נאות יעקב חלק ב עה

חתמה על סברא זו שכתבנו להבעה"ע ז"ל דלא קני מדין חצר אלא כשהיה חצירו מקודם דלא משכחת לה דלקני בבת אחת מדין חצר שהרי כן נראה בהדיא ממ"ש הריטב"א ז"ל בחי' לקדושין גבי מתני' נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות כתב הוא ז"ל וז"ל מנה"מ אמר חזקיה דאמר קרא ויתן להם אביהם מתנות וכו' וליכא למימר דהתם מדין חצר שהיה חצר המשתמרת דלשנא דעם עדים משמע שזכה בקרקע ומטלטלין כאחד בלא קדימה כלל ולא משמע אלא באגב ולא מדין חצר עכ"ל הרי בהדיא דס"ל להריטב"א דלא א"ל שיקנה החצר ומטלטלין כי אם בזה אחר זה ואעפ"י שמפורש יוצא מדבריו שסובר שאפילו אמר למקבל בבת אחת קני חצר זה וקני מטלטלין שבתוכה נהי דלא מצי לקנות בבת אחת בלא קדימה מ"מ לאחר שתכלה קנית החצר קונה המטלטלין מיד היינו משום דבכי האי גוונא איכא הוצאה מרשות לרשות שהרי אם יהיו המטלטלים מונחים מקודם ברשות לוקח והקנס לו ודאי דקנה רשותו דלא בעינן הוצאה מרשות לרשות בשעת הקנין אלא כל שיצאו מרשותו של מוכר לגמרי קנה לא כן במשכיר את מקומם דליכא הוצאה מרשות לרשות שהרי ברשותיה דמוכר קיימי לדעת הר"ם ולפי"ז אין לתמוה על ס' זו של הריטב"א ז"ל מהא דאמרינן בסוגיין דהזורק דההוא גברא דכתב גיטא לדביתהו וקאמר ליה רבא דלקני לה ביתא דיתיב ביה גיטא וכו' וכן הא דאמר רב נתן גט ביד עבדו וכתב לו שטר מתנה עליו וכו' דנראה דגיטה וחצרה באים כאחד דא"ל דכל עצמו של רבא לא אתא לאשמועי' אלא דאפילו שאמר לה הרי זה גיטך קודם שתקנה החצר דמהני דלא נימא כדקאמר אביי דבעינן כידה מה ידה דליתיה בין מדעתה בין בע"כ וכו' דלרבא ס"ל דלא בעינן דומיא דידה לענין זה אבל לעולם דעיקר חלות הגט. אינו אלא לאחר שתכלה קניית החצר מיד אבל בבת אחת א"א לומר שיקנה וכ"כ לדעת הריטב"א ההיא דר"ג דבעשור שאני עתיד למוד וכו' דפ"ק דמציעא דאזכה מדין חצר י"ל דמיירי נמי שאחר שיכלה קניית החצר יקנה המעשר ולא בבת אחת וכ"נ ההיא דאמרינן בב"ק (דף י"ב) גבי מכר עבדים ומטלטלים כא' החזיק בעבדים קנה המטלטלין דמוקי לה תלמודא כלישנא בתרא דמיירי בעודן עליו ומדין חצר וכן נמי הא דאמרינן בפ"ק דמציעא (דף ט') דקני בהמה וקני כלים שעליה דקנה מדין חצר יע"ש דבכולם צ"ל דהקנין נעשה אחר גמר קנין החצר ולעולם לא משכחת לה שיקנה החצר והמטלטלים בבת אחת כי אם מדין אגב לס' הריטב"א ז"ל

אמנם איכא למידק ע"ז מההיא דאמרי' בפ' האיש מקדש (דף נ' ע"ב) גבי מתני' המקדש אשה ואחותה כאחד אינה מקודשת דהיינו טעמא דאמר רבא כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו ע"כ הרי דכללא כייל לן רבא דבבת אחת היינו כבזה אחר זה ומש"ה כי קדש לב' אחיות בב"א אינם מקודשות דחשיב כבזה אחר זה אפילו שלא קדם קדושיה של א' מהם וא"כ ה"ה הכא בענין חצר דאיתיה בזה אחר זה דהיינו אחר שיקנה קניית החצר בבת אחת נמי איתיה דכל דין שיש בזה אחר זה ישנו בבת אחת ועיין בש"ך ח"מ (סי' ר"ב ס"ק ג') מ"ש שם ועיין מ"ש עוד בסי' ר"ג ס"ק א' ע"ד בעה"ע הנז' לעיל ודבריו צ"ע. איך שיהיה דבר הלמד דכ"ע אזלו ומודו דשכירות ושאלה חשיב חצרו של אדם לקנות בו וא"כ נראה פשוט לענין נדון אשר לפנינו דאם נתן הבעל הגט בחצרו המושכר או המושאל לו והשכירו לה או השאילו לה דמתגרשת דחשיב בא הגט מרשותו לרשותה והנה כי כן יש לדון ולומר למאי דקי"ל דהזורק גט לחצרה דמשועבד לבעל לפירות דמתגרשת מטעמא דגיטה וחצרה באים לה כא' דלא בעינן שבשעת זריקת הגט שתהיה מגורשת אלא אפילו נתנו שם מתחלה לפקדון ואח"כ א"ל הר"ז גיטך או שנתן הגט שם והתנה שלא תתגרש אלא לאחר ל' יום מגורשת דלכאורה היה נראה דאינה מגורשת דלא דמי לנותן גט בידה לפקדון ואח"כ אומר לה הרי זה גיטך או נותן בידה ומתנה שלא תתגרש אלא לאחר ל' יום דקי"ל דמגורשת אעפ"י שבשעת חלות הגט לא בא מיד הבעל לידה דהתם כיון שמתחלה בא מידו לידה ובאותה נתינה הרי יצא הגט מרשותו לגמרי שפיר קרינן ביה ונתן בידה לא כן בנ"ד דנהי דמתחלה בא הגט מיד הבעל לחצרה שהוא כידה מ"מ אותה הנתינה לא חשיב נתינה דאנן בעי' שבשעה שיוצא הגט מרשותו ובא לרשותה שיהא מיד בעל ליד האשה והכא כיון דחצרה משועבד לו נמצא דנתינת הגט שם שלא לשם גירושין לא יצא הגט מרשותו כלל וה"ז כעומד בחצרו ובשעה שאומר לה ה"ז גיטך או בהגיע תור הל' יום ואיכא חלות הגט באותה שעה יוצא הגט מרשותו לרשותה ואז אינו בא מידו לידה אלא מיד החצר דחשיב כטלי גיטך וכו'

אמנם לפי מ"ש דאם נתן הגט בחצרו המושכר לו והשכיר או השאיל לה החצר דמהני דחשיב בא מרשותו לרשותה ה"ה הכא דמהני דדל מהכא נתינה הראשונה מתגרשת מכח שבשעת חלות הגט בא מרשותו לרשותה ואין הפסק רשות ביניהם כיון שהחצר משועבד לו לפירות ואעפ"י שגוף החצר אינו שלו לא גרע מחצרו המושכר דמהני ויש להביא ראיה ע"ז מההיא דר"פ הזורק עלה דקא פריך תלמודא מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני רבא אמר אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל אלא גיטא וידה באים כאחד ה"נ גיטה וחצרה באים כאחד וקס"ד דתלמודא שם דרבא יד האשה קא קשיא ליה דמשועבד לבעל למעשה ידיה ואם איתא דכל מקום שהוא משועבד לבעל בעינן שבשעת נתינת הגט שם יחול הגט א"כ היכי קס"ד דתלמודא לומר דרבא משוה יד האשה לחצרה המשועבד לבעל דהא קי"ל דאם נתן הגט בידה לפקדון או התנה עמה שתתגרש לאחר ל' יום דמגורשת ואמאי הא ליכא נתינה מיד הבעל ליד האשה דבנתינה ראשונה לא יצא הגט מרשותו של בעל אלא ודאי דכל שבשעת חלות הגט בא מרשות המשו' לו לפירו' לרשותה מהני

הן אמת דקשה לזה מהא דפריך תלמודא בפ' המביא תניין גבי מתני' דהאשה עצמה מביאה את גיטה דמוקי תלמודא התם באומר לה כי מטית להתם אתנחיה