נאות יעקב חלק ב סג

בס"ד. ועוד יש לתמוה בדברי התוס' ז"ל אלו דהנראה מדבריהם הוא שרצו לתרץ שהוקשה להם דמאי פריך תלמודא ורבנן האי וכתב מאי עבדי ליה כיון דהא איצטריך ללמד לה לשמה וא"כ מה תירצו דמוכתב ב' דרשינן לה כיון דמוכתב לה ב' נמי איצטריך ללמד לה ולא לה ולחברתה ומנין לנו ללמד בכתיבה מתגרשת ול"ב ואי משוה דאי אתי קרא להך דרשא לה ול"ל ולחברתה דוקא לימא קרא ונתן ס' כריתות אשר כתב לה בידה ושפיר ממעטינן מלה לה ול"ל ולחברתה עמה ומדכתב רחמנא וכתב בלשון צווי ש"מ תרתי א"כ בוכתב לה הא' נאמר הכי דמדנקט בלשון צווי ש"מ תרתי ולזה י"ל דהתוס' פשיטא להו דוכתב לה הא' דנקט בלשון צווי איצטריך ללמד שצריך שיכתבנו הבעל בעצמו או שלוחו ומצוה בו יותר מבשלוחו וכמו שכתב הטור ז"ל בא"ה בסי' ק"כ וז"ל צריך שיכתבנו הבעל בעצמו דכתיב וכתב לה או שלוחו יכתבנו דשלוחו של אדם כמותו עכ"ל אלא דכפי זה קשה דוכתב לה הב' נמי נימא דנקט בלשון צווי ללמד שתהא הכתיבה דוקא על ידו של בעל ולא על ידי שלוחו כמו שהוא בכל התורה כולה דשלוחו כמותו דשאני הכא דגלי קרא ושנה הכתוב לעכב וכי האי גוונא אמרינן בפ"י דנדרים (דף ע"ב פ"ב) האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי וכו' הפר והפר לה יכול הוו מופרין ת"ל אישה יקימנו ואישה יפרנו דברי ר"י אמר לו ר"י מצינו בכל התורה שלוחו של אד כמותו ע"כ הרי דלרבי יאשיה דקי"ל כוותיה מדכתב רחמנא אישה תרי זמני משמע דוקא אישה ולא השליח וכמו כן נימא דמדכתב רחמנא וכתב תרי זמני משמע דוקא ע"י הבעל ולא ע"י שליח וי"ל דכל דאיכא למדרש ולומר דלא אתא קרא למעוטי שליח הפך כל התורה כולה עדיף טפי

איך שיהיה נמצא דלענין גט מפורש בסוגיין דמוכתב לה ממעטינן לה ולא לה ולחברתה. ודע דנראה פשוט דהך דרשא דדריש תלמודא לה ולא לה ולחברתה איתא בין לר"א דאמר ע"מ כרתי ובין לר"מ דאמר ע"ח כרתי דכיון דמשמעותיה דקרא הכי הוי כמ"ש או כמו שכתבו התוס' דמיתורא דקרא דוכתב לה ב' קא דריש לכ"ע איכא למדרש הכי ובכן לר"א דאמר ע"מ כרתי ולדידיה וכתב דקרא אכתיבת הגט קאי ומש"ה מצריך ר"א כתיבה לשמה אם כלל בכתיבת הגט לה ולחברתה אינו גט מחמת דכתיבה קפיד רחמנא שלא יכלול בדבור א' של כריתות לה ולחברתה ולר"מ דאמר ע"ח כרתי ולדידיה וכתב דקרא אחתימת הגט קאי ומש"ה מצריך חתימה דוקא לשמה אם כלל בכתיבת הגט לה ולחברתה והעדים מלמטה מעידים על שתיהן אינו גט מטעם דהתורה אמרה וחתם לה לה ול"ל ולחברתה והרי בכה"ג החתימה היא לה ולחברתה

והנה כי כן יצא לנו דאם כתב אנו פ' ופ' גרשנו נשותינו וכו' וחזר ופרען דחשיב כלל לר"ל לענין העדים דאכולהו קא מסהדי וכן לר"י אי כתב טופס לכל א' וא' וזמן א' לכולן דחשיב כלל לענין העדים דאכולהו קא מסהדי דלר"א כולן כשרים ולא מפסל משום לה ולא לה ולחברתה דלא קפיד רחמנא אלא שלא יכלול ב' בדבור א' של כריתות והא ליכא ולר"מ ל"מ כלל דכיון דחתם לה כתיב לומר שיהיה החתימה לה לצורכה ול"ל ולחברתה מ"ל אם הכתיבה כוללת בדבור א' ומ"ל אם אין הכתיבה כוללת בדבור א' לב' כיון דס"ס הרי החתימה כללה ועשויה לה ולחברתה

איברא דכפי זה קשה שהרי איתא התם בסוגיין תניא כוותיה דר"ל ה' שכתבו כלל בתוך הגט אנו פו"פ גרשנו נשותינו פו"פ פ' גרש פ' ופ' פ' והעדים מלמטה כולן כשרים וכו' זמן לכל א' וא' וריוח לכל א' וא' את שהעדים נקראים עמו כשר ר' מאיר אומר אע"פ שאין ריוח ביניהם פסול שהזמן מפסיקן ע"כ דמדקאמר ר"מ דפסול מפני שהזמן מפסיקן נראה דאזיל ומודה דאם הוא זמן א' לכולם עדיפא טפי וכולם כשרים ואמאי הא לדידיה דר"מ וחתם לא כתיב שתהא החתימה לה ול"ל ולחברתה וא"כ אדרבא בזמן א' לכולן והעדים מעידים על הכל גרע טפי דאפילו את שהעדים נקראים עמו פסול מטעם שהיתה החתימה לשם כולם. ועוד ק' דאעיקרא דמילתא מתני' דקתני ה' שכתבו כלל בתוך הגט וכו' כולם כשרים כתב טופס לכל א' וא' והעדים מעידים את שהעדים נקראים עמו כשר ע"כ צ"ל דר"מ היא דאמר ע"ח כרתי דאי ר"א דס"ל ע"מ כרתי מאי איכפת לן אם העדים מעידים על הכל או"ל כיון דלר"א לא סגי בלא ע"מ ואי ליכא ע"מ אפי' שהוא כלל והעדים מעידים על הכל ל"מ ואם איכא ע"מ אפילו אין ע"ח מעידים ע"ה למה לא יהיו נכשרים מחמת ע"מ שנמסר בפניהם לכל או"א וא"כ כיון דר"מ היא אמאי מכשיר בכתב כלל מכיון שהעדים מעידים ע"ה והתורה אמרה וחתם לה ול"ל ולחברתה ואפילו נאמר דמתני' ר"א היא ומיירי בדליכא ע"מ וא"ש שהרי לדעת הרי"ף בפ' המגרש והרמב"ם בפ"א מה' גירושין לר"א אף ע"מ כרתי ואם נתנו בינו לבינה בע"ח ש"ד ואף לס' הרא"ש ולכל החולקים עמהם דס"ל דלר"א דוקא ע"מ כרתי ומאי דאמרינן אין העדים חותמין ע"ה אלא מפני תקון העולם שמא ימותו ע"מ היינו לומר שכמה שתביא האשה הגט לראיה והעדים חתומים בו תלינן דמסתמא בהכשר נעשה גם בע"מ כמבואר בדברי הטור (סי' קל"ג) יע"ש נוכל לומר דמתני' מיירי להכשיר גט כזה הבא לפנינו בלא ע"מ ויוצא מתחת יד אחת מהנשים אלו דאם הוא דרך כלל הרי העדים מעידים ע"ה ומסתמא תלינן שנעשה בהכשר ואיזה מהן שיוצא תחת ידה מגורשת ואם טופס לכל א' וא' הרי אין העדים מעידים על כולם ואם יוצא מתחת יד אותה שהעדים נקראים עמה כשר דוקא דתלינן שנעשה בהכשר. עכ"ז עדיין ק' דאמרינן בפ"ק דגיטין ד"ד ע"ד מתני' דצ"ל בפ"נ ובפ"נ ר"א וכי לא בעי ר"א חתימה היכא דליכא עדים כלל היכא דאיכא עדים בעי דאמר ר"א מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול וכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל וק"ל דלא שייך לומר מזוייף מתוכו אלא כשחותמין בו פסולין לעדות וכו' אבל כאן שעדיו כשרים אלא שלא חתמוהו לשמה ואף הם אינם צריכין לחתום לשמה מאי פסול איכא כיון דעדי חתימה לא כרתי וכו' ונראה דמשו"ה קרי ליה מזוייף מתוכו משום דלדידיה כתי' לשמה בעי' וחתימתן