נאות יעקב חלק ב עח

גיטך ואם כשאמר לה כן לאחר שאמרה תזכה לי חצרי הרי היא כאומרת מתחלה תזכה לי חצרי ואח"כ זרקו לה דהיינו האי גוונא בתר' שבדברי הרב עכ"ל. וכונתו דודאי אזיל ומודה לענין דינא להרשב"א בין בגוונא בתרא בין בקמא אלא דס"ל להר"ן ז"ל דגוונא קמא לא משכחת לה כלל כיון שצריך שיאמר הרי זה גיטך ולא אפשר שיאמר לה קודם שתאמר תזכה לי חצרי דאיהו ס"ל דבעידן דאומר לה ה"ז גיטך בעינן שיהא בידו לגרשה בע"כ והכא אינו בידו לגרשה אם לא שתאמר איהי תזכה לי חצרי והרשב"א ס"ל דאפי' באומר הרי זה גיטך קודם שתאמר תזכה לי חצרי מהני אבל לענין דס"ל להרשב"א דמתגרשת אפי' שאינה עומדת בצד החצר וגם לאו שלוחה הוא בשעת נתינת הגט לתוכה אזל ומודה ליה ומפשט לשון הר"ן ז"ל שכתב בהא בשעת שזרקו שם חצר לא הוי לא שליח דידיה ולא שליח דידה אלא כאלו נתנה בידה לפקדון נראה דס"ל להר"ן הך דינא אפי' בחצר שאינו משועב' והיינו טעמא דכל שקנוי לה החצר וראוי להיות ידה לא דמי לחצרה הבא לאחר מכאן אלא כנותן בידה לפקדון כמ"ש לעיל. וראיתי להר"ב מחנה אפרים ז"ל בפ' הנז' שתמה ע"ד הרשב"א ז"ל דס"ל דאם אמרה היא זרוק לי גיטי בחצרי ואמרה היא תזכה לי חצרי ואח"כ זרקו לה דמגורשת מדין שליחות מההיא דאמרו בפ"ב דגיטין (דף כ"א) עלה דאמר רבא נתן גט בחצר וכתב לה שטר מתנה עליו דקנאתו ומתגרשת בו אמר אביי מכדי חצר מידה אתרבאי מה ידה בין בע"כ בין מדעתה אף חצרה דאיתיה בין מדעתה בין בע"כ והא מתנה מדעתה איתיה בע"כ ליתיה ואם איתא דחצרה כל שהיא מדעתה אתיא מדין שליחות ממש א"כ מאי ק"ל לאביי לימא ליה דכי האי גוונא חצר מדין שליחות אתיא ע"כ: ולעד"נ די"ל דע"כ צ"ל דרבא דקי"ל כותיה ס"ל דלא מקשינן חצרה לידה אלא לענין שידמה לגופא של ידה דמה ידה סמוכה ומשתמרת לדעתה אף חצרה כן אבל לענין חילוקי דינין שיש בידה לא מקשינן וחצרה לא בעינן דאיתיה בין מדעתה בין בע"כ דמשכחת לה בין מדעתה בין בע"כ כיון דחצר לפעמים איתיה מדין שליחות דמדעתה ולא בע"כ ובכן הרשב"א ז"ל באו דבריו אליבא דהלכתא דקי"ל כרבא אמנם אי קשיא מהאי סוגיא קשיא לס' הר"ן שכתבנו דס"ל דאם אמר הז"ג קודם שתאמר היא תזכה לי חצרי לא מהני דכיון דבאותה אמירה שאמר הרי זה גיטך אין בידו שתתגרש כל זמן שלא אמרה היא תזכה לי חצרי לא גמר בלבו באותה אמירה לגרשה דכפי זה צ"ל דמאי דקאמר רבא דאם נתן הגט בחצרו וכתב לה שטר עליו דמתגרשת דמיירי שנתן לה שטר מתנה מתחלה ונתרצתה היא בתחלה ואח"כ אמר לה הרי זה גיטך שהוא בחצרך שאם איירי שא"ל הרי זה גיטך בתחלה ואח"כ נתן לה שטר מתנה איך מהני הא בעידן שאמר הרי זה גיטך לאו בידו שתתגרש מדין חצר אלא ע"י שתתרצה היא לקבל שטר מתנת החצר וא"כ מאי קא רמי ליה מכדי חצרה מידה אתרבאי וכו' והא מתנה מדעתה איתיה בע"כ ליתיה הא בעידן שמדבר לה בעסקי גרושיה איתיה בע"כ דהא כבר נתרצתה מקודם וקבלה שטר מתנה. חיך שיהיה נמצינו למדים עק' הס' שנסתפקנו מדברי הרמ"ה ז"ל נראה דבין בחצר המשועבד ובין בחצר שאינו משועבד כל שלא עמדה בצד החצר בשעת נתינת הגט לתוכו אינה מגורשת כיון שבאותה שעה לאו יד הראוי להתגרש בו הוה והוי כחצרה הבאה לאחר מכאן ודעת הרשב"א יש להסתפק בדבריו אם כתב כן בחצר המשועבד דוקא או בחצר שאינו משועבד ומדברי הר"ן ז"ל נראה דס"ל הך דינא אפילו בחצר שאינו משועבד וכמ"ש

ומדברי הרמב"ם ז"ל ברפ"ה מהלכות גירושין שכתב וז"ל הזורק גט לאשתו לתוך חצרו אם היתה עומדת שם בצד חצרה מתגרשת ואם לאו אינה מתגרשת עד שתעמוד בצד חצרה וכו' נראה דס"ל דאעפ"י בשעה שזרק לה הגט בחצרה לא היתה עומדת שם כל שאח"כ באתה ועמדה שם מתגרשת ונראה דה"ט דסבירא ליה דכיון דהחצר קנוי לה וראוי להיות ידה בלא שום חסרון מעשה ל"ד לחצרה הבאה לאחר מכאן וכן אליביה אין חילוק בין חצר משועבד לחצר שאינו משועבד דאין לומר דהר"מ מיירי בחצר משועבד לבעל דהא איהו ז"ל ס"ל בההיא דלא לקני אינש לולבא לינוקא וכו' דקנין דרבנן לא מהני לדבר תורה וא"כ הכא מה שמשועבד לבעל מה יתן ומה יוסיף כיון דתקנתא דרבנן הוא אם לא שנאמר דה"ט דידיה כמ"ש וכן י"ל מדברי הר"מ שכתב בפ' הנז' דין י"ח כתב הגט ונתנו ביד עבדו וכתב לו שטר מתנה עליו וכו' אם היה כפות ואם אינו כפות קנתה העבד ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה ע"כ ודקדק ה"ה ז"ל שם דמדכתב עד שיגיע הגט לידה נראה שהוא סובר שאם נטלתו היא מן העבד נתגרשה אעפ"י שבשעת הקנאת העבד לא בא מרשותו לידה כיון שלא היה כפות דחצר מהלכת לאו חצר הוא ומה גם דבעינן שיבא לרשותה מידו או מרשותו והכא לא בא הגט לא מידו ולא מרשותו כיון דחצר מהלכת הוא ולאו כידו אלא ע"כ צ"ל דכל חצר שהוא קנוי לו או לה וראוי להיות בידם מהני לקיים מצות נתינה מידו לידה. וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' לגיטין גבי הא דהכא דכתב גט ונתנו ביד עבדו וכו' שכתב וז"ל ואם אינו כפות קנתה העבד אבל גט לא קנתה ואינה מתגרשת בו אלא א"כ לקחו הבעל וחזר ונתנו לה אבל אם נטלתו היא אינה מתגרשת משום דהו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע דלא קנה עכ"ל אשר מדבריו אלה נתברר לנו ספק הנופל בדבריו הנז' למעלה שכתב כן אפילו בחצר שאינו משועבד דמדבריו אלה ע"כ צ"ל דדוקא בחצר המשועבד לבעל הוא דמהני אפילו אינה עומדת בצד החצר בשעת זריקת הגט בתוכו אבל בחצר שאינו משועבד לבעל לא מהני ולפיכך הכא בנותן הגט ביד עבדו וכתב שטר מתנה עליו כתב אם לא היה כפות בשעת ההקנאה דאם נטלתו היא משם דהוי כטלי גיטך וכו' דהא קי"ל הנותן שדה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות, והכא שנותן לה עבד במתנה גמורה כפשטא דסוגיין לא חשיב משועבד לבעל ולא בא הגט מרשותו לרשותה ואע"ג דהתוס' בר"פ הזורק בד"ה מה שקנתה אשה כתבו משם ר"ת דשעבוד הבעל לענין הגט אינו תלוי שא פירות