נאות יעקב חלק ב עו

אארעא ושקלי ופריך א"ה ה"ל ט"ג מעג"ק וכו' דלכאורא קשה דמאי פריך תלמודא והא הוי ט"ג וכו' דהרי קי"ל דאם זרק הגט בתוך ד' אמותיה דמגורשת דר' אמות של אדם עשאוהו רבנן כחצרו וא"כ הכא באומר לה אתנחיה אארעא ושקליה נמצא דכשמניח הגט היא בעצמה הרי הגט בתוך ד' אמותיה וכשנוטלתו היא משם לא חשיב טלי גיטך וכו' דהא דומה לאומר לשלוחו הולך גט זה ואתנחיה בד' אמות שלה ולא תתגרש אלא עד שיגיע הגט לידה וש"ד שהרי מתחלה בא הגט מיד השליח לרשותה אעפ"י שבשעה שהגיע הגט לידה שהוא חלות הגט לא בא מיד השני לידה וכדקי"ל שאם נתן הגט בידה והתנה עמה שלא תתגרש אלא לאחר ל' יום דמגורשת אפי' היה הגט בשעת חלותו בחצרה ולא בידה וכמו שנראה בהדיא מדברי הרמב"ם בפ"ח מה' גירושין וע"ש ואפי' אם נאמר דמאי דמוקי תלמודא דאמר לה אתנחיה אארעא היינו במקום שאין ד' אמות של אדם קונות לו כמו בר"ה עדיין ק' דאמאי לא מוקים לה דאמר לה אתנחיה אארעא במקום שד"א קונות או דמיירי דאמר לה אתנחיה אארעא בחצרך ושקליה אע"ג דמה שקנתה אשה קנה בעלה וד"א דזכו לה רבנן או חצרה משועבד לבעל וא"כ נמצא דבנתינה הראשונה שנתן הגט לאשה שם לא יצא הגט מרשות הבעל הרי בשעה שנוטלתו היא משם להתגרש הרי בא הגט מרשותו לרשותה כמ"ש ובשלמא לדעת הרא"ש ולרשב"ם ז"ל שכתבנו לעיל דס"ל דטול גט מחצרי חשיב טלי גיטך מעג"ק ל"ק מידי דהבא שאני דנהי דבא הגט מרשותו לרשותה מ"ת ונתן בידה בעינן ולא שתקח מעצמה והכא ע"י נטילתה משם מתגרשת אבל לדעת הר"מ דס"ל דטול גט מחצרי מהני קשה אמאי לא מוקי תלמודא מתני' בהכי. ולענין הדין נראה ודאי כמ"ש דאם נתן הגט בחצרה המשועבד לו לפירו' שלא לשם גירושין ואח"כ א"ל ה"ז גיטך דמגורשת מכח שבשעת חלות הגט בא מרשותו המשועבד לו לרשותה אך אם לא רצה לבסוף שתתגרש מדין חצר אלא אמר לה עלי גיטך מחצרך באנו למחלוקת הר"מ ורשב"ם והרא"ש הנז' דלדעת הר"מ מהני ולדעת הרא"ש ורשב"ם לא מהני. ויש לחקור עוד במאי דקי"ל כעולא דבעי' שתהא עומדת בצד חצרה כדי שיחשב חצרה כידה אם זרק הגט בחצרה ובשעת זריקה לא היתה עומדת בצדה ואח"כ באתה שם ואמר לה הרי זה גיטך אי חשיב ט"ג מע"ג קרקע כיון דלא דמי לנותן גט בידה לפקדון ואח"כ אומר לה הרי זה גיטך דמהני דהתם הא איכא נתינה מיד ליד בתחלה אבל הכא ליכא נתינה מיד ליד כלל דבשעה שזרק הגט שם לא היה נחשב החצר כידה ובשעה שעומדת שם ואומר לה ה"ז גיטך הו"ל כחצרה הבאה לאחר מכאן דלא מהני או"ד לא דמי לחצרה הבאה לאחר מכאן דהתם שאני דבשעה שנותן הגט לתוכו כיון שאינו קנוי לה אינו ראוי להיות ידה כלל אלא ע"י שתקנה החצר ומחוסר מעשה הוא לא כן הכא שכבר הוא חצרה וראוי הוא להיות ידה ע"י שתעמוד בצדו ואינו מחוסר מעשה

הנה לכאורה נראה דליתיה להאי ספיקא אלא בחצר שאינו משועבד לבעל לפירות וכגון דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך וכו' אבל בחצר המשועבד לו לבעל ליכא להסתפק כלל דנהי דמכח נתינה ראשונה לא חשיב נתינה מיד ליד מ"מ בתר דאתיא איהי שם ואמר לה ה"ז גיטך וחל הגט נתינה מיד ליד כיון דבא הגט מרשותו לרשותה כמ"ש לעיל דרשות המשועבד חשיב רשותו ונעשה כמי שמקנה חצרו לה דמהני

אמנם כד דייקי' שפיר נראה דדבר זה במחלוקת שנוי בין הפוסקים שנחלקו בעלמא אי קנין דרבנן מהני לדבר מדאורייתא וכגון באתרוג ולולב דבעינן לכם משלכם מן התורה אי מהני קנין משיכה בלא נתינת מעות דהוי מדרבנן ליחשב כשלו לצאת בו אפי' מדאורייתא כיון דהפקר ב"ד הפקר דדעת הר"מ שכתב בה' לולב דלא ליקני שושנה לינוקא ביומא קמא משום דקטן מקנה קני מן התורה ואקנויי לא מקני אלא מדרבנן עכ"ד נראה דס"ל דקנין דרבנן לא מעלה ולא מוריד לצאת י"ח מדאורייתא וכן דעת ר"י שהביא הרב"י ז"ל בא"ה (סי' כ"ח) גבי קידשה בחוב שיש לו על אחרים במ"ג יע"ש וכמה מהפוסקים ז"ל דאזלי בשיטה זו וכמו שקיבצם הר"ב מחנה אפרים זל"ה בה' מכירה בקנין משיכה (סי' כ"א) יע"ש אבל הר"ן ז"ל בפ' האומר התקבל כתב דהתוס' כתבו דקטן זוכה את אחרים מדרבנן והקשה הר"ן ז"ל על זה אמאי הוצרך תלמודא לשנויי ולומר דשאני שתופי מבואות משום דהוו מדרבנן דכיון דרבנן תקיני ליה לקטן זכיה הפקר ב"ד הפקר וכו' יע"ש דנראה מדבריו אלו דס"ל דמטעם דהפקר ב"ד הפקר קנין דרבנן מהני אפי' לדבר מן התורה וכמ"ש הר"ב מ"א ז"ל בסי' הנז' וכן נראה מדברי הר"ן ז"ל בפ' הזורק גבי מתני' זרק בר"ה בתוך ד"א וז"ל ואע"ג דד"א לכ"ע אינם קונות דבר תורה כיון דרבנן תקנו ואמרו שיהיו קונות הרי הקנו לו ועשאום כחצרו דהפקר ב"ד הפקר וכ"כ הר"ב בצלאל זלה"ה בפ"ק דמציעא בסו' דקטנה יש לה חצר ויש לה ד"א משם הריטב"א דטעמא דמקני ארבע אמות לגט היינו משום ד דהפקר ב"ד הפקר וכדברי הר"ן והנה כי כן בנידון דידן כיון דעיקר שעבוד הבעל בנכסי אשתו הוא מדרבנן לדעת הרמב"ם ז"ל ודעמיה דס"ל דלא מהני קנין דרבנן לדבר מן התורה ה"ה הכא כיון דבעינן ונתן בידה מן התורה ומן התורה חשיב האי חצר חצר שלה לגמרי ומן התורה ליכא ביאת הגט מרשותו לרשותה לא בנתינה ראשונה ולא בשעת חלות הגט משום דלא בא מרשות לרשות אלא מדרבנן ולא מהני לן חצר משועבד לבעל אלא כמ"ש לעיל שאם זרק הגט בחצרה לפקדון ואח"כ אמ"ל הר"ז גיטך דמהני כיון דמן התורה נתינה ראשונה חשיבא נתינה מיד ליד כיון שבאותה שעה היתה עומדת בצדו ומדרבנן לא חשיב נתינה ראשונה כיון דמשועבד לבעל ולקיים מצות נתינה אפי' מדרבנן הא איכא בידן מה שבא מרשות לרשות בשעת חלות הגט אמנם לדעת הר"ן והריטב"א דס"ל דהפקר ב"ד הפקר וקנין דרבנן מהני לדבר תורה נראה דבחצר המשועבד אפילו לא היתה עומדת בצדו בשעת זריקת הגט מהני דהפקר ב"ד הפקר וחשיב כחצרו אפילו מן התורה ובתר דאתא