נאות יעקב חלק ב פ

כיון שאינו מ"מ להיות כידה אלא זמן וכן יש להסתפק בשליח קבלה שעשתה האשה ואמרה לו תהא שלוחי לקבלה לאחר ל' יום דבתוך הל' יום נתן הבעל גיטה בידו אי מהני כיון דלאו מ"מ להיות כידה ול"ד לנותן גט לאיש דעלמא בתורת פקדון ואח"כ עשאתו היא שליח קבלה דודאי לא מהני דהוי כחצרה הבאה לאחר מכאן דשאני התם דהוי מ"מ שיעשנו שליח קבלה לא כן הכא שכבר עשוי ועומד ומחוסר זמן הוא ולא מ"מ על הדרך שכתבנו. וראיתי להתוס' ז"ל בפ' התקבל (דף ס"ד ע"ב) ד"ה גיטא וכו' עלה דאמרי' בגמ' עלה דמתני' התקבל לי גיטי במקום פ' אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום ופריך וגיטא מיהא הוי וכו' ומשני הכי קאמר ליה משקל כל היכא דמשכחת ליה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא והק' התוס' וא"ת דאם אינה רוצה שיהיה גט עד מתא מחסיא גם שיגיע שם לא יהא גט דהא אינו מקבלו שם מיד הבעל והוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע ותי' בתי' ב' וז"ל א"נ מבבל עד מתא מחסיא הוי הכל שליח לקבלה והוי כאומר לאשה ה"ז גיטך ולא תתגרשי אלא לאחר ל' יום עכ"ל ותי' זה כתבוהו הרשב"א בחי' והר"ן ז"ל בהדיא יע"ש ונראה בהדיא מדבריהם דס"ל דאפי' שהיא לא עשאתו שלית לקבלה שתתגרש בקבלתו אלא במתא מחסיא ובשעת קבלת הגט לא חשיב השליח כידה דלא הויא יד הראויה להתגרש בה עכ"ז מהני מטעם שכבר עשאו שליח קבלה מקודם ובשעת נתינת הגט יד הראויה שתתגרש בה קרינן לה כיון שאינו מ"מ כלל אלא הליכתו של שליח לאותו מקום ודון מינה ואוקי באתרין דבנדון זה נמי מהני דלא שנא ודוק

הן אמת דכפי זה ק' להרשב"א דאיהו כתב גבי עבד דאם אינו כפות ונטלתו היא משם דלא מהני דחשיב טלי גיטך מע"ג קרקע ומ"ש גבי שליח קבלה שכתב דלא הוי טלי גיטך וכו' אפילו שבשעת נתינה אין השליח חשיב כידה להתגרש עד שילך למתא מחסיא מטעם שכבר הוא עשוי שליח מקודם ואינו מחוסר עיקר עשייתו והכא נמי גבי עבד נהי דבשעת נתינה אינו יד להתגרש מ"מ כבר קנוי לה גוף העבד ואינו מחוסר כי אם כפיתתו וי"ל דמה שכתב הרשב"א דאם נטלתו מיד העבד דהוי כטלי גיטך וכו' היינו דוקא כשנטלתו היא להתגרש דאגלאי מלתא דלאו מכח נתינתו של בעל מתגרשת אלא מכח נטילתה ובעינן ונתן ולא שתקח מעצמה ולא דמי לנותן גט בידה לפקדון והניחתו היא בחצרה ואח"כ אמר לה הרי זה גיטך דודאי מהני ואף ע"ג דאגלאי מלתא דלא נתגרשה במקום נתינת הבעל דשאני התם דאיכא נתינה מיד ליד מעלייתא שנתן בידה הראויה להתגרש בו משעת הנתינה לא כן הכא דנתינה הראשונה היה במקום שלא היתה ראויה להתגרש באותה שעה וגם לבסוף איגלאי מלתא דלאו מכח נתינתו שם מתגרשת אבל אה"נ דאם כפאתו אח"כ אזיל ומודה הרשב"א דמהני כיון דאגלאי מלתא לבסוף דבמציאותו של גט ביד העבד מכח נתינתו של בעל נתגרשה וגם בשעת הנתינה לא היה העבד מחוסר הקנאה וראוי להיות כיד' ע"י כפיתתו כדין שליח קבלה הנז' ולפ"ז מתיישב שפיר לדעת הרשב"א ההיא דישנה שהקשינו לעיל דהתם שאני דאגלאי מלתא לבסוף דמתגרשת מכח נתינתו של בעל כשהיא נעורה באותו מקום שנתן הבעל: והנה כי כן יצא לנו דמ"ש הרשב"א דאם נתן הגט בחצרה ואח"כ אמרה היא תזכה לי חצרי דמהני היינו בחצר שאינו משועבד לבעל ודלא כהר"ב מחנה אפרים ז"ל שהרי כשליח קבלה דאינה ראויה להתגרש ע"י אלא במתא מחסיא כתב הרשב"א דמהני קבלתו במקום אחר אעפ"י שמחוסר הליכתו לאותו מקום וכמו כן בחצרה מהני אעפ"י שלא היתה עומדת בצדו כיון שאינו מחוסר קנין כי אם ביאת האשה אצל החצר וכמו כן נמי נראה שהוא דעת התוס' והר"ן שכתבו כן בשליח קבלה. נמצינו למדין לענין דינא דאם זרק לה גיטה בחצרה בין משועבד בין שאינו משועבד ולא היתה עומדת בחצרה באותה שעה לדעת הרמ"ה ל"מ עד שיחזור ויתננו לה ולדעת הרשב"א והר"ן והתוס' ז"ל מהני ודוקא כשבאתה האשה אח"כ ועמדה בצד החצר ואמר לה הרי זה גיטך דאגלאי מלתא לבסוף דבנתינת הגט בחצר זה מתגרשת אבל אם באתה האשה ונטלתו ולא אמר לה הרי זה גיטך אלא אחר שנטלתו ל"מ כמו שנראה מדברי הרשב"א בדין עבד וכמ"ש ואפשר שדעת התוס' והר"ן לחלק כן אבל לדעת הרמב"ם ז"ל נראה בהדיא שאפי' נטלתו משם מהני שכתב גבי עבד אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה. ועפ"י ס' הר"מ הלזה אפשר ליישב מ"ש רש"י בסוגיין דההוא ש"מ דכ' גיטא לדביתהו וכו' וז"ל ותיחוד ותפתח וכו' דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו ותנן נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה עכ"ל דנראה מדבריו דהך דרבא לאו מדין חצר קאמר שתקנה הגט אלא מדין אגב והר"ן ז"ל תמה על רש"י דא"כ למה לי ביתה דיתיב ביה גיטא דהא קי"ל דלא בעי' צבורין ועוד דהא ודאי אין אשה מתגרשת באגב דבעי' ונתן בידה וליכא אכן כפי סברת הר"מ ז"ל א"ש דרש"י ז"ל דעתו לומר דהא דרבא דנתן גט בחצרו והקנה החצר לה לא בעי' שתהא בצד החצר בשעת ההקנאה כדי שתתגרש מדין חצר אלא אפי' לא היתה עומדת בצדו דאינה מתגרשת מדין חצר מגורשת מדין אגב ואי משום דבעי' ונתן בידה הא איכא מצות נתינה כיון שבא הגט מרשותו לרשותה ואע"ג דבשעת ביאת הגט לרשותה לא חשיב האי חצר דידה כיון שאינה עומדת בצדו לית לן בה כיון שכבר קנוי לה ולאו מ"מ הוא וקרינן ביה ונתן בידה ואעפ"י שלבסוף אגלאי מלתא דלא עמדה שם מתגרשת משעה ראשונה מדין אגב כדין נטילתו מיד העבד שאינו כפות לדעת הר"מ ז"ל אעפ"י שלא נעשה לבסוף העבד כידה ולא נתגרשה בו ואע"ג דאגב וקני בעינן והכא ל"מ דאמר הכי כבר כתב הר"מ ז"ל בפ"ג מה' מכירה דכשהן צבורין לא בעי' אגב. וכתב מרן הכ"מ דה"ט דמה שצברם לתוכו מוכיח שמדין אגב רוצה לקנות ואפי' דלא לימא בפי' אגב סתמא חשיב כמפורש ואפשר דרש"י ז"ל סובר הכי ודוק. ועיין במש"ל בדין מחובר ע"ד רש"י אלו

עתה יש לחקור עוד בעניננו דאם נתן הגט בחצרו