נאות יעקב חלק ב עא

דס"ל דטול גט מחצרי לא מהני ומשום הכי השיג עליו וכו' מטעם דיעשה שליח דס"ל להרא"ש דבשליח הולכה לא בעינן שיקחנו מיד הבעל כיון דבמקום בעל קאי ומעל גבי קרקע נמי מהני כדבעינן למימר קמן בס"ד

הן אמת דראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' גירושין דין ט' וז"ל השאיל לה הבעל מקום בחצרו ולא יחדו לה וזרק לה הגט והגיע לד' אמות שלה שהיא עומדת בהם ה"ז מגורשת נתגלגל ונפל ע"ג קורה או ע"ג סלע רחוק ממנה אם המקום שנפל אין בו ד' על ד' וכו' ה"ז לא חלק רשות לעצמו וכאילו היא והוא במקום א' ואם יש שם אחד מג' דברים אלו חלק רשות לעצמו וכו' ואינה מגורשת עד שיגיע גט לידה עכ"ל. נראה מדברי הרמב"ם דס"ל שאפילו נתגלגל ונפל ע"ג מקום מיוחד מהדברים שחלק רשות לעצמו ולקחתו היא משם מגורשת ממ"ש ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה דמשמע דבהגעת הגט לידה משם סגי בלא נתינת הבעל ולא כתב עוד שיחזור ויתננו לה וכמו שדקדקו ה"ה והרשב"א ז"ל בדברי הרמב"ם בפ' הנז' דין ח"י וז"ל כתב הגט ונתנו ביד עבדו וכו' ואם אינו כפות קנתה העבד ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה. ודקדקו הם ז"ל מדבריו שהוא סבור שאם נטלתו היא מהעבד מתגרשת יע"ש וכמו כן י"ל בדין ט' הנז' והדבר קשה דכיון דנפל למקום הרעיתות ונטלתו היא משם הוי טלי גיטך מע"ג קרקע וע"כ צ"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דכיון דבא מרשותו של בעל לידה ש"ד דומיה דהקנה לה החצר והדבר קשה דמאי שנא מהא דאמרי' דאם היה הגט מונח בידו או במתניו ולקחתו היא משם דאינו גט ולא עדיף חצרו מידו והא ל"ד למקנה לה החצר דגיטה וחצירה באים כאחד דשאני התם דממילא קא אתיא לה כמ"ש ולפי חומר הענין צ"ל דדעת הר"מ דאם נתן הגט בחצירי ולקחתו משם מהני דומיא דמקנה לה החצר דמהני כיון דבא מרשותו לרשותה ואע"ג דכתיב ונתן דבעינן שיגיע לידה מכח נתינתו של בעל וליכא הא כיון דאיכא נתינה מכחו לתוך החצר מתחלה הא איכא כח הבעל דמכח נתינתו שם הוא בא לידה ולא איכפת לן דהגעת הגט לידה אינו מכח נתינת הבעל דלא קפיד קרא אלא שיבא מרשותו לרשותה ושהבעל יוציא הגט מידו ע"י שיתן הגט במקום שהיא ראויה להתגרש בו כמו בחצירו שראויה להתגרש ע"י שיקנה לה החצר ובהכי שפיר מקרי נתינה שהרי אם כתב רחמנא ונתן לבד ודאי דהוה אמינא דכשהבעל ישא ויתן הגט אפילו ע"ג קרקע מהני והשתא נמי דכתיב ונתן בידה לא אתא לאשמועינן אלא דבעינן שיבא מרשותו לרשותה אבל לקיים מצות נתינה כשיתן הבעל מעיקרא בחצירה מהני ולא קפיד קרא ונתן ושלא תקח מעצמה אלא כשלא היה שם נתינה כלל כגון שהיה הגט מונח בידו ולקחתו משם דהא ליכא נתינה כלל דאפי' אם נשא ונתן הגט מידו לידו האחר או במתניו לא חשיב נתינה כיון דלא יוצא הגט מגופו באותה נתינה כלל ונמצא דהכל נעשה ע"י עצמה ועכ"צ לומר הכי דאל"כ מ"ש גבי הקנה לה חצירו דמהני הא נהי דממילא נמצא הגט לתוך חצרה והיא אינה עושה שום מעשה מ"מ הא בעי שיהא שם נתינת הבעל וליכא דבשעת חלות הגט ממילא קא אתי הגע עצמך אם היה מונח הגט ברשותו ובא הרוח וזרק הגט לרשותה הסמוך לרשותו דליכא הפסק רשות אם נאמר דמהני הא ודאי לא מהני דליכא כח הבעל וא"כ הכא מ"ש אלא עכ"צ לומר דנתינתו של בעל לתוך חצרו בעוד שהיה חצרו נתינה שפירת הוי אע"ג דבאותה שעה לא היה ידה וה"ט דלא קפיד אנתינתו אלא שיוציא הגט ע"י נתינתו מגופו למקום שראוי להתגרש בו ע"י הקנאה וכמו כן בנותן הגט בחצרו ונטלתו משם דמהני כיון דהוצאת הגט מידו אינו ע"י עצמו

ובהיותי עומד בדברי הר"מ ז"ל אלו ראיתי לעמוד במ"ש ה"ה ז"ל בפ"ה דכונת הרמב"ם לומר דאם השאילה הבעל מקום בחצרו אינה מגורשת אלא א"כ הגיע לד' אמות שלה ומ"ש נתגלגל ונפל ע"ג קורה רחוק ממנה היינו שבתחלתו נח תוך ד"א שהיא עומדת ואחרי כן נתגלגל ונח חוץ לד' אמות ואם המקום שנפל עליו אין בו אחד מהרעותות מגורשת ואם יש בו אחד מהרעותות אינה מגורשת. ודבריו תמוהים דלא ימנע אם מה שנח בד"א חשיב כמונח א"כ אפי' נתגלגל על מקום הרעותות אמאי אינה מגורשת מחמת שנח מתחלה בד"א ואי לא חשיב כמונח אפי' נתגלגל ונפל במקום שאין בו רעותות אמאי מגורשת וכמו שכבר הקשה מהרש"ך ז"ל בביאורו להרמב"ם ז"ל ה' ג' ועוד קבה דמשנתגלגל בתוך ד"א חשיב כמונח וכדאמרי' בפ"ק דמציעא (דף י"ב) בעי רבא זרק ארנקי בפת' זה ויצא בפת' אחר אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא ובעי למפשטא מהא דר' אבא במתנה אעפ"י שאין רץ אחריהם ומגיען ודחי תלמודא מתגלגל קא אמרת שאני מתגלגל דכמונח דמי הרי בהדיא דפשיטא לתלמוד' דמתגלגל כמונח דמי ואין לומר דשאני התם דהוי מתגלגל שלא בע"כ דבהיותו מתגלגל אפשר לו לצדד שינוח אבל הכא דבע"כ מתגלגל מכח זריקה הבעל בחוזק לאו כמונח דמי דכשנתגלגל חוץ לד"א איגלאי מילתא למפרע דלא היה ראוי לנוח וא"כ רבה דבעי לה התם אמאי בעי לה באויר שאין סופו לנוח אפי' בזורק ארנקי בפתח זה ומתגלגל ויוצא בפתח אחר הוה מצי למבעי לה דהא ארנקי נמי ע"כ מתגלגל שהתם ודאי משמע דדוקא ביוצא דרך אויר קא מיבעיא ליה אבל במתגלגל פשיטא לי דכמונח דמי וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפרקין דין י' שכתב וז"ל זרק לה גיטה ברשותו ועבר בתוך רשותה שהיא עומדת בה אעפ"י שעבר בפחות מג' סמוך לארץ אינה מגורשת ואם איתא דמתגלגל בע"כ לאו כמונח דמי לאשמועינן רבותא דאינה מגורשת אפי' מתגלגל ממש כיון דנחית לאשמועינן אעפ"י שעבר בפחות מג' ואע"ג דהרשב"א זלה"ה בפ' הזורק כתב גבי ההיא דהיתה ידה עשויה קטפרס וזרקו לה דאינה מגורשת דאע"ג דלענין זכיה אמרי' דמתגלגל בע"כ כמונח דמי לענין גט מתגלגל כל שלא נח ממש ברשותה אינה מגורשת משום דכתיב ונתן בידה וכו' והך דהיתה ידה קטפרס דאינה מגורשת אעפ"י שמתגלגל הגט בתוך ידה הא ודאי ע"כ הרמב"ם ז"ל לא ס"ל הכי כמ"ש

הן אמת דכפי זו ק' לדעת הרמב"ם ז"ל במ"ש דהיתה