נאות יעקב חלק ב סד

של עדים בכלל כתיבת הגט היא דפעמים שאין כאן ע"מ וגט זה מתקיים בחותמיו וכשר אף לר"א דממר אמרי' כיון שמתקיים בחותמיו כדין נמסר לה בע"מ וכדין נעשה לשמה ובשאר תיקוני הגט וכיון דע"ח משוו לה גט כשר בודאי מכלל כתיבת הגט היא והלכך כיון דחתימי עליה אי לא חתימי לשמה מזוייף מתוכו קרינן ליה עכ"ד. מפורש יוצא מדבריו דלר"א כל דמכשרינן גיטא מחמת ע"ח חשיבא חתימה מכלל כתיבת הגט וא"כ ה"ה הכא דלר"א דבעינן כתיבת הגט מיוחדת לה ול"ל ולחברתה אי ליכא ע"מ וסמכינן אע"ח לאחזוקי להאי בחזקת כשרות הרי נעשה חתימת העדים ככתיבת הגט עצמה וכל שאין החתימה מיוחדת לה מזוייף מתוכו מקרי דהתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחברתה שכל מה שכתב בגט שע"י כתיבתו יהא נכשר הגט להיות גט כשר שכתוב ביחוד לה ול"ל ולחברתה עמה וכעת צ"ל תלמוד. ולענין הלכה דין זה דלה ול"ל ולחברתה פסקוהו כל הפוסקים ז"ל וכמו שכתב הטור בסי' ק"ל והרמב"ם פ"ד מה' גירושין דין י"ט יע"ש. אשר עפי"ז יש לתמוה על הרמב"ם ז"ל דבפ"א מה' גירושין כתב ועשרה דברים הם עיקר הגירושין מן התורה וכו' ושאר דברים שבגט כגון הזמן וחתימת העדים וכיוצא בהן הכל מדברי סופרים עכ"ל ואילו האי פיסולא דלה ול"ל ולחברתה שהוא א' מעיקרי הגט שהן מן התורה לא הזכירו כלל ולא ידעתי למה וצ"ע. ויש לחקור בענין זה במי שכתב גט לאשתו וכלל בתוכו שחרור שפחתו דהיינו שכתב הרי אתם פ' אשתי ופ' שפחתי לעצמכם דקי"ל דאם כתב לאשתו הרי את לעצמך מגורשת וא"צ לומר לענין שחרור שהוא לשון שחרור וכמבואר בפ' המגרש ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' גירושין מה דינו אם גט זה בטל מטעם לה ולא לה ולחברתה כיון דגט שחרור דומה לגט אשה דכענינו של גט אשה שבא לכרות בינו לבינה כן ענינו של גט שחרור שבא לכרות בינו לבינה מי אמרי' קרא דוכתב של אשה המתגרשת קא ממעט שיכתוב לה ולא לה ולחברתה כמותה א"ד וכתב לה קאמר רחמנא וקפיד שיהיה סיפור כריתות לכרות לה לבדה ולא לכרות לאחר עמה יהיה מה שיהיה ולאו דכוותה קא ממעט וכיוצא לזה מספקא לי נמי בההיא דאין אדם מפר לב' נשיו בב"א בדבור א' מדכתיב אותה שהבאתי לעיל דכתבו הר"ן והרא"ש ז"ל שם בסוגיין דנדרים דלאו דוקא ב' נשיו דה"ה נמי דא"מ לב' בנותיו כא' דלגבי בת נמי כתיב ואם הניא אביה אותה דא"כ מהו שיפר לאשתו ולבתו כא' מי אמרי' דכל חדא וחדא דכוותה קא ממעט ודוקא ב' נשיו או ב' בנותיו אבל אשה ובתה לא א"ד לאו דכוותה קא ממעט קרא דמאי דקפיד רחמנא הוא דכל חדא וחדא יהיה הפרתה בלחודה ולא באחרת יהיה מה שיהיה ולא מצאתי שום גילוי לזה בדברי הפוסקים זללה"ה

ולעד"נ להביא ראיה לומר דלאו דכוותה קא ממעט מההיא דאמרי' ביומא (דף מ"ג) עלה דתנן לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין עמה שחורה שמא יאמרו שחורה שחטו ואין מוציאין עמה אדומה שמא יאמרו ב' שחטו ר"י אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר והוציא אותה לבדה ופריך ות"ק הא כתיב אותה ומשני מאן ת"ק ר"ש היא דדריש טעמא דקרא מאי בינייהו איכא בינייהו דנפיק חמור בהדה עכ"ל. הרי בהדיא דלכ"ע קרא לאו דכוותה קא ממעט שהרי לר"י אפילו חמור אינו יכול להוציא עמה ואף לת"ק אפי' שחורה אינו יכול להוציא עמה והכל ממעטינן מקרא דוהוציא אותה אפי' שאינן דומין לה ובכן אפשר דה"ה הכא גבי הפרה לאו דכוותה קא ממעט ואפי' אשה ובתה אין להפר כא' וה"ה בנ"ד לענין דאם כלל גרושי אשה עם שחרור שפחתה בדבור א' באופן הנזכר אינו גט מכיון דלה ולא לה ולחברתה כתיב יהיה מה שיהיה קא ממעט קרא ודוק

עוד יש לחקור אי הך מיעוטא דלה ול"ל ולחברתה עמה הוא דוקא למעט שלא יכתוב בפי' לב' נשים בדרך כלל וכגון אנו פ' ופ' גרשנו נשותינו וכו' דכי ממעט קרא הכי ממעט שיכתוב לה ביחוד ולא לאחרת עמה בפירוש אבל כל שלא נכתב לב' בפי' כי אם לשם ב' וכגון מי שהיו לו ב' נשים ושמותיהן שוות וכתב גט לשם ב' לגרש בו את ב' באופן שיתננו לא' בע"מ שתחזירהו לו דקי"ל דמגורשת ותחזיר ויחזור ליתנו לב' להתגרש בו דבכי האי גוונא נמצא שנכתב לשם ב' ולא פסול משום לשמה וגם משום לה ולא לה ולחברתה ליכא כיון שלא כלל את ב' בפירוש בתוך הגט ואינו ניכר מתוך הגט שלצורך ב' נכתב או"ד ל"ש. ואין לומר דבכי האי גוונא תיפוק ליה דפסול לגרש בו את השניה כיון דלגבי הב' הרי מחוסר מעשה ההקנאה שמקנה הבעל לא' הגט וחוזרת ומקנהו לו בין כתיבה לנתינה של ב' והתורה אמרה וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה נתינה וכו' דהא ליתא שהרי הר"ן ז"ל גבי מתני' דהאשה כותבת את גיטה בפ' המביא תניין כתב וז"ל וא"ת והאיך האשה כותבת את גיטה ומקנהו לבעל הרי מחוסר הקנאת האשה לבעל בין כתיבה לנתינה וי"ל דכיון דההקנאה אינו מעשה בגופו דומיא דקציצה לא מקרי מחוסר מעשה עכ"ל וכ"נ בנ"ד לא חשיב מ"מ ובכן מה שיש לצדד בנ"ד זה אי פסול מטעם לה ול"ל ולחברתה

והיה נראה להביא ראיה דבכי האי גוונא לא חשיב לה ולחברתה ממתני' דפרק כל הגט דקתני כל גט שנכתב שלא לשום אשה פסול כיצד היה עובר בשוק ושמע קול סופרין וכו' יתר על כן הי"ל ב' נשים ושמותיהן שוות כתב לגרש את הגדולה לא יגרש את הקטנה יתר על כן אמר ללבלר כתוב לאיזה שארצה אגרש לא יגרש בו ע"כ ואם איתא אמאי ל"ק מתני' כי אם אלו שלא נכתב שלא לשם הקטנה או שלא ברר למי משניהם דמשמע דלשם ב' באופן הנז' ש"ד הא עדיפא מינייהו הול"ל יתר על כן כתב לגרש ב' לא יגרש בו

שוב ראיתי דדין זה במחלוקת שנוי' בין הרמב"ם והרמ"ה ז"ל והטור ז"ל דהרמב"ם פ' הנז' מה' גירושין דין י"ח כתב וז"ל ה' שכתבו גט א' לה' נשותיהן אם כתבוהו בכלל כגון שכתבו בכך בשבת גרש פ' לפ' ופ' לפ' וכן אמר כל א' מהן לאשתי ליבי דתיהויין וכל טופס הגט וב' עדים חתומים למטה הר"ז א וינתן