נאות יעקב חלק ב עט

אלא הלוי בשעבוד הבעל שאם מסרה ונתנה אינו קיים ולפיכך רמי ליה רב עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה גבי ההוא ש"מ דכתב גיטא לדביתהו וקאמר רבא דליקניה ניהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא ואע"ג דקי"ל דהנותן שדה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות כבר כתבו התוס' שם דר"י חולק על ר"ת בזה וס"ל דבאכילת פירות תליא מלתא וכ' דהא דרבא איירי בשאלה דלא אלימא כמו מתנה וכו' יע"ש וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' יע"ש ובכן בסוגיין דעבד דנראה מפשטא דסוגיא דהוי מתנה גמורה אינו משועבד לבעל לפירות ולפי' כתב דהוי כטלי גיטך מע"ג קרקע דאפי' אם נאמר דהך סוגיא דעבד מיירי בשאלה ובכן עדיין משועבד לבעל י"ל דהיינו טעמא שכתב הרשב"א דהוי כטלי גיטך משום דנהי דמשועבד הוא לבעל ואשיב כרשותו מ"מ בעינן חצרו בידו והאי כיון שאינו כפות חצר מהלכת הוא ולא חשיב בידו לומר שבא הגט מרשותו לידה א"נ י"ל דאה"נ דאם כפתו אח"כ דאזיל ומודה הרשב"א דמהני כיון שבא מרשותו לרשותה והיא אינה עושה שום מעשה כלל אלא דאם לא כפתה ונטלתו היא משם הוי כטלי גיטך משום דאיהו ס"ל כס' הרא"ש הנ"ל דטול גט מחצרי לא מהני דבעינן ונתן בידה ולא כשתקח מעצמה. דבר הלמד מהרשום בכתב דבחצר שאינו משועבד כל שלא עמדה בצדו בשעת זריקת הגט לא מהני בין לדעת הרשב"א בין לדעת הרמ"ה ובחצר המשועבד דוקא פליגי ואיכא למידק עליהם ממתני' דהזורק נתן לה את גיטה והיא ישנה נעורה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה ה"ז גיטך וכתב הרשב"א שם בחי' דישנה אין לה יד כלל להתגרש דהוי כשוטה וא"כ היכי אמרינן במתני' דאם א"ל בתר הכי הא גיטך דמהני ואמאי הא חשיב כטלי גיטך מע"ג קרקע כיון דבשעת נתינה לא היה לה יד להתגרש וע"כ צ"ל דה"ט כיון דבשעת נתינה ראויה להתגרש ע"י שינערנה וסמיה בידן ולאו מחוסר מעשה היה חשיב נתינה מיד ליד וא"כ הכא נמי גבי חצר שכתב הרמ"ה הכי ראוי הוא החצר להיות כידה ע"י שתעמוד אצלו ולאו מ"מ הוא וכן נמי גבי עבד שכתב הרשב"א ראוי הוא בשעת הקנאה להיות כידה ע"י שיכפתנו ולאו מחוסר מעשה הוא ובשלמא לנדון הרמ"ה יש לחלק ולומר דשאני ישנה דבשעת נתינת הגט לידה ממש ראוי לעוררה לא כן גבי חצר כיון שבשעת זריקת הגט היא לא היתה עומדת שם אינה ראוי בשעת זריקת הגט ממש אם לא שיחזור אחריה להביאה בצד החצר או נאמר כמ"ש הר"ב מחנה אפרים ז"ל בה' קנין חצר בסי' הנז' דאפשר דסובר הרמ"ה דישנה יש לה יד להתגרש ולד"מ לשוטה דלא כהרשב"א שב"א ז"ל. אמנם לדעת הרשב"א דאיהו ס"ל דישנה אין לה יד כלל וגם גבי עבד דמי לישנה שבשעת הקנאת העבד ממש סמיה בידן לכפותו ולעשותו כידה מאי איכא למימר וצ"ע

והנה יש להסתפק במאי דקי"ל דקטנה שאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מתגרשת ע"י עצמה וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ב מה' גירושין לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאם נתן הגט בחצרה ולא היתה עומדת בצדו בשעת זריקת הגט לתוכו כל שעמדה אח"כ מהני ולא חשיב טלי גיטך מע"ג קרקע וכו' אפילו כשאינו משועבד לבעל אם נתן גט לקטנה שאינה יודעת לשמור את גיטה שאין לה יד להתגרש כלל בתורת פקדון או בתורת שהוא שט"ח ואח"כ בקרב הימים שהגיעה לכלל שהיא יודעת לשמור את גיטה אמר לה הרי זה גיטך אם מהני דומיא דנתן גט בחצרה שלא היתה עומדת בצדו בשעת זריקת הגט לתוכו דמהני אעפ"י שבשעת נתינה לא היה החצר יד הראויה להתגרש כיון שאינו מחוסר מעשה והכא נמי בקטנה לאו מחוסר מעשה היא שהרי מהר"י רוזאניס ז"ל בפ"ד מה' אישות דין ז' כתב דלדעת כמה מהפוסקים ז"ל דקטן או קטנה יכולין לקדש בקטנותם שלא יחולו הקדושין כי אם לאחר שיגדילו ולא חשיב דבר שלב"ל כמו לאחר שתתגיירי לאחר שימות בעליך דהתם הוי מחוסר מעשה אבל הכא מחוסר זמן הוא וזמן ממילא קא אתי ולא מקרי מחוסר מעשה יע"ש וה"ה הכא בקטנה או"ד לא דמי לחצר דשאני חצר דלאו מ"מ וראוי בשעת זריקת הגט להיות כידה ע"י שתעמוד אצלו וכל הראוי לבילה וראוי להיות כידה כי האי דאינו מ"מ בשעת זריקה ודמי לישנה אין בילה מעכבת לא כן בקטנה דנהי דלא חשיב מ"מ אבל מכל מקום בשעת זריקת הגט אינה ראויה להתגרש ולכאורה היה נראה להביא ראיה דמהני מההיא דאמרינן ביבמות (דף נ"ב) אמר רמי בר חמא אמר ללבלר כתוב גט לאשתי לכשאכנסנה אגרשנה הז"ג ולאשה דעלמא אינו גט וכתבו התוס' ז"ל שם בד"ה ולאשה דהא דלא מהני היינו דוקא אליבא דמ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל אבל למ"ד אדם מקנה דשלב"ל ש"ד וכו' וכ"כ הרא"ש ז"ל שם בפסקיו וכתב מהר"י רוזאניס ז"ל בפ"ו מה' גירושין דלדידן דקי"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל נ"מ למי שקידש אשה לאחר ל' יום דיכול לגרשה תוך הל' יום שיחול הגט לאחר ל' יום כיון דמחוסר זמן לא מ"מ מקרי דזמן ממילא קא אתי כמו אליבא דמ"ד דאדם מקנה דשלב"ל אפילו במחוסר מעשה דיכול ליתן גט לאשה דעלמא שתתגרש לאחר שישאנה ואמאי נהי דמ"מ לא הוי וליכא משום דשלב"ל מ"מ הא בעינן נתינה מיד ליד וליכא כיון דבשעת נתינה ראשונה לא היתה ראויה להתגרש כלל והוי כטלי גיטך מע"ג קרקע אלא ודאי דכל דלא הוי מחוסר מעשה להיות ראויה להתגרש לא חשיב טלי גיטך וכו' אפילו שאינה ראויה להתגרש בשעת נתינה וכד דייקי' שפיר נראה דלא דמי כלל דשאני התם דמה שאינה ראויה להתגרש אינו מחמת ריעותא של ידה שאין לה יד להתגרש אלא משום שאין שם קדושין עדיין אבל אם היו הקדושין יד הראויה להתגרש הוא מחמת עצמה וקרינן שפיר ונתן בידה שהרי יש לה יד להתגרש מחמת עצמה לא כן בקטנה דמה שאינה ראויה להתגרש הוא מחמת עצמה שאין לה יד כלל והויא כשוטה וצא קרינן בה ונתן בידה דיד דידה לאו כלום היא ולאו חשיב ידה אלא כע"ג קרקע

וכעין שנסתפקנו בקטנה יש ג"כ להסתפק בזרק הגט בחצר שקנתה האשה לאחר ל' יום ובשעת נתינה עדיין לא היה חצרה אלא לכשיגיעו הל' יום אם מהני