דברי הר"ן הכא מורין כן ולההיא דקדושין אפשר לחלק דשאני קדושין דלקרוב' קא אתי ומסתמא אנן סהדי דכיון דנתן עיניו לקדשה משאיל לה מקום לא כן בגירושין דלרחוק' קא אתי דאפשר דלהפחידה ולהגזים עליה בענין גירושין קא אתי ואין דעתו לגרשה דמידי ספיקא לא יצא שמא אינו משאיל לה מקום

אמנם תמיה מלתא אליבא דהר"ן ז"ל דכפי זה היכי קתני במתני' וכן בקדושין עלה דקתני במתני' מחצה ע"מ מגורשת וא"מ דנראה בהדיא דה"ה בקדושין דמחצה ע"מ מקוד' מס' מטעמא שזרק לה במקום שהוא מחצה ע"מ דהא בקדושין מיירי שבשעה שזרק לה גילתה דעתה שרצונה להתקדש וא"כ אמאי לא ליהוי מקודשת גמורה דומיא דזרק לה בחצר של ב' דאמרינן מסתמא משאיל לה זכותו ואין לומר דמיירי כמ"ש גבי גט דבשעת זריקה לא גילתה דעתה כי אם מקדמת דנא ומשו"ה הויא ס' מקודשת דמספקא לן אי חזרה בה או"ל דא"כ דמיירי בהכי למה לן דהויא ס' מקודשת מטעם שזרק לה במקום הזה שהוא של שניהם תיפוק ליה דאפילו אם זרק לה בחצרה ממש ולא גילתה דעתא בשעת זריק' דהויא ס' מקודשת שמא חזרה בה ממה שגילתה דעתה מקודם ועיין בשי' להר"ן ז"ל למ' גיטין בסוגיא דפרק הזורק מ"ש ליישב קו' הרמב"ן ודבריו תמוהים יע"ש

ובעמדי על ענין זה אגב אורחיה ראיתי להרא"ש בתשו' כלל צ"ב סי"ה והביאה הטור בח"מ (סי' ר"ס) שכתב וז"ל אשר שאלת על שמעון הדר עם ראובן בביתו ומעלה לו שכר ומצא שמעון מציאה בתוך הבית אם הוא של שמעון או של ראובן נראה לי דשכירות ליומיה ממכר הוי והויא ליה כחצר השותפין וגרסי' בפ' הספ' השותפין קונין זה מזה וכ"ש מאינש דעלמא וכו' ע"כ ודבריו תמוהים דמפשט דבריו נראה דהא דחצר השותפין דקונין זה מזה הויא כפשטא והדבר תימא שהרי בהדיא אוקמה תלמודא שם בפ' הספינה במודד לתוך כליו של לוקח וכן קי"ל וכמ"ש שם הרא"ש בפסקיו ובסוגיא דפ"ק דקדושין דתנם על גבי סל וכו' יע"ש

איך שיהיה נחזור למאי דאתאן עלה דנקי' דרש"י והר"ן והרשב"א נראה דמפרשי לסוגיין דתנם ע"ג הסלע דמדין קנין חצר נגעו בה והיינו דמספקא לן בסלע של ב' אי מקודשת דילמא דעתה להתקדש או"ל כיון דבעל משאיל לה זכותו ודאי ונראה דמדהוצרכו לפרש הכי ולבקש מציאות שתקנה מדין חצר אפילו בסלע של ב' דס"ל דטלי כסף קדושיך מע"ג קרקע ל"מ דבעי' נתינה מיד ליד דאל"כ כיון דאינהו אסיקו אדעתייהו הך סברא דבהיות שאין המקום שיחדה שלה לגמרי איכא צד לומר דאין דעתה להתקדש ודחיה בעלמא הוא אמאי דחקו עצמן לומר הכי דהבעל משאיל זכותו לה ולא פי' כהתוס' ז"ל דמאי דמספקא ליה לתלמודא הוא אי סמכה דעתה או לא ונפקא מינה כשנטלתן היא משם דאם סמכה דעתה מתחלה אדעתא דקדושין נטלתן ומדלא ניחא להו לפרש הכי ש"מ דאינהו סברי דבעי' שיבואו הקדושין מידו לידה וטלי מע"ג קרקע אינה מקודשת וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל בפסקיו שכתב וז"ל וק' מההיא דפרק הספינה דקאמר חצר השותפין וכו' וי"ל דהכא אין הדבר תלוי בקנין שתהא קונה ע"י הסלע דמיירי הכא אפילו זרק המנה לתוך חיקה והא דקתני בברייתא תני ע"ג הסלע אינה מקודשת מיירי אפילו זרקו לתוך חיקה וקבלתו דכיון דאמרה בתחלה תנם ע"ג הסלע הוי כאלו אמרה איני חפץ בקדושין וכו' אבל בסלע שלה מקודשת שזה הלשון מורה שהיא חפצה בקדושין ומבעיא לרב ביבי בסלע של ב' מהו יש לדון בלשון הזה ונ"מ אם זרקו לתוך חיקה בשתיקה עכ"ל. נראה מדבריו בהדיא דלא אשכח נפקותא אלא כשזרקו לתוך חיקה בשתיקה אבל לא משכחת לה דנ"מ בשנטלתו היא משם משום דהוי טלי מע"ג קרקע וכ"כ הטור (סי' ל') ומדברי הטור שם נראה בהדיא דהתוס' נמי לזה נתכוונו דנ"מ דאם זרקו אח"כ בשתיק' דלא כמ"ש לעיל דלהתוס' נ"מ אם נטלתם משם ובכן י"ל דאף התוס' ז"ל אזלי בשיטה זו דמע"ג קרקע לא מהני ואין ראיה מדבריהם כלל: