נאות יעקב חלק ב סח

ולשמה וכיוצא משום דמתני' ידועה לתנאים אבל במאי דלא תני במתני' בפי' אלא ברייתא או דברי שום אמורא ל"ק והך דינא דלה ולא. לה ולחברתה אינו אלא דברי רבינא ור"א ול"ק וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה (סי' תר"ג) יע"ש. אך ק' להרמב"ם ז"ל שבפ"ו מה' עבדים מנה ששה דברים ששוין גיטי נשים וש"ע ולא מנה דין זה דב' עבדים אין משתחררים בשטר א' בכלל דברים ששוו ולא ידעתי למה ולא עוד אלא שכתב בששה דברים שוו וכו' ובשאר דברים הרי הן כשאר כל השטרות ואין הדבר כן שהרי איכא הך דינא דלה ול"ל ולחברתה שאינן כשאר שטרות וצ"ע ומ"מ לענין ש"ק אין לנו ראיה גם מדברי הפוסקים ז"ל לא מצאתי גילוי בדין זה. וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' אישות דין א' שכתב וז"ל ויש לאיש לקדש נשים רבות כא' והוא שיהיה בכסף אם קדש בכסף פרוטה לכל א' וא' וכו' עכ"ל וי"ל דמה בא למעט באומרו בדקדוק אם קדש בכסף דאם כוונתו למעט דדוקא אם קדשן בכסף בעינן שוה פרוטה לכל א' וא' אבל אם קדשן בשטר דהיינו בשטר לכל א וא' לא בעינן פרוטה לכל א' וא' הא פשיטא לן דבשטר דמתקדשת מדין שטר ולא מדין הנאה לא בעינן שוה פרוטה וכי בשביל דמתקדש נשים רבות כא' ישתנה הדין לכן היה נראה לי לומר דכונת הרמב"ם ז"ל הוא דבתחלה כתב ויש לאיש לקדש נשים רבות וכו' בין בכסף ובין בתורת שטר ועלה קאמר דאם קדש בכסף צריך פרוטה לכל א' וא' כלומר דאם קדש בכסף צריך להתנות לך שיהיה ש"פ לכל א' וא' אבל אם קדש בשטר אינו צריך שיתן שטר לכל או"א דאפילו כתב שטר אחד לנשים רבות בדרך כלל אתם פו"פ מקודשות ש"ד משא"כ בכסף דדינו בפרוטה דלא סגי בלא שיהיה פרוטה לכל א' וא' ובכן קם דינא לדעת הרמב"ם דליתיה הך דינא דלה ולא לה ולחברתה וכו' בש"ק. אבל הא נמי ליתא דאפשר לומר דהכונה להכשיר במקדש נשים רבות בשטר א' לא בדרך כלל אתם מקודשות לי כי אם בטופס לכל א' וא' את פ' מקודשת ואת פ' מקודשת דבכי ה"ג חשיב לה ול"ל ולחברתה דהאי לחודה קאי והאי לחודה קאי אבל לעולם בכותב בדרך כלל אתם מקודשות לי ל"מ כלל והכי מסתברא כיון דקי"ל דבעינן שיכתבנו לשמה ופסול במחובר כגט מטעם דאתקש הויה ליציאה לגמרי ולהכי נמי אתקש ואין היקש למחצה וכן יש לדקדק לע"ד מדברי מהר"א ן' ששון זלה"ה בתשובה הבאה בשו"ת מהר"י הלוי ז"ל (סי' ב) שכתב דהא דאיירי' בפ' האיש מקדש דקדושין שאינן מסורין לביאה הוו קדושין ואם קדש אחת מב' אחיות ב' צריכות גט וכן מאי דאמרי' עוד בפה"מ דתני טביומי לזה ה' בנים ולזה חמשה בנות ואמר אחד מבנותיך מקודשת לאחד מבני דכל אחת ואחת צריכה ה' גיטין דלא שייך דינים אלו אלא במקדש בכסף אבל במקדש בשטר לא שייך כלל דהא קי"ל דשטר בעי כתיבה לשמה כגט וא"כ אפי' נאמר שיהיו הבנות כולן שמותיהן שוות ושפיר שייך השטר למי שירצה מהן לקדש הא קי"ל לענין גט ב' ששמותיהן שוות וכתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה אלו תורף דבריו יע"ש ואם איתא דהך דינא דלה ול"ל ולחברתה ליתיה בש"ק הא שפיר משכחת לה הא דתני טביומי דלזה ה' בנים וכו', אפי' במקדש בשטר ומיירי בשכתב בשטר אחד בדרך כלל ה' בנותיך פלו' ופלוני' מקודשות לנו פו"פ ובשעת כתיבה נכתבו כולם על דעת לקדש את כולן בשטר זה ואח"כ בשעת קדושין נמלכו ולא רצה לקדש כי אם אחת מבנותיו בשטר זה ובכן כיון דקי"ל דקדושין שאינן מסורין לביאה הוו קדושין הרי עכ"פ אחת מהן מקודשת לא' מהבנים מדין שטר כיון שכולם נכתבו בשטר לשמן ולשם קדושין והרי השטר ראוי לקדש לכולן וכיון דלא נתברר לאיזה מהבנות מקדש וגם למי מהבנים מקדש לא בע"פ בשעת הקדושין ולא נתברר נמי בתוך השטר איזה בת מקודשת לאיזה בן כיון שלא כתבו בנותיך פו"פ מקודשות לנו פו"פ פלוני' לפ' ופלו' לפ' לכשנאמר דנהי דלא ברר בשעת נתינה על איזה זוג הכתוב בשטר מקדש ובכן כל אחת ואחת צריכה גט מהבן המפורש בשטר דאיהו מקדשה מ"מ אינו צריך כאו"א ה' גיטין כיון דהא ליכא למימר שדעתו לקדש לבת א' לבן אחר שאינו כתוב בשטר דאיהו קא מקדשה דמסתמא דעתו לקדש כמו שכתוב בשטר יעקב לרחל וכל שלא נתברר בתוך השטר כן כי אם כתבו סתם ה' בנים לה' בנות ולא פירש מי למי שורת הדין להצריך ה' גיטין לכל א' וא' ואין לומר דאם כתבו סתם ה' בנים לה' בנות ולא פורש מי למי הרי השטר חספא בעלמא בידן דקי"ל דבעי' בשטר קדושין שמו ושמה בגט דבעינן מוכיח מתוכו מי המקדש ומי המתקדשת דבלאו הכי לאו סיפור קדושין הוא וכמו שנבאר בס"ד במקומו וא"כ הכא נכתבו השמות בשטר כמי שלא נכתבו כיון שלא פורש מי למי ואינו מוכיח מתוכו כלל מי מתקדשת למי ובכי האי גוונא אפילו פירש בשעת נתינה פ' לפי לפני ע"מ אינו כלום כל שבתוך השטר אינו מפורש שהרי אם לא כתבו שמו ושמה כלל וניתן לה בע"מ והרי הע"מ יודעים מי המקדש והמתקדשת עכ"ז ל"מ כיון שאינו מוכיח מתוכו ובכן כשלא פורש בשעת נתינה נמי לית לן לאחזוקה נמי אפי' בס' מקודשת לאחד מהם כל שהשטר חספא בעלמא דהא ודאי ליתא דהא לר"א דאמר ע"מ כרתי וקי"ל כוותיה לא בעינן מוכיח מתוכו כלל דדוקא כשלא נכתב שם כלל שאינו מוכיח מי המקדש והמתקדשת והרי הוא ס' ששטר זה הוא מא' מהרבים שבכל העולם ל"מ בע"מ אבל כל שכתוב שם בתוכו ונשאר הס' לפרטים בנ"ד זה שנכתבו ה' שמות ולא ידעינן מי למי וניתן בע"מ ופורש בפניהם מי למי ש"ד דכל כי הא לא בעינן לר"א שיוכיח מתוך השטר ותדע שכן הוא שהרי בר"פ כל הגט אמרי' דמתני' דקתני כתב גט לאשתו ונמלך ומצאו בן עירו וכו' דמשמע הא ראשון מצי מגרש אפי' שאינו מוכיח מתוך הגט שעל בעל ואשה זו נכתב כיון דאיכא אחר ששמו כשמו היינו כר"א דאמר ע"מ כרתי ואינהו ידעי שבעלה מסר לה ולא בעינן מוכיח מתוכו הרי דאע"ג דלר"א נמי אם לא נכתב שו"ש כלל ל"מ בע"מ מן התורה וכמו שכתב הר"ן ז"ל בפ' המביא תניין גבי ההוא גברא דעל לבי כנשתא ושקל ס"ת ויהב לדביתהו וכו' יע"ש וכן נראה בהגהות אשרי שם יע"ש עכ"ז כל שנכתב בפרטות ונשאר הספק