נאות יעקב חלק ב עז

ואמר לה הרי זה גיטך חשיב שפיר נתינה מיד ליד כיון שבא הגט מרשותו לרשותה

ואין לומר דאפילו לדעת הר"מ ודעמיה לא אמרו כן דקנין דרבנן לא מהני אלא אשאר דברים שהי לתורה אבל לגבי גט דקי"ל בכמה דוכתין דכל המקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ומשום עיגונא אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה ש"ד וע"כ צ"ל הכי שהרי מה יענה הרמב"ם ודעמיה ז"ל להא דקי"ל דאם זרק הגט בתוך ד"א דמגורשת לגמרי אע"ג דקנין ארבע אמות דרבנן הוא אם לא דאפקעינהו רבנן לקדושין מיניה דהא ודאי ליתא דנהי דלדעת הר"מ בד"א היינו טעמא הכי ס"מ לא אמרינן הכי אלא במקום שהוא מפורש בתלמוד דוקא לא מדעתנו וכמו שהאריך הרשב"א ז"ל בתשוב' ת"א (סי' אלף קפ"א) יע"ש ובנדון דידן דאינו מפורש בתלמוד הדרן לכללין דקנין דרבנן לא מהני לדבר תורה דהא ודאי לא אמרין האי כללא מדעתנו וכן נראה ממ"ש המרדכי ז"ל בפ' הזורק בסוגיא דההוא ש"מ דכתב גיטא לדביתהו וכו' וז"ל כתב מהר"מ דהא דאצטריכו לקנין ולא אמרו מטעם דדברי ש"מ ככתובים ומסורים דמי היינו משום דאנן בעינן שיקנה לה מן התורה ודברי ש"מ הוי מדרבנן עכ"ל ולכאורה ק' דמ"ש מר"א דהוי קנין דרבנן וע"כ צ"ל דס"ל דשאני התם שנאמר בפי' והכא אין לנו שום קושיא מפני מה לא אמרו כן מטעמא דאפקעינהו רבנן דבמקום שראו לעשות תקנה עשו ובמקום שלא ראו לא עשו והרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' אישות כתב דהמקדש בפסולי עדות דרבנן מקודשת מן התורה ולא אמרינן דכל המקדש אדעתא דרבנן הוא מקדש. אך לענין חצר שאינו משועבד לבעל ואינה בצדו בשעת זריקת הגט יש להסתפק ולברר כמו שכתבתי

וראיתי להרשב"א בחי' בריש פרק הזורק עלה דאמר עולא והוא שעומד בצד ביתה וכו' שכתב בשם הירושלמי דאם נתן לה גיטה ואמרה תזכה לי חצירי שבעירו א"ר חנינא נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה ופי' הוא ז"ל דהכונה דאם נתן את גיטה בחצרה שבעירו והיא עומדת בצפורי ובא ואמר הרי גיטך שזרקתי לך בחצרך ואמר שתזכה לי חצרי דמהני דחצר מדין יד אתרבאי ולא גרע משליחות ובכי האי גוונא דלא אפשר למימר שמא הדרא בה מתגרשת מדין שליחות נראה מדבריו שאפי' שבשעה שזרקו לחצירה לא היתה עומדת בצדו להחשב כידה וגם לא היה החצר שלוחה מתגרשת בתר שאמרה תזכה לי חצרי ואע"ג דבאותה שעה לא בא הגט מיד הבעל כנראה דחצירה הקנוי לה לא דמי לחצרה הבאה לאחר מכאן כיון דראוי להיות בידה בשעת נתינת הגט לתוכו ע"י שתעמוד בצדו או שתאמר תזכה לי חצרי דלאו מחוסר מעשה הוא

הן אמת דיש לדחות ולומר דהרשב"א מיירי בחצר המשועבד לבעל דמהני לס' הר"ן שכתבנו דס"ל דקנין דרבנן מהני אפי' לקנין מן התורה וכן נמי נאמר דסובר הרשב"א כן וכן ראיתי למו"ה ה"י שכתב בתשו' הנז' להרב מ"א דנראה דהרשב"א ס"ל כס' הר"ן אבל בחצר שאינו משועבד אזיל ומודה דאינה מתגרשת אלא בשעומדת בצדה בשעת זריקת הגט וכן ראיתי להר"ב מחנה אפרים ז"ל שכ' כן בפשיטות בביאורו לה' גירושין להר"מ פ"ה יע"ש

אמנם ראיתי להר"ב מחנה אפרים ז"ל בה' קנין חצר (סי' י"ב) שנראה מדבריו שם בפי' דס"ל דדעת הרשב"א הוא בין בחצר המשועבד ובין בחצר שאינו משועבד הפך מ"ש בה' גירושין הנז' יע"ש. והנה הטור בא"ה (סי' קל"ט) כתב משם הרמ"ה וז"ל כתב הרמ"ה אם נתן הגט בחצרה ואח"כ באתה שם ואמר לה הרי זה גיטך אעפ"י שעדיין הגט שם אינה מגורשת עד שתעלנו משם או עד שיטלנו הוא משם ויתננו לה דבעינן שתהא סמוכה לחצר בשעת נתינת הגט לתוכו וכן בגיטה וחצרה באים כא' בעינן שתהא עומדת בצד החצר בשעת נתינת הגט ואע"ג דאזלא בתר הכי והדר אתיא ואקני לה החצר בתר דאתיא ואמר לה ה"ז גיטך מגורשת כיון שהיא סמוכה לחצר תחלה וסוף וכו' ע"כ והכוונה לומר לפ"ד שבתחלה כתב הרמ"ה שאם נתן הגט בחצרה שאינו משועבד לבעל ולא היתה עומדת לשה בשעת הנתינה אינה מגורשת כיון דליכא נתינה מיד ליד לא בתתלה ולא בסוף דבתחלה לא היתה עומדת בצדו לחושבו כידה וגם בסוף שבא' שם לא בא הגט מרשותו לרשותה והוי כחצירה הבאה לאחר מכאן ובסוף כתב וכן בגיטה וחצירה באים כא' וכו' לאשמועינן דה"ה בחצר המשועבד לבעל דמתגרשת מדין גיטה וחצרה באים כאחד דבעינן שתהא עומדת בצד החצר בשעת נתינת הגט בתוכו והיינו משום דאיהו ס"ל כס' הר"מ ודעמיה ז"ל דס"ל דקנין דרבנן לא מהני לדבר תורה ומ"ה אפילו שהוא חצר המשועבד לבעל לא מקיימא מצות נתינה מיד ליד מן התורה אם לא שתעמוד בצדו בשעת נתינת הגט ומ"ש הרב ז"ל דמתגרשת כיון שעמדה שם בשעת נתינה אף עפ"י שלא אמר הרי זה גיטך אלא לבסוף היינו משום דנהי דמדרבנן כיון דמשועבד לבעל נתינה ראשונה לא שמה נתינה מ"מ בתר דאמר לה הרי זה גיטך בא הגט מרשותו לרשותה במה שמקרי רשותו מדרבנן מהניא לדרבנן דנתינה ראשונה לא הויא נתינה וכמ"ש לעיל ובהכי סלקא תמיהתו של הר"ב מתנה אפרים ז"ל בפ"ה מה' גיטין הנז' שתמה שם ע"ד הרמ"ה הנז"ל והניח דבריו בצ"ע יע"ש. ועיין בב"ח ופרישה ודרישה שפי' דברי הרמ"ה באופן אחר ולעד"נ שאין פירושם עולה יפה כדברי הרמ"ה ודוק. והנה הר"ן ז"ל בפ' הזורק הביא דברי הרשב"א ז"ל הנז' וכתב וז"ל כתב בחי' הרשב"א וכו' ומצאתי בירושלמי דמכלתין וכו' ולא עוד אלא אפילו לא נתנו שם עדיין אלא שאמרה היא זרוק לי גיטי בחצרי ותזכה לי חצרי משמע לי דמגורשת וכו' ע"כ ולירוש' דקאמ' נעשית כמו שהיתה ידה ארוכה בכי האי גוונא בתרא הוא שאמר היא זרוק לי גיטי ותזכה לי חצרי ואח"כ זרקו לה שם דאינו בההוא גוונא קמא שהרב ז"ל מחשב יותר דהיינו שנתנו כבר בחצרה לא ידעתי האיך היא מתגרשת דהא בשעה שזרקו שם חצר לא הוי לא שליח דידיה ולא שליח דידה ואין לך לומר שיהא אלא כאלו נתנו בידה לפקדון ובתר הכי כי אמרה תזכה לי חצרי היכי מתגרש והא בעינן שיאמר לה ה"ז