נאות יעקב חלק ב עב

ידה קטפרס שפסק בדין י"ב שאינה מגורשת אעפ"י שמתגלגל הגט בתוך ידה וי"ל דשאני התם דכיון דידה עשויה כמדרון אפילו אם הוא רצון הבעל שינוח בידה לא מצא כלי מחזיק לו לא כן במתגלגל מפתח לפתח שמקום ראוי לנוח הוא אם היה רוצה הבעל נמצא דלדעת הרמב"ם ז"ל אפילו מתגלגל בע"כ כמונח דמי וא"כ קשה לפי' ה"ה ז"ל הנז' דכיון דנח בתוך ד"א מה לי נתגלגל ונפל במקום הרעותות או לא. ולעד"נ ליישב לדעת ה"ה ז"ל בהקדם מאי דאמרי' בפרק הזורק (דף ע"ח) אמ"ר חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת מ"ט בעינן כריתות וליכא ע"כ נמצינו למדין מהאי סוגיא דאפי' נתן כל הגט בידה כל שיש לו כח לחזור ולהביאו אצלו לא מקרי נתינה וא"כ ה"נ ודאי דאזיל ומודה ה"ה ז"ל דמתגלגל כמונח דמי ומה שנתגלגל ונח בתוך ד"א שפיר מקרי נתינה אלא דאם לא נשאר שם ונתגלגל ונפל חוץ לד"א במקום הרעותות דהוי רשותו של בעל לא מהני דכיון דראינו לבסוף שנתגלגל ונפל לרשות הבעל אגלאי מלתא למפרע דבשעה שנח בתוך ד"א לא היתה נתינה גמורה הואיל ועדיין כח הבעל קשור בו שבאותו כח יכול לתקן ולהביאו אצלו כמו שהיה לבסוף שנתגלגל ונפל לרשותו דהוי כמו ידה לא כן בנתגלגל ונפל על מקום שאין בו א' מהרעותות דרשותה הוי כיון שהוי חד מקום ולכל צורך חלות הגט השאיל לה מקום בחצרו דודאי מתגרשת לא מחמת נפילה האחרונה שנתגלגל ונפל אלא מחמת שבתחלה נח בתוך ד"א דכיון דראינו דנתגלגל ונפל למקום דחשיב רשותה אגלאי מילתא למפרע שבשעה שנח בד"א לא היה כח הבעל קשור בגט לנתקו ולהביאו אצלו ברשותו ושפיר כריתות הוי ולענין טעם ה"ה ז"ל שכתב דמה שהצריך הרמב"ם ז"ל שיגיע הגט לד"א דה"ט דלא עדיף מחצירה דבעי' שתהא עומדת בצד ביתה או בצד חצירה וה"נ בעינן דלימטי לה גיטה סמוך לה דהא קי"ל כעולא דמה ידה בסמוכה אף חצירה בסמוכה. יש לדקדק מהא דאמרי' בפ"ק דמציעא (דף י"ב ע"א) אלא אמר רב אשי חצר משום יד אתרבאי ולא גרע משליחות הלכך במתנה דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ואעפ"י שאינו עומד בצד שדהו גבי גט דחוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו בעינן שתהא עומדת בצד חצרה כדי שתתגרש מדין ידה עכ"ל. ונראה מדקדוק לישנא דתלמודא מדקאמר ואין חבין לאדם שלא בפניו ולא אמר ואין חבין לאדם שלא מדעתו דבפניו חבין אפי' שלא מרצונו דאפשר לו לבעל לומר לחברו בפניה זכי בגט זה לאשתי כיון דבפניה הוא וכ"כ נמי דאם זרק לה גיטה בתוך חצירה ואינה עומדת בצדו אלא רחוק ממנו והיא רואה בשעה שזורק הגט לתוך החצר מהני דנהי דמדין דיד אינה מגורשת כיון שאינה סמוכה לו ממש מתגרשת מדין שליחות דכיון שזורק הגט בפניה ליכא משום אין חבין לאדם שלא בפניו וא"ל דחצר דאשה אינה מתגרשת אלא מדין ידה ולא מדין שליחות שהרי הרשב"א ז"ל בפרק הזורק כתב דאם גילתה דעתה שרצונה להתגרש וזכות הוא לה מתגרשת אפי' היא אינה סמוכה לחצרה מדין שליחות יע"ש והביא דבריו ה"ה ז"ל בפ"ה מה' גירושין וא"כ ה"ה הכא בזורק לה גיטה בחצרה בפניה דמתגרשת מדין שליחות אעפ"י שאינה סמוכה לו וא"כ אמאי כתב הרמב"ם ז"ל הכא דבעי' דלמטי לה גיטא בתוך ד"א הא כיון שבפניה זורק את גיטה תתגרש אפי' נפל רחוק ממנה מדין שליח אם לא שנאמר דס"ל לה"ה ז"ל דלשנא דתלמודא דאין חבין לאדם שלא בפניו לאו בדוקא אתמר אלא הכונה לומר דכל שאינו בידה ממש כשלא בפניה חשבינן ליה ולא משכחת לה שתתגרש מדין שליחות כי אם מדעתה ורצונה. ויש להביא ראיה לזה מהא דאמרינן בפרק שני דגיטין (דף כ"א) עלה דאמר רבא כתב לה גט ונתנו בחצירה וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו ורמי ליה אביי מכדי חצר מהיכא אתרבאי מידה מה ידה בין מדעתה בין בע"כ וכו' רמי ליה רב שימי בר אשי והא שליחות לקבלה דמדעתה איתיה בע"כ ליתיה ומשני ואי ב"א שליחות לקבלה נמי איתיה בע"כ שכן אב מקבל גט לבתו הקטנה בע"כ ואם איתא דשלא בפניו דתלמו' דוקא אבל בפניו חבין אפילו ע"י שליח עדיפא מינה הו"ל לתלמודא דשליחות איתא בע"כ וכגון בבעל שזיכה לאשתו בפניה ע"י אחר דמגורשת מדין שליחות אפילו בע"כ. וראיתי להר"ב כנה"ג בסי' קל"ט בהגה' ב"י אות י"ג שכתב ע"ד הרב המגיד אלו בשם נמוקי הראנ"ח כ"י דלפי הטעם דאסיק רב אשי במציעא דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו אפשר שלא יהיה צריך להיות סמוך לו ממש כל שיהיה לפניה סגי וכונתו למ"ש בתחלה ולעד"נ דליתא כמ"ש

איך שיהיה נחזור למאי דאתאן עלה דנראה מדברי הר"מ אלו דאם נתן הגט בחצרו וא"ל טול גיטך מחצרי ולקחתו משם דמגורשת ולא חשיב טלי גיטך מע"ג קרקע כיון שמרשותו לרשותה בא והרי הבעל נתן הגט במקום הראוי להתגרש בו ע"י הקנאת החצר דחשיב כמו שנתנו בתוך חצירה דראוי לבילה אין בילה מעכבת בו אמנם מדברי הרא"ש שכתבנו לעיל נראה שחולק ע"ז וכמ"ש וגם רשב"ם ז"ל דמייתי הרא"ש משמו שכתב דמיירי דהיה רשות הרבים באמצע נראה שחולק ע"ז וס"ל דטול גט זה מחצרי הוי כמע"ג קרקע ומפני זה לא היה מציאות שתתגרש ע"י שתקחנו היא משם בעוי הבעל וגם לא אפשר ע"י שיעשה שליח הולכה וכמו שהשיג הרא"ש עליו דרשב"ם ס"ל דשליח צריך שיקחנו מיד הבעל ולא מע"ג קרקע כדי שיהא נתינה אריכתא מיד הבעל ליד האשה בלי שום הפסק כלל אלא שהרא"ש השיג עליו מטעם דס"ל דשליח הולכה לא בעינן שיקחנו מיד הבעל וא"כ דבר הלמד מענינו דטול גט מחצרי במחלוקת שנוי

והן עתה יש לחקור בעיקר הדין אשר לפנינו דאמרי' דנותן גט בחצרו והקנה לה החצר דמגורשת אם היינו דוקא בחצרו הקנוי לו בגוף ופירו' דשפיר חשיב בא מרשותו לרשותה או"ד אפי' בחצר מושכר לבעל איתיה להך דינא כיון דשכיר ליומיה ממכר הוי וקנין פירות שיש לו בחצר זה חשיב רשותו כדי לאחשובי, בא מרשותו לרשותה אם השכיר אותו החצר לאשה או השאיל הנראה פשוט דודאי שכירות רשותו מקרי שהרי לענין