נאות יעקב חלק ב פב

נטלתו היא משם בעוד הבעל עומד שם אי מהני לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאם נטלה הגט מחצרו דמהני וה"ה דד"א של אדם עשאוהו רבנן כחצרו וכן לדעת הפוסקים החולקים עליו יש להסתפק אם הלך הבעל אח"כ משם ונסתלק רשותו והגט שם ועדיין האשה עומדת שם ונשארו הד"א בזכותה אם מגורשת דדמי דנותן גט בחצרו וכתב לה שטר מתנה עליו ומגורשת מטעם דבא הגט מרשותו לרשותה וה"ה הכא שמתחלה הד' אמות היו שלו וחשיב כגט מונח בחצרו וכיון דנסתלק משם ונשאר לזכותה נמצא בא הגט מרשותו לרשותה בלי שום הפסק רשות כלל דבשעה שנסתלק רשותו נכנס רשותה א"ד לא אחשבינהו רבנן לד"א של אדם כחצרו כי אם לענין שיקנה איזה דבר בהם אבל שיהיה בידו לאחשבינהו כשליח הולכה כדאמרינן בחצרו לא ומסתברא דל"ש מנותן גט בחצרו כיון דחזינן לענין דינא דביאתו של בעל בתוך ד"א בתחלה מעכבת לאשה שלא תקנה הגט אף עפ"י שעמדה שם אח"כ מטעם דזכה הבעל בתחלה בד"א וחשיב שעדיין הגט ברשותו נמצא שאף שלא לענין קניה עשאוהו לד' אמות של אדם כחצרו אך לא מצאתי דין זה מבואר בדברי הפוסקים ז"ל. עוד יש לעמוד דעיקר הדין שלפנינו דטלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני אם היינו דוקא באשה עצמה או שלוחה לקבלה דבעי שיקחוהו מיד הבעל דכתיב ונתן בידה אבל שליח הולכה שעושה הבעל אינו צריך שיקחנו מיד הבעל ואפילו מע"ג קרקע מהני כיון דבמקום בכל קאי א"ד כיון דבעי ונתן בידה שיבא הגט מיד הבעל ליד האשה דוקא אם בא הגט ליד שלוחו מיד הבעל חשיב כשהאשה מקבלת את גיטה מיד השליח כאלו קבלתו מיד הבעל כיון שהשליח קבלו מיד הבעל ואף שהשליח עצמו לא קבלו מן הבעל עצמו כי אם מיד שלוחו כיון שהנותנו לו או הנותנו לנותנו עד למעלה שיהיה קבלה מן הבעל נמצא שכח הבעל נשתלשל מאדם לאדם עד שבא לזה הנותנו לאשה וקרינן ביה ונתן בידה אבל אם נטלו השליח מע"ג קרקע נמצא דקרקע מפסיק מן הבעל לשליח ואין כח הבעל בשליח ההוא שתחשב נתינתו ליד האשה כנתינת הבעל ולכאורה נראה פשוט בצד הראשון דכיון דשליח במקום בעל קאי אפי' אם נטלו מע"ג קרקע מהני ויש להביא ראיה ממאי דגרסי' בפ' האומר (דף ס"ה ע"ב) בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו וכו' ופי' רש"י ז"ל הרי אלו יכתבו ויתנו אפי' לא אמר תנו דאגב פחדיה טריד ולא פריש ע"כ ואם איתא דשליח הולכה בעי' שיקחנו מיד הבעל מאי נפקא מינה אם אומר כתבו כאומר תנו נמי כיון דבעי' שלאחר כתיבתו שיתנהו ליד הבעל ובשעת נתינה הרי מגלה דעתו אם רצונו שיהיה שלוחו לנתינה או"ל ועוד דהמפרש לים והיוצא לשיירא קתני במתני' דאם אמר כתבו כותבין ונותנין ואעפ"י שהוא אינו שם ליתנו להם מיד ליד דפשטא דמתני' נראה דאמר כתבו והלך וכן יש להביא ראיה ממתני' שם (דף ס"ו ע"א) מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע את קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו דנראה בהדיא דנותנין אף עפ"י שלא נתנו הבעל מידו לשליח וכן נראה ממאי דאמרי' עוד שם (דף ס"ז ע"א אמר לב' אמרו לסופר ויכתוב ואמרו לעדים ויחתמו אמר ר"ה כשר ולא תעשה בישראל חיישי' שמא תשכור עדים וכו' ואם איתא דשליח הולכה צריך שיטלנו מיד הבעל מה חששא איכא שמא תשכור עדים כיון שאחר כתיבתו צריך שיתנהו לבעל ויחזור ויתנהו להם ומתגלה זיופם וכן נראה בהדיא ממתני' דפ' מי שאחזו (דף ע"ו ע"ב) כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש כתבו בתוך י"ב חודש ונתנו לאחר י"ב חודש אינו גט כתבו לאחר י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש הרי זה גט ע"כ. הרי מפורש בהדיא דאם כתביהו ונתנוהו לאחר י"ב חדש הוי גט אפי' שאין הבעל שם וליכא נתינה מיד ליד כלל וכן מפורש יוצא מדברי הרא"ש הנז"ל גבי ההוא ש"מ וכו' שהשיג לרשב"ם ז"ל דלא נהירא דא"כ יעשה שליח הולכה ויתנהו לה ואעפ"י שהשליח אינו נותנו מיד הבעל וכ"נ מדברי הרא"ש ז"ל בפסקיו בסוף פ' המביא תניין וז"ל כתוב בה"ג מהו למיכרכיה לגיטא בחד מנא ולמימר לעכ"ום לאמטויי האי מנא לישראל פ' ויתננו לאנתתי ואמר להו לא ונתן בידה או ביד שלוחה הישראל אבל עכו"ם לא דאי נפיק גיטא מידה דבעל בעי' דלמטי לאנתתא או לידה דשליח ישראל במקום בעל או ליד השליח דשויתיה איתתא גופא דקאים במקום איתתא. והרא"ש ז"ל תמה ע"ד בה"ג ז"ל וכתב דכיון דלא עשה העכו"ם אלא מעשה קוף בעלמא ומינה הבעל בכתבו את ישר' שבאותו מקום שליח ש"ד יע"ש ואם איתא דשליח הולכה בעי' שיקחנו מיד הבעל ממש נהי דס"ל להרא"ש שאדם עושה שליח שלא בפניו מ"מ בעי' שיוליכהו ליד שלוחו ישראל דבר שליחות הוא כדי שיחשב נתינתו של שליח לאשה מכח הבעל ולא יהא הפסק כלל אבל כששולח אותו ע"י עכו"ם דלאו בר שליחות הוא לא חשיב נתינתו של שליח ההוא כנתינת הבעל כיון שנמצא העכו"ם מפסיק בין הבעל לשליח אלא ודאי דס"ל להרא"ש ז"ל דשליח הולכה כיון דבמקום בעל קאי לא בעי' שיקחנו מיד הבעל ואפי' מע"ג קרקע מהני ומש"ה מכשיר בשולח ע"י עכו"ם

אמנם מדברי בה"ג דפוסל לשלוח גט ע"י עכו"ם נראה בהדיא דס"ל דשליח הולכה צריך שיקחנו מיד הבעל דטלי גיטך מע"ג קרקע ל"מ ומ"ש הר"ב מכתב מאליהו ז"ל (דף פ"ח ע"ב) ע"ש ודברי תימה הם שהוא הפך כמה דוכתין בתלמודא שכתבנו לעיל כנראה בהדיא דשליח הולכה כיון דבמקום בעל קאי לא בעי' שיקחנו מיד הבעל ולא מיד שלוחו אלא אפי' מע"ג קרקע מהני והדבר צ"ת. ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת נבא לענין שטר קדושין איך דיינינן ליה ואעיקרא דמלתא יש לדעת דאפשר דכיון דמקשינן הויה ליציאה אפי' בקדושין של כסף בעינן נתינה מיד ליד וטלי מע"ג קרקע לא מהני וכדי לבאר ענין זה על בוריו נקדים סוגיא דפ"ק דקדושין (דף ח' ע"ב) ת"ר התקדשי לי במנה תנם ע"ג סלע ל"מ ואם היה סלע שלה מקודשת בעי רב ביבי סלע של ב' מהו תיקו וכתב רש"י ז"ל ואם היה סלע שלה מקודשת דחצרו של אדם קונה והרי הוא כמו שקבלתה היא עכ"ל והתוס' ז"ל תמהו על פי' רש"י ז"ל