נאות יעקב חלק ב סט

מי הוא המגרש והמתגרשת בפרטים ולא ברבים ש"ד בע"מ

אשר עפי"ז תמיהא לי במה שכתב הרב הנז' בתשו' הנז' שהוק' לו להא דטביומי דלזה ה' בנות וכו' מהא דקי"ל דידיה שאין מוכיחות לא הויין ידים וכתבו התוס' דהטעם דכיון דלא אמר לי דלמא לא נתקדשה אלא לאיזה אדם בעלמא דהכא נמי במקדש לא' מה' בנים הרי אינו מסויים ולמ"ד ידים שאינן מוכיחות לא הייין ידים הכא נמי אינן צריכות גט וכתב הר"ב ז"ל דאין לחלק בין רבים למעטים דהכל הוא א' שאינו מוכיח הדבר עכ"ד. ותמיה לי דאמאי אין לחלק הרי הכא דלר"א בעינן שיוכיח בתוך הגט מי הוא המגרש והמתגרשת ולאפוקי מס' רבים ועכ"ז בב' יוסף ב"ש דס"ס ליבא הוכחה מי מהב' יוסף ב"ש הוא מגרש ש"ד וע"כ דה"ט דיש לחלק בין רבים למעטים וצ"ע

איך שיהיה למדנו דלר"א לא בעי' מוכיח מתוכו במועטים וע"מ שידעו איזה מהב' יוסף ב"ש סגי ובכן ה"ה נמי הכא דלר"א אי בשטת נתינה פורש מי למי מקדש שפיר דמי אפי' שאינו מפורש בתוך השטר ואם לא פורש אפי' בשעת נתינה הרי דיינינן להן בס' מקודשת וא"כ משכחת לה הא דה' בנים וה' בנות אפי' בשטר בכותב בכולל ה' בנות מקודשות לה' בנים סתם ובשעת הכתי' נכתב לשמן אדעתא לקדש את כולן ואח"כ נמל' וקד' לאח' דוקא ומדקאמר הרב דדין זה לא משכחת ליה בשטר ש"מ דס"ל דבכה"ג פסול השטר מטעם לה ול"ל ולחברתה. והא אין לומר דלא פסלינן משום לה ול"ל ולחברתה אלא בשכותב לב' בכולל ואינו נמל' ממ"ש לגרש ב' ומגרש בו לב' אבל אם כתב לשתיהם בכלל לשמן ע"ד לגרש את ב' ואח"כ נמלך לגרש לאחת מהן ש"ד דלא נפסל מחמת הכתיבה שהיה לשם גירושין ב' ובכן הכא אפי' נאמר דליתיה להך דינא בש"ק משכחת לה בשטר שנכתבו בכולל באופן הנז' ולא מפסל משום לה ול"ל ולחברתה וכו' כיון שנמלכו בשעת נתינה ולא קדשו כי אם אחת דהא ליתא שהרי וכתב לה ול"ל ולחברתה קאמר רחמנא ול"א ונתן לה ול"ל ולחברתה דאשעת כתיבה קפיד רחמנא שיכתוב לה לבדה כמו שהקפיד שיכתוב לשמה והרי במאי דקי"ל בפ' המביא תניין דאם כתב הגט בשני קלפים ל"מ דכתיב וכתב לה ספר ספר א' אמ"ר ולא ב' וג' ספרים כתבו רוב הפוסקים דכיון דכתיב וכתב ס' אשעת כתיבה קפיד רחמנא ואם כתבו בב' קלפים ואח"כ דבקו ונתנו לה אפי' נאמר דדבק מהני א"מ מטעם ב' וג' ספרים כיון דבשעת כתיבה נכתב על ב' ספרים וכמו שמבואר אצלנו במקומו באורך בדין זה דס"א וכו' יע"ש

הן אמת דאפי' נאמר דדין זה איתיה בש"ק עדיין י"ל בדברי הרב ז"ל דהא משכחת לה כגון שהבנות והבנים שמותיהן שוות וצוו לסופר שיכתוב שטר א' לשם כולן באופן שיקדשו כולן כא' באופן זה שהאח' יקדשנה בו בתנאי שתחזירהו ויחזור אחיו ויקדש בו ע"ז הדרך וכן כולן דבכי האי גוונא חשיב לשמן ולא לה ולחברתה כמו שכתבנו לעיל וי"ל דאין דין זה דבכי האי גוונא לא חשיב לה ולחברתה ברור בידינו בראיה ברורה ואדרבא אפשר להביא ראיה מדברי הרב אלו דל"ש

שוב ראיתי הדבר מפורש בדברי רש"י ז"ל בפ"ק דקדושין (דף י"ד ע"א) דבכי האי גוונא נמי שכותב לשם ב' ששמותיהן שוות לגרש לב' באופן הנז' חשיב לה ולחברתה ופסול דאמרי' התם עלה דפריך התם ותהא יבמה יוצאת בגט מק"ו ומשני אמר קרא לה ולא ליבמה ופריך ואימא לה לשמה ומשני תרי לה כתיבי ואכתי מבעי ליה חד לה לשמה וחד לה ול"ל ולחברתה ע"כ וכתב רש"י ז"ל וז"ל ולא לה ולחברתה ששמותיהן שוין שאין ב' נשים מתגרשות בגט א' אם כתב פלו' מגרש פ' ופ' נשיו עכ"ל. הרי בהדיא שכתב רש"י דה"ד לה ול"ל ולחברתה כגון ששמותיהן שוין והכוונה דאם כתב לב' לשם ב' לגרשן באופן שכתבנו ל"מ שאין ב' נשים מתגרשות בגט א' ואע"ג דדברי רש"י ז"ל משוללין ההבנה שבתחלה כתב דה"ד לה ולחברתה כגון ששמותיהן שוין ואח"כ כתב פ' מגרש לפ' ופ' נשיו דמשמע דבכי האי גוונא דוקא חשיב לה ולחברתה הא ודאי ע"כ צ"ל דטעות סופר נפל בדבריו וצ"ל הכי ששמותיהן שוין שאין ב' נשים וכו' או אם כתב פ' מגרש וכו' וכוונתו לומר דאיכא תרי גווני לה ולחברתה

ואגב אורחין למדנו מסוגיין זאת דהך דינא דלה ול"ל ולחברתה מוכתב ב' ילפינן ליה וכמו שכתבנו לעיל בריש אמי"ר משם התוס' ז"ל ויש לתמוה דאיך לא הזכירו התוס' ז"ל סוגיא זאת כלל לא בסוגיין דגיטין ולא דסוכה ולא דעירובין דבכל המקומות אלו הוקשה להם דהא בעינן וכתב לה לשמה ותירצו דמדכתב לה ב' יליף נראה דאמרוה מדעתם כאלו לא נאמר בתלמודא כלל ומסוגיא זאת נמי יש לתמוה בדברי הר"ן ודעמיה שפסקו בההיא דאין אדם מפר לב' נשיו כא' דאותה דוקא בלי שום טעמא דלדידהו נראה בהדיא דמאותה דהפרה ומלה דהקמה דרשי' תרתי הן דבעינן הפרה והקמה לשמה והן לה ולא לה ולחברתה והדבר ק' דמ"ש הכא לענין גט דבעינן תרי קראי כמבואר בסוגיין הנז' וצ"ע. איך שיהיה היוצא לנו מהרשום בכתב דשפיר ילפינן מדברי מהר"א ן' ששון הנז' זלה"ה דהך דינא דלה ולא לה ולחברתה איתיה בשטר קדושין ואם כתב וכלל ב' נשים בשטר א' אתם חו"פ מקודשות לי קם דינא דשטר זה בטל לגמרי. ודע דמלתא דפשיטא הוא דלא אמרי' הכי כי אם במקדש בשטר אבל במקדש בכסף לא אמרי' הכי ויכול לקדש ב' נשים כא' ע"י שליח קבלה או כשנעשה האחת שליח לחברתה אפי' בדבור א' של קדושין בדרך כלל אתם פ' ופ' מקודשות לי וכמו שמבואר במתני' בפ' האיש מקדש (דף נ' ע"ב) מעשה בה' נשים וכו' ונקט אדם א' כלכלה של תאנים וכו' ואמר הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זאת וקבלה א' ע"י כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות ע"כ הרי בהדיא דדוקא אחיות אינן מקודשות הא נכריות מקודשות ואעפ"י שכללן בדיבור א' כולכם וכו' וצ"ל דלא אמרי' הכי כי אם בשטר דעיקר שטר מהקישא דויצאה והיתה ילפינן לה אבל בקדושי כסף דלאו מויצאה והיתה ילפינן ליה לא יליף מיציאה לפסול לקדש בדרך כלל בדבור א' לב'