נאות יעקב חלק ב סה

לכל א' מהן עכ"ל דפשט דבריו נראה דס"ל דכלל שאמרו במתני' היינו שלא כתבו אלא טופס א' לכולן דהיינו שכתבו בכך בשבת גרש ראובן את רבקה ויעקב את לאה וכן א' כל א' לאשתו צביתי ברעות נפשי ופטרית וכו' יתיכי ליכי עד ודין יהוי ליכי מינאי. והדבר ק' שהרי מה שכתבו בתחלה פ' גרש פ' ופ' גרש פ' אינו מעלה ומוריד לענין גט דבעינן שידבר הבעל ולא העדים וא"כ עיקר הגט הוא הטופס שנכתב אח"כ ואמאי מהני כיון דנמצא ב' נשים מתגרשות בדבור א' של כריתות אך לפי מה שצדדנו בנ"ד א"ש דס"ל להר"מ דלא ממעט קרא לה ול"ל ולחברתה כי אם שלא יכלול ב' בפי' בתוך עיקר ותורף הגט באופן דניכר מסיפו' הגט שכתב לב' אבל בכה"ג שכותב טופס א' סתם לשם כולן ואינו ניכר מתוך עיקר הטופס שהוא לב' נשים כמו כותב אנו פ' ופ' גרשנו וכו' אלא שמחמת העדים הם המדברים פ' גרש פ' ופ' עם פ' וכן אמר כ"א לאשתו ניכר שנכתב לצורך ב' ש"ד אפילו שהוא לצורך ב' ודוק מינה ואוקי באתרין דבמכ"ש בנ"ד דליכא שום הכירא מתוכו שגט זה לב' נשים לא מגוף סיפור הגט ולא מחמת עדים כי אם דברים שבע"פ שכתבו לשם ב' דודאי לדעת הרמב"ם לא חשיב לה ולחברתה

אמנם הטור ז"ל בסי' ק"ל חולק אסברת הרמב"ם ז"ל הנז' וס"ל דכלל דקתני מתני' היינו שכתבו פ' גרש פ' וכן אמר לה צביתי ברעות נפשי וכו' וכל הגט ופ' גרש פ' וכן אמר לה צביתי ברעות נפשי וכו' ועל זה הדרך כולם אבל אם לא סיים כל הגט לכל א' וא' כי אם טופס א לכולן חשיב ב' נשים בגט א' וכ"כ הטור שם בשם הרמ"ה ז"ל ולפי מה שפי' מרן הב"י ז"ל שם בדברי הטור והרמ"ה יע"ש ולסברתם אפשר דבנ"ד נמי ל"מ. ולפי מה שראיתי למרן הב"י ז"ל שם שהביא דברי הר"מ הנז' ובתחלה כת' שמפשט דבריו נראה דמכשיר בטופס אחד לכולן וחלק על ס' הטור והרמ"ה ז"ל כמ"ש ולבסוף כתב דאפשר לפרש דבריו כדברי הטור דמצריך תורף לכל א' וא' ול"פ יע"ש הרי לפי פירוש זה כל הדעות שוות דל"מ טופס א' לכולן ובכן ה"ה בנ"ד דלא מהני לכ"ע. והדבר ק' דא"כ אמאי לא קתני במתני' דפ' כל הגט יתר ע"כ כתב לגרש ב' לא יגרש בו וי"ל ולומר דע"כ לא הצריכו הטור ודעמיה טופס לכל א' וא' אלא התם דנהי דמתוך סיפור הגט אינו מוזכר וניכר שהוא לב' נשים בפי' מ"מ הרי מתוך דברי העדים הכתובים בתוכו ניכר שטופס זה נכתב לשם ב' נשים לא כן בנ"ד שאינו כתוב בתוכו שום רמז לומר שנכתב לצורך ב' נשים ולא היה שם כי אם מחשבה בעלמא שכתבו אדעתא לגרש שתיהן וכל כי האי גוונא שלא נעשה שום מעשה בתוך הגט ש"ד וכפשטא דמתני' דנראה ממנה דאם כתב לגרש שתיהן כשר. עוד י"ל בענין זה במי שכתב גט א' בדרך כלל הרי אתם פ' ופ' מגורשות לגרש לב' נשיו וא' מהן כבר היתה ס' מגורשת מקדמת דנא דזריק לה ס' קרוב לו ס' קרוב לה וכיוצא דמ"ה צריך גט אחר להתירה אם נאמר דכי האי גוונא דיינינן לב' בס"מ מס' דלמא אין אחת מהן מגורשת כלל מקודם והו"ל ולחברתה או שמא אחת מהן מגורשת מקדמת דנא ובכן כ הו"ל ככותב גט לאשתו ולאשה דעלמא שאינה אשתו בדרך כלל דלית לן בה מהאי טעמא דלה ול"ל ולחברתה כלל או"ד אינן מגורשות כלל מס' דנהי דבעיקר גירושין האחת מספקא לן אם צריכה גט וי"ל מ"מ הרי השתא מחמת ספיקא איזה מותרת כי אם בגט והתורה אמרה וכתב לה שיכתוב לה להנאתה ולא להנאת אחרת עמה והוי איפכא

ונראה דיש לדמות קצת דין זה למה שנחלקו ה"ה ומרן הכ"מ ז"ל על מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות אישות דין י"ד וז"ל האומר ליבמה הרי את מקודשת לי בזה לאחר שיחלוץ ליך יבמיך הרי זו מקודשת הואיל ואילו קדשה עתה היו קדושין תופסין בה מספק עכ"ל וכתב ה"ה ז"ל שם דלדעת רבינא הויא ס' מקודשת משום דאין קדושין תופרין ביבמה וא"כ זה שקדשה לאחר שיחלוץ לה יבמה א"מ כלל דומיא דמקדש אשה לאחר שיגרשנה בעלה דא"מ לפי שאינו יכול עתה לקדשה ואפשר דקדושין תופסין ביבמה והויא מקודשת ודאי ומשו"ה הויא ס' מקודשת הרי דלדעת ה"ה ס"ל דא ע"ג דהשתא מיהא קדושין תופסין בה מס' עכ"ז ל חשבינן ליה בידה לקדשה מעכשיו ותלי' הדין לעיקרו שהוא ס' אם קדושין תופסין בה ומשוינן לה ס' מקודשת ולפי דעתו ה"ה הכא בנ"ד נהי דהשתא מיהא צריכה גט להתירה מ"מ לא משגחינן בהו כי אם בעיקר הגירושין דמספקא לן דלמא א' מהן מגורשת לגמרי ובכן משוינן לתרווייהו לס' מגורשת. אך מרן ז"ל שם בכ"מ י"ל כתב דלדעת הרמב"ם ז"ל הויא מקודשת ודאי משום דכיון דעכשיו נמי תפסי בה קדושין מספק לא הוי דבר שלא בא לעולם כשהוא מקדשה עכשיו שיחולו הקדושין שיחלוץ לה יבמה עכ"ל. ולפי דברי מרן הללו דס"ל דכיון דהשתא מיהא קדושין תופסין בה מספק חשיב בידו לקדשה עכשיו דאזלינן בתר מאי דדיינינן השתא ולא בתר עיקר הספק ה"ה הכא בנ"ד לדעתו משווינן לתרוייהוו דא"מ כלל מכיון דס"ס מחמת ס' אם נתגרשה בגט הא צריכה גס להתירה וחשיב לה ולחברתה. ברם יש להסתפק אם היתה אחת מב' נשים מגורשת בגט פסול מדרבנן ומן התורה היה גט גמור וכללן יחד בגט א' להתיר אותה שנתגרשה גירושין גמורים אפילו מדרבנן אי משגיחינן אמדרבנן ומדרבנן הרי צריכה גט וחשיב לה ולחברתה א"ד כיון דמן התורה מגורשת גמורה והו"ל ככותב לאשתו ולאשה דעלמא לא משגחינן אמדרבנן

ונראה שדין זה במחלוקת שנו בגמ' פ"ב דסוכה (דף כ"ג ע"א) דתניא העושה סוכתו ע"ג בהמה ר"מ מכשיר ור"י פוסל מ"ט דר"י אמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה לז' ימים שמה סוכה סוכה שאינה ראויה לז' ל"ש סוכה ור"מ הא נמי מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דגזרו בה פ"כ נמצא דלדעת ר"מ אע"ג דמדאורייתא בעינן סוכה הראויה לז' כל דמדאורייתא ראויה לז' היא לא משגחינן אמדרבנן ולדידיה ה"ה הכא בנ"ד דכיון דמן התורה האחת א"צ גט וחשיב ככולל לאשתו ולאשה דעלמא לא משגחינן אמדרבנן דבעיא גט ולדעת ר"י דמשגחינן אמדרבנן ואפי' דמראורייתא ראויה לו' ל"מ כיון דמדרבנן מחזא