נאות יעקב חלק ב ח

ואם לא זכה בגוף הנכסים היאך נותנן לבניו או לאחיו והיאך ב"ח באים ונפרעים אלא נכסים דידיה נינהו אלא שאינו רשאי ליהנות בהן וכו' עכ"ל. נראה בהדיא מדברי הר"נ כדכתיבנא דמי שמודר הנאה מחברו ונתן לו מתנה אע"ג דאינו יכול ליהנות בה זוכה בה ליתנו לבניו או לאחיו או לווה וב"ח באים ונפרעים מזה הממון

שוב ראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו לנדרים בסוגיא הנזכר שחולק על הר"נ ז"ל בזה וס"ל דכל מתנה שהמקבל אינו יכול ליהנות ממנה ואפילו טובת הנאה אינו זוכה בה כלל שכתב שם וז"ל בחייו ובמותו אם מת לא ירשנו וסיפא דהך מתני' יתנהו לבניו או לאחיו ואם אין לוה וב"ח באים ונפרעים וכו' וקשיא לי הא כיון דאסרינהו עליו בקונם שווינהו עליו עפרא בעלמא כשאר איסורי הנאה והיכי מצי יהיב להו לאחיו או לבניו וכיצד ב"ח דידיה באים ונפרעים ממנו כלומר וקרעינן ליה לשטרא דב"ח אדרבא הוא אסור ליתנו כשאר איסורי הנאה ואם הוציא מעל וב"ח שזכה בנכסים מן ההפקר זכה דהו"ל כחמץ בפסח וכערלה וכלאי הכרם וכו' עכ"ד. מפורש יוצא מדבריו דס"ל דכיון דאינו יכול ליהנות ממנו אינו זוכה בגוף הנכסים כלל וכן האריך הרשב"א ז"ל והחזיק בסברא זאת שם בפ' השותפים דמ"ח גבי ההוא עובדא דההוא גברא דהו"ל ברא דהוה שמיט כיפיה וכו' יעו"ש

וכן נראה בהדיא בתשובה סי' תר"ב שהשיב על מה ששאלוהו על אשה שנדרה הנאה מפלוני וקדשה אותו פ' בכסף אי נימא דמקודשת מטעמא דאע"ג דהשתא אינה יכולה ליהנות ממנו כיון דראויה ליהנות ממנו הואיל אי בעיא מיתשיל אנדרא מקודשת. והשיב הוא ז"ל וז"ל והטעם שאמרת דמשום שיכולה לישאל לא אשכחן בכי האי גוונא הואיל דלא אמרי' ה איל אלא במה שהוא שלו אלא ארייא דאיסורא רביע עליה וכגון מערבין לנזיר ביין בין משלו בין משל אחרים דנזיר זוכה הוא בגוף היין שזוכין לו דהא מותר לו ליהנות ממנו וכיון שהוא שלו שזכה בו אמרי' הואיל ובעי מיתשיל וכו' אבל לזכות במתנה שנתנו להאחרים ובאותה שעה שאינו יכול ליהנות שאינו זוכה בה שיהיה שלו דנימא הואיל אי בעי מיתשיל אינו דכיון דבשעה שקבלו אינו יכול לזכות בו ואינו שלו שוב אין לו בו זכות ואע"ג דנשאל אח"כ דכיון דבשעת המתנה לא זכה שוב אינו יכול לזכות וכו' עכ"ד

נמצינו למידין מדבריו דס"ל בפשיטות דמי שמודר הנאה מחברו ונתן לו מתנה אינו זוכה בה כלל ואפילו לאחר שיתשול נדריו ומשום הכי דן לומר דאינה מקודשת כיון דלא זכתה מתחילה ואפילו לאחר שתתשיל אנדרא אין בידה לזכות ובכן שפיר מצינו למימר דמהאי טעמא כתב הרשב"א זלה"ה דאשה שנדרה הנאה מפלוני וקדשה בשטר דא"מ כיון דבעינן ונתן בידה שתזכה בו ואינה זוכה בו כלל ואפילו לאחר שתשאל אנדרא

הן אמת דק' לי על זה דא"כ הוא דטעמא דאינה מקודשת הוא משום דס"ל דלא זכתה בגוף השטר כלל א"כ אעיקרא דמלתא איך תלה הרשב"א ז"ל דין זה דמודרת הנאה מפ' דתלוי אם כתבו על איסורי הנאה דכשר דמשמע דאי קי"ל דבשטר קדושין נמי אם כתבו על אה"נ כשר הגט הוה אמינא דבכי האי גוונא דמודרת הנאה נמי מקודשת והא ליתא דהא אפילו לתלמודא דידן דס"ל לגבי גט דכתבו על איסורי הנאה כשר ולא ממעט להו מקרא דונתן עכ"ז לא מפקינן קרא ממשמעותיה שהוא לשון מתנה וע"כ צריך שיתנהו לה במתנה גמורה ושתזכה בה וכדאמרי' בפ' מי שאחזו ת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת וע"כ היינו טעמא משום דבעינן נתינה גמורה שלא יהיה לבעל שום זכות בגט דאל"כ לאו כרות גיטא הוא ודוקא איסורי הנאה הכשירו ואע"ג דאינה זוכה בהן דממון הפקר הוא משום דכל דלא נשאר שום זכות לבעל בגוויה שפיר קרינן ביה ונתן אבל כל שלא זכתה האשה בגוף הגט ועדיין דבעל הוי לא הוי גט וא"כ ה"נ בשטר אף דנימא דכשר באיסורי הנאה עכ"ז במודרת הנאה מפ' וקדשה בשטר יש לומר דא"מ לפי כברתו דאינו זוכה בגוף השטר כלל ופקדון הוא בידה וכל היכא דאיתיה ברשותיה דמקדש הוא

והנני חוזר על דברי הרשב"א שכתבנו לעיל דס"ל דמי שמודרת הנאה מפ' וקדשה בכסף דאינה מקודשת מטעם דלא זכתה בגוף הקדושין ואין בידה לזכות אפילו לאחר שתתשיל די"ל דכיון דקי"ל דחכם עוקר הנדר מעיקרו וחשבינן לה כאילו ליתיה מעיקרא א"כ אמאי א"מ לאחר שתתשיל אנדרא דכיון דאיתשילא נעקר הנדר מעיקרו כאילו לא היה ונמצאת זוכה בקדושין משעת קבלתן למפרע והרי אמרו בפ' המדיר המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת הלכה אצל חכם והתיר לה מקודשת וכתב רש"י ז"ל דהיינו טעמא משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו ונמצא למפרע דאין כאן נדר והכי נמי נימא הכא ונהי דלענין דינא קודם שתתשיל אינא מקודשת ומתירין לה להינשא בלא גט כלל ולא חיישינן דלמא מתשיל ונעקרו הנדרים מ"מ לאחר שתתשיל אמאי לא יהיו קדושין למפרע ומ"ש ממ"ש הרשב"א ז"ל עצמו בפרק י"א דנדרים (דף פ"ג) בחי' והביאו הר"ן שם בשמו ז"ל מהא שמעינן דהאוסר הנאת פירותיו על עצמו יכולין אחרים ליטול אותם בע"כ ואינו יכול לעכב ואע"פ דיכול לישאל על איסורו השתא מיהא לא אתשיל ומיהו היכא דנשאל על איסורו איכא למידק כיון דחכם עוקר זה הנדר מעיקרו אם חייבים לשלם למפרע אם לאו ומסתברא דמשלמים דהרי זה כאילו אין כאן נדר כלל וא"ת כיון שכן היאך יטלו הכהנים בע"כ דאכתי ממונא הוא כיון דאי בעי מתשיל עליה והוי טובת הנאה שלו וי"ל מ"מ כיון דהשתא מיהא לא איתשיל השתא מיהא לאו ממוניה הוא ול"א דילמא מתשיל ולא חיישי' נמי דילמא מתשיל אמקצתן בענין שישארו המקצת באיסורן ונמצאו כהנים נוטלין באיסור למפרע וכו' עכ"ל. הרי הכא לענין אוסר פירותיו על עצמו דס"ל להרשב"א ז"ל דכיון דאסור ליהנות מהם אין לו בהם זכיה דלשיטתיה אזיל דס"ל דכל שאינו יכול ליהנות אינו זוכה ועכ"ז כתב דאי איתשיל אנדריה אמרי' אין כאן נדר כלל מעיקרו וחייבים להחזיר מה שנטלו ממנו אע"ג דמעיקרא פקע ליה זכותיה מפירות הללו והכא נמי לענין קדושין נימא הכי