נאות יעקב חלק ב ס

בדבריהם ואין צורך להאריך אכן אף אני אענה חלקי ליישב הענין והיה בהניח דהאמת כן הוא בדעת ה"ה דפוסק כר"י וכמ"ש בפי' המשנה והענין שיש לדקדק בסוגיין דהמגרש דקאמר תלמודא דפלוגתייהו דר"י ורבנן אי הויין ידים או"ל דאמאי לא מוקי פלוגתייהו דר"י לרבנן דר"י אזיל לטעמיה דס"ל בעלמא דעדי מסירה וע"ח כרתי וכדאמרינן בפר"ק דגיטין ד"ה ומש"ה ס"ל דכיון דלא ידעינן דעתיה דבעל אי דעתו לגרש בדבורא או בגט ובעי' שום גילוי דעת שדעתו לגרש בגט לא סגי בשיגלה דעתו בע"פ בשעת נתינת הגט בפני ע"מ שדעתו לגרשה בגט ולא בדבור בעלמא דכיון דע"ח כרתי כל דבר הצריך לגט צריך שיהא מוכיח מתוכו וכדאמרינן בר"פ כל הגט עלה דמתני' דהיו לו ב' נשים ושמותיהן שוות כ' לגרש את הגדולה לא יגרש את הקטנה ודייק תלמודא קטנה הוא דלא מצי מגרש הא גדולה מצי גרש ביה אמר' זאת אומרת ב' יוסף ב"ש הדרים בעיר א' מוציאים שטרות על אחרים ודחי תלמודא דמתני' בע"מ ור"א היא דאמר דע"מ כרתי ואע"ג דאינו מוכיח מתוך הגט למי מב' מגרשה כיון דבע"מ תליא מלתא ואינהו ידעי למי גרש סגי וכתבו התוס' שם דהיינו דוקא לר"א אבל לר"מ דאמר ע"ח כרתי בעי' שיהא מוכיח מתוך החתימה למי מב' הוא מגרש יע"ש וכן כתבו קצת מהראשונים ז"ל שם וכן דעת הרמב"ם ז"ל דלר"מ וה"ה לדידן בע"ח בלבד בעינן מוכיח מתוכו וכמו שהכריח מדבריו הר"ב בני יעקב (דף קכ"ז ע"א) יע"ש וכמו כן נימא הכא דר"י דס"ל דבעי' אף עדי חתימה עי שיכתבו בגט ודין שיהא מוכיח מתוך החתימה שדעתו של בעל לגרשה בגט ורבנן דאמרי דלא בעי' ודין ס"ל כר"א דאמר ע"מ כרתי ובכן באומרו לפני ע"מ הרי את מגורשת בגט זה סגי ולא בעינן שיכתבנו בגיטא דהא לר"א לא בעינן מוכיח מתוכו

ואין לומר דאי ס"ל לרבנן דידים שא"מ לא הויין ידים ועכ"פ בעינן שיגלה דעתו דבגט מגרשה לא סגי בלא שיכתבנו בתוך הגט דלא מקרי כריתות בלא זה ובכלל וכתב לה ס' כריתות דאמר קרא הוי וכעין שכתב הר"ן ז"ל דשמות האיש והאשה בגט הם מן התורה שאם לא יכתבם לא חשיב כריתות כלל ואפילו שאפשר להתברר ע"י ע"מ וכמ"ש לעיל בשמו דהא ליתא שהרי כתב הרא"ש בתשוב' כלל ל"ו (סי' ד') דאפילו לר"י דבעינן שיכתוב בגט ודין אינו מתורף הגט לכותבו בשמה כיון דאינו עיקר כריתות אלא הוכחה בעלמא שדעתו לגרשה בגט ע"ש וכן יש לדקדק מדברי הרמב"ם בפי' המשנה שכתב ר"י אומר אעפ"י שגופו של גט הרי את מותרת לכל אדם צריך שיכתוב ודין והכונה לומר דאפילו לר"י עיקר כריתות הכתוב בתורה היינו הרי את מותרת לב"א לבד אלא דעכ"ז צריך שיכתוב ודין להוכחא בעלמא וא"כ ק' אמאי לא מוקי תלמודא פלוגתייהו דר"י ורבנן בהכי וי"ל דכיון דמצי תלמודא לאוקמ' פלוגתייהו במילי אוחרי עדיף טפי ולא לאוקמא סתם מתני' דגופו של גט הרי את וכו' פר"א דאמר ע"מ כרתי כיון דכל סתמא דמתני ר"מ היא וכמו שאמרי' בפ"ק דגיטין ודף ה' ע"א) דמוקי תלמודא סתמא דמתני' דבפני וכתב ובפני נחתם כר"י ופריך ומעיקרא מ"ט לא מוקמינן לה כר"י ומשני מהדרינן לר"מ דסתם מתני' ר"מ היא עכ"ל נמצא דכל היכא דאפשר למהדר מהדרי' לאוקמי סתם מתני' כר"מ וכן כתבו התוס' בפ' המביא תניין (דף כ"ג ע"א) ד"ה אימא יע"ש אלא דכפי זה עדיין ק' דמאי קא מבעיא ליה לתלמודא אי בעינן ודין או"ל כיון דהא קי"ל כר"א דאמר דע"מ כרתי ובכן לא בעינן שיכתוב ודין דגילוי דעת לפני ע"מ סגי ואין זו קושיא כלל דכיון דאוקים תלמודא פלוגתייהו דר"י ורבנן אי הויין ידים מוכיחות או לא מבעיא ליה לתלמודא הלכתא כמאן ונפקא מינה דאי קי"ל כר"י דידים שא"מ לא הויין ידים צ"ל אותו עכ"פ בע"פ בפני ע"מ ואי קי"ל כרבנן אינו צריך כלל א"נ נפקא מינה לענין הלכתא דקי"ל דמפני תיקון העולם צריך ע"ח דאי הלכתא כר"י דבעינן ודין אפילו לדידן דקי"ל כר"א דע"מ כרתי צריך שיכתבו ודין דהא קי"ל דמודה ר"א במזוייף מתוכו דל"מ דלמא אתו למסמך עלייהו דע"ח וכדאמרינן בפ"ק ד"ה דמהאי טעמא כתב הר"ן ז"ל בפ"ק דגיטין בחי' לגיטין גבי ההוא דעל לבי כנישתא וכו' וז"ל ושם עירו ושם עירה ל"ד דדיעבד אעפ"י שאין כתוב שם עירו ועירה מגורשת ואפשר דלמ"ד ע"ח כרתי אי לא כתב שם עירו ושם עירה א"מ כלל ואף למ"ד ע"מ כרתי כל היכא דאיכא ע"ח צריך דילמא אתו למסמך עלייהו עכ"ד יע"ש וא"כ הכא דאי קי"ל כר"י אי איכא כא ע"ח צריך שיכתוב ודין משום דלמא אתו למסמך עלייהו דע"ח ואינו מוכיח מתוכם אי דעתו לגרשה בגט או בדבור ואי קי"ל כרבנן א"צ כלל ובכן לדידן דקי"ל דידים שא"מ לא הויין ידים כרבא פסקי' כר"י וכס' הרשב"א והרמב"ן ז"ל ולפי' פסק הרמב"ם ז"ל כר"י בפי' המשנה וכן הביאו בניסת הגט שיכתבו ודין כיון דסתם גט מדרבנן צריך ע"ח ומדרבנן צריך נמי ודין דלמא אתו למסמך עלייהו דע"ח כדין מזוייף מתוכו נמצא דהר"מ כר"י ס"ל ולא כר"י לגמרי דאלו ר"י סובר דבעינן ודין מן התורה ולדידן דקי"ל כר"א א"א מדרבנן כשיש שם ע"ח אבל כשאין שם ע"ח א"צ כלל אלא באומרו בשעת מסירת הגט לפני ע"מ סגי ובכן בפ"א מה' גיטין א"ש שכתב גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם בלבד דמן התורה אפי' למאי דקי"ל כר"י דידים שא"מ לא הויין ידים לא בעינן שיכתבנו כלל בתוך הגט דבאמירת בע"פ סגי ועל פי זה יתיישב אצלי מה שהק' הראשונים ז"ל בהא דאמר שמואל בפ' כל הגט עלה דהכותב טופסי גיטין צריך שיניח שם האיש ושם האשה וכו' אמר שמואל צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם ואלו מקום ודין ל"ק ובסוגיין דנדרים ובפ"ק דקדושין נראה בהדיא דס"ל לשמואל דידים שא"מ לא הויין ידים ובכן ע"כ צ"ל דא"ל כר"י בכתי' ודין וא"כ אמאי ל"ק אף מקום ודין ולפי דרך הקדי"ם יתיישב שפיר דאעיקרא דמלתא הך מתני' דהכותב טופסי גיטין ר"א היא כמפורש שם בהדיא א"כ לר"א דאמר ע"מ כרתי אף דס"ל לשמואל ידים שא"מ ל"ה ידים אין צורך לכתיבה ודין כלל דבאומר בשעת מסירה סגי נמצא דלענין דינא לדעת הרמב"ם ז"ל אין צורך לכתי' ודין כי אם כשיש ע"ח ומדרבנן אבל