נאות יעקב חלק ב סז

כלל והשתא ק' דמ"ש מעבד דקי"ל דאע"ג דאינו יכול לשחררו לחצאין בזה אח"ז מטעם שיור אם שחרר חציו ונתן חציו בבת א' ש"ד וכמו שמבואר בסוגיין ומ"ש הכא דפשיטא ליה לתלמודא דאפי' אם מכר לחצאין בבת א' הוי שיור אם לא דעכ"צ לומר דאיתיה להך כללא דרבה דכל שאינו בזה אח"ז וכו' בכה"ג ומש"ה לא חשיב ומכרו כולו אפי' במוכר בבת א' לחצאין דכל שאינו בזה אח"ז אפי' בב"א אינו ובענין כותב חצי חצי דעבד דחשיב שיור מהאי טעמא לדעת רשב"ם ז"ל ול"ד לנתן חציו ושחרר חציו בב"א הא איתיה בזה אח"ז בנותן ואחרי' משחרר

והנה הך דינא דעבד פסקו הרמב"ם בפ"ז מהלכות עבדים דין ג' וז"ל המשחרר ב' עבדים ל"ק עצמן אלא כותבין שטר לכל או"א לפיכך הכותב כל נכסיו לב' עבדיו בשטר א' אף עצמן ל"ק ואם כתב בב' שטרות קנו במד"א בשכתב בכל שטר משניהם כל נכסי נתונים לפ' ולפ' עבדים אבל אם כתב חצי נכסי לפ' עבדי וחצי נכסי לפ"ע אף בשני שטרות ל"ק כלום שהעבד מכלל נכסים והרי שייר בו חציו ואין זה שחרור עכ"ל. ומפשט דבריו שכתב במד"א כשכתב בכל שטר מב' כל נכסי נתונים לפ' ופ' עבדים נראה דס"ל דב' השטרות בכולל שאמרו בגמ' דקנו מיירי דבכל ב' השטרות כולל לב' וכותב כל נכסי נתונים לפ' ופ' עבדים וליכא משום לה ולא לה ולחברתה משום דלא אמרו הכי כי אם בנכתב בכולל בשטר א' ומשתחררים בא' אבל הכא שיש לכל א' שטר שחרורו שמשתחרר בו אפי' שהם כתובים בכולל לית לן בה ומה גם לדעת הר"ן ז"ל שכתבנו לעיל דבעי' דמוכיח מתוך שטר שחרורו שזכה בו דליכא שיורא גבי נותן הרי הכא בכל שטר מב' נכלל חבירו עמו לצורך עצמו להוכיח דליכא שיור' גבי נותן ולו ולצורך חבירו

ברם א"ל ע"ז ממאי דאמרי' בסוגיין עוד ואי בעית אימא ל"ק כאן בב"א כאן בזה אח"ז ופריך בשלמא בתרא ל"ק דהא קני ליה קמא אלא קמא ליקניה נפשיה ולקניה נמי לחבריה ע"כ ואם איתא אמאי דחי תלמודא הך תירוצא בב' ידים הא אפשר לאוקמא שפיר בב' שטרות כתוב בכל א' מב' כל נכסי נתונים לפ' ופ' עבדיי ות"ק דקנו מיירי בב"א ותנא בתרא דל"ק מיירי בזאח"ז ולא שייך לומר דליקניה קמא כיון דהא איכא שיור גביה וצ"ע. ולפי מה שכתב בדברי הרמב"ם ז"ל נראה לדקדק נמי דמ"ש אח"כ אבל אם כתב חצי נכסי לפ' עבדי וחצי נכסי לפ' עבדי אף בב' שטרות ל"ק היינו אף כשכתב בכל א' מהב' שטרות ח"נ לפ"ע וחצי נכסי לפ"ע דאי מיירי בכותב חצי לבד בכל שטר דוקא א"כ מאי אריא בשכתב בכל שטר מב' כל נכסי לפ' ופ' עבדי דקנו הא אפילו חצי חצי נמי בכה"ג שכותב הכי בכל הב' שטרות קנו ובכן צ"ל דהרמב"ם ז"ל לא ס"ל לא כטעם של רש"י ז"ל בחצי חצי דדלמא חד פלגא יהיב להו ולא כטעם הר"ן ז"ל הנז' דמשום דבעינן מוכיח מתוך שטר שזוכה דליכא שיורא גבי נותן הוי טעמא שהרי בכותב חצי חצי בכל א' מב' השטרות הכי לכל א' ואחד יש לו מוכיח מתוך שטרו דליכא שיורא גבי נותן וצ"ל לע"ד דדעת הרמב"ם ז"ל כדעת רשב"ם ז"ל דה"ט דמשום דכל שאינו בזה אח"ז אפי' בב"א אינו ובכן אין חילוק בכותב בכל א' מהב' השטרות לב' חצייהן כיון דפסקיה לדיבוריה אפי' בב"א לא מהני כיון שאינו בזה אח"ז דהוי שיור וראיתי למרן הפ"מ ז"ל שם שכתב שדעת הרמב"ם כדעת הר"ן ז"ל בטעם חצי חצי ולע"ד המעט הוא אינו נראה כן מפשט דברי הרמב"ם דל כמו שכתבנו ודע דעפ"י דרך הקדי"ם יקשה לדעת הר"ן הנז' אמאי לא משני תלמודא ליישב הברייתות דת"ק דס"ל דקנו מיירי בב' שטרות וכותב ח"ן לפ' עבדי וח"נ לפ"ע בכל א' מב' השטרות ותנא בתרא מיירי נמי בב' שטרות אלא דמיירי דאינו כותב כי אם חצי נכסי לפ"ע בלבד בכל שטר דאז אינו מוכיח מתוך שטרו דליכא שיורא גבי נותן

וראיתי להר"ב ט"ז בי"ד (סי' רס"ז סכ"ז) שהביא דברי הר"ן הנז' וסיים וז"ל הנה לפי דעת הר"ן ז"ל ל"מ כאן אם כתב בכל שטר מב' שנותן כל נכסיו לפו"פ עבדיו דהא כחצי חצי דמי לפי טעם שלו שבכל שטר בפני עצמו לא יהיה שיור וכאן יש שיור וכו' עכ"ל יע"ש. ודבריו אינם מובנים כלל דאיך כ' דלדברי הר"ן בכותב כן בכל א' מב' השטרות ל"מ ונהפוך הוא דהא כל טעמו של הר"ן הוא משום דבעי' שיהא מוכיח מתוך שטרו שזוכה בו דליכא שיורא לגבי נותן ובחצי חצי נהי דאיכא הוכחה משטר חבירו מ"מ איך ישתחרר בשטר חבירו שלא זכה בו אבל בכותב כל נכסיו לפו"פ עבדיו בכל א' מב' השטרות הרי אין שום שיור בכל א' מהב' שטרות דבכל א' מוכיח במה שכותב שנותן חצי נכסיו האחר לחבירו דליכא שיורא לגבי הנותן וע"ש בדברי הרב הנז' שעפי"ז השיג על פסק מרן בש"ע שם ואין דבריו נראים כלל ולפי מ"ש דברי מרן זלה"ה צדקו שפיר ואם יש לתפוס על מרן ז"ל היא מ"ש לעיל ודוק

עוד ראיתי שם להר"ב ש"ך ז"ל שכתב ע"ד מור"ם שסיים ונתן לאחד שני השטרות ביחד וז"ל שיזכה בשבילם והשתא זכו שנים כאחד אבל לא נתן שני השטרות כאחד אם כן הראשון קנה כולם וגם את העבד הב' וכו' ע"כ. נראה מדבריו שלא דק בדברי מרן ז"ל דעליהם קאי מור"ם ז"ל שכתב בשכתב בכל א' מהב' שטרות כ"נ נתונים לפ' ופ' דהכונה כמ"ש בדברי הרמב"ם ז"ל ובכן לא שייך למימר דראשון קנה כי אם ב' לא קנו כמבואר. איך שיהיה נמצא לענין דינא דהלכה רווחת דשוו גיטי נשים ושחרורי עבדים לדין זה דלה ול"ל ולחברתה ובכן איכא למידק מסוגיין דפ"ק דגיטין בג' דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים וכו' ופריך תלמודא ותו ליכא והא איכא לשמה ומחובר ומסיק כי קתני מלתא דליתיה בקדושין מילתא דאיתא בקדושין ל"ק ע"כ דאמאי ל"ק דשוו ג"נ וש"ע לענין דין דלה ול"ל ולחברתה דקי"ל דאין ב' עבדים משתחררים בגט א' אשר ע"כ צ"ל דהך דינא איתיה בש"ק ומש"ה ל"ק לה ובכן נמצא לענין דינא דבש"ק נמי אם כלל ב' נשים כאחד פסול דלה ול"ל ולחברתה. אמנם הא לאו מלתא היא דיש לדחות דאפשר דהתם ל"ק ברייתא דשוו גיטי נשים וכו' אלא במאי דאיכא מפורש במתני' במחובר